דברי חיים חלק א קד

ביותר ששכבה בין איש אחר ופריצות גדולה היא זה וגם שניסתה את בעלה אם הוא ישן וציותה להבליעל לשכוב אצלה בסמוך בדבר אשר בעלה מיחה בידה וודאי אין לך פריצות גדולה מזו והנה ודאי אין דעת הגאון [רגמ"ה] ז"ל על הפריצות ואין שעבוד עליו ומצוה לגרשה כמבואר בארוכה בס' ת' גאוני בתראי וא"כ שוב ממילא לא יוכל הבעל לחזור אם היתה אסורה עליו לפ"ד הראשונים אך כבר הוכחתי דאין בדבריו הראשונים כדאי לאסור כי האשה לא הודית על זנות והוא בעצמו לא ראה רק כיעור והבליעל א"נ וגם לא אמר הבעל מעולם שהאמינו ולכן לכאורה היתה האשה הזאת מותרת אך באמת אסורה היא וטומאה כתיב בה כעריות דל"מ שמצוה לגרשה כמבואר בסיף גיטין וז"ל הגמ' תני' הי' רמ"א כו' ורוחצת עם ב"א רוחצת ס"ד אלא אימא במקום שב"א רוחצין זו מצוה מה"ת לגרשה שנא' כמ"צ בה ע"ד כו' ובנ"ד הוי עכ"פ כמו רוחצת במקום שב"א רוחצים ומצוה לגרשה ולפע"ד דהוי ממש שוכבת במקום שב"א שוכבים שחוב לגרשה ובפרט שעשתה זאת אחר התראה מבעלה שמיחה במה ששכבה ביניהם והיא הוסיפה פשע לשכוב הנואף סמוך לה ממש והרי היא אשה שחובה לגרשה ויעוי' בת' הגאונים הנ"ל שבתרי פעמים שעברה רק על דת יהודית חוב לגרשה ולפי דבריו שם חוב לגרשה בנ"ד יעו"ש ויראו האמת כן. ויותר נ"ל לומר דאשה זו אסורה מה"ת מדין סוטה דמבואר ברמב"ם ז"ל פ' כ"ד מהל' אישות הל' כ"ה וז"ל אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני וראה אותה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה עליו בזה"ז שאין שם מי סוטה וחייב להוציא ויתן כתובה ואם הודית שנסתרה אחר שהתרה בה תצא בלא כתובה ולפיכך משביעה ע"ז ואח"כ יתן כתובה עכ"ל ומבואר בגליון תוס' בנדה [דף ב' ע"ב] דאפילה ולילה הוי מקום סתירה א"כ דהיא והבעל מודים שהבעל מוחה במה ששכבה אצל הנחשד זה הוי כקינוי ומסתמא אמר שלא תשכב בכאן אצל הבליעל הלזה דמלשון הגב"ע משמע שצעק עלה למה שכבה כן הרי שמיחה לה שלא תעשה כן והיא הוסיפה ונסתרה עמו באפילה הרי קינוי וסתירה שאסורה לבעלה וא"ל דהוי כקינא לה דרך איברים או כמו שאמר אל תדבר עם פ' דמאן מפיס דסתמא אמר לה שלא תשכב נגד הבליעל והיינו דחשש שישן הוא ויהי' סתירה וקרוב הדבר בעיני שכן הוא והיא סוטה ממש ולא ידעתי מה זה שחתר מעכ"ת בחוזק להתיר הארורה הזו אשר גם לפי הודאתה היא קלה ופרוצה ואין עלי' שום חדר"ג ולא שום שעבוד כי לא עשתה כדרך בנות ישראל לשכוב בקרוב לאיש בליעל בלילה ואפילה ובעלה מיחה בה ואין לך עוברת ע"ד יהודי' יותר מזה וגם מה שהודית בעצמה שקראה לו פייבלי עם טוט מיר ווייא ולמה לא הגידה לבעלה שישן גם הוא קרוב לה ואין לך מדברת עם כל אדם גדולה מזו ולכן באמת אסורה היא וכל הנוגע בה לא ינקה. ואם ידעתי כי יבואו איזה אנשים להתל בדברי אך אני על משמרתי אעמודה וה' הטוב יעזרני על דבר כבוד שמו: סימן טו להרב כו' מ' יעקב נ"י האבד"ק געבליץ

תשובה הנה לפי הנראה שיש כאן עידי כיעור דהיינו השני נערים שלנו שם וראו דבר כיעור וקלא דלא פסיק וא"כ בכה"ג נהי דביש לו בנים אין מוציאין מהבעל מ"מ עכ"פ מצוה לגרשה כמבואר ברמב"ם ז"ל פכ"ד מה"א הל' ט"ז וז"ל וכן זאת שעשתה דבר מכוער אעפ"י שלא הוציא אין להן כתובה שהכתובה תקנת חכמים הוא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל אלו הפרוצות אין להם תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו להוציאה עכ"ל ופרוצה מצוה לגרשה כמבואר בגיטין [בסופו] וברמב"ם פ"י ה"ג וכן בש"ע סי' (קמ"ו) [קט"ו] ס"ד. אולם באמת אפילו בלא שום עדים רק ע"י קול רב שהי' בין כולם והוי פרוצה ביותר דקיי"ל בש"ע דחוששין אפילו לבנים כמבואר בסי' ד' א"כ ודאי מצוה לגרשה ובאמת שהתוספ' כתבו בסוטה דף כ"ז דאין מוציאין בדומה רק בקלא דל"פ עם עידי כיעור יעו"ש מ"מ מצוה ודאי איכא בקלא דל"פ לחוד יעויין בסוטה ותבין וראי' ברורה דיש מצוה בקלא דל"פ מהא דאמרינן בפ' מי שקינא דף ל"א א' וזל"ה מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דר"א רי"א עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה עכל"ה ובתו' שם וז"ל ונראה דה"פ מאחר שקינא לה אפילו קודם סתירה שמע פריצותא שהרי עכשיו קצת רגלים לדבר מכוער הדבר ומוציאה בכתובתה מאחר שלא נסתרה ולא נאסרה עליו ובענין זה מצוה לגרשה דאפי' לב"ה דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו היינו רשות מיהא מצוה ליכא אלא בכה"ג עכ"ל. הרי דחייב להוציא דלשון יוציא ויתן כתובה בכ"מ משמט שחייב להוציא וכן משמע בכל הסוגי' התם הרי דכה"ג חייב להוציאה רק שאין כופין אותו הגם שרש"י ותוס' בתירוץ השני והרמב"ם מפרשים דאיירי לאחר הקינוי וסתירה מ"מ לכ"ע עכ"פ מצוה איכא אפילו בלא קינוי וסתירה והטעם שאין כופין אותו מבואר בתשו' לאחי הט"ז ז"ל מובא בט"ז ז"ל אה"ע יעו"ש אך לכאורה אם נימא דחייב להוציא מה"ת גבי קול דנשים מוזרות א"כ למה גבי דומה כתבו התוס' וכן משמע בש"ס שם דאינו מוציא וצ"ל דקול נשים המוזרות חמור טפי עכ"פ קלא בנ"ד דמי לקלא דדברו בה נשים מוזרות דחייב להוציא מה"ת והנה לפ"ז כיון דחייב להוציא מה"ת בודאי דאין עליו איסור חדר"ג כלל וכמבואר בת' הרשב"א ז"ל מביאו ב"י וד"מ ז"ל [בסי' א' וקט"ו] דאפילו משום חסידות בעלמא אינו חל החדר"ג ובזה כ"ע מודים דע"כ ל"פ בש"ע סי' (קנ"ד וקע"ב) [קט"ו וקע"ח] אלא באם הבעל אומר שראה או שאומר שמאמין להעד בזה יש סוברים שאינו נאמן כמו גבי אשה שאמרה טמאה אני לך דמכח הח' שוה האיש לאשה וא"נ לומר טמאה אתה או שמאמין לעד אך היכא שמדינא חיוב עליו להוציאה או אפילו ממדת חסידות אין לומר כיון שאינו רק מדת חסידות הה' מעכבו מלעשות מילי דחסידות זה אינו ורק כיון דאין החומרא דחסידות מצד עצמו ורק שמעשי' גרמו לה בודאי ע"ז לא עשה ר"ג ז"ל חרם על פריצות וא"כ בנ"ד לכ"ע מצוה עכ"מ לגרש ולא חל עליו חדר"ג כלל ואך באמת לפי מה שאומר הבעל שהאשה הודית לפניו ובודאי דנאמנת כיון שיש רגלים לדבר כמבואר בש"ע וכ"כ בעלי הש"ע להלכה [בסי' קט"ו ס"ו] וא"כ לפ"ד אסורה לו ונהי דהאשה מכחישה מ"מ שווי' אנפשי' חד"א ושוב אינו חל הח' כמבואר [שם ס"ז] גבי אם העד נאמן לו והנה ברמ"א ז"ל שם סי' קע"ח מבואר וז"ל בס"ט וי"א דבזמה"ז שיש חר"ג שלא לגרש אשה בע"כ א"נ לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד דחיישי' שמא עיניו נתן באחרת ואומר שמאמינה אעפ"י שאינו מאמין ומנדין אותו על שאומר שמאמינה וגרם לבטל חר"ג כו' עכ"ל. ונראה מזה שגם באומר שמאמין לעד יש חולקים ואומרים דאין רשאי לגרש וכופין להיות עמה וכ"כ הב"ש ז"ל ובאמת כ"ז נובע מהג"מ פכ"ד מה"א וז"ל הורה ר"י האומר אשתו שזנתה דאינה אסורה עליו לפי (י"א) [משנה אחרונה] דא"נ שמא עיני' נתנה באחר ה"נ שמא עיניו נתן באחרת אחר תקנת ר"ג שאינו יכול לגרשה ע"כ ועוד נראה דיש לנדות האוסר אשתו דמגרשה בע"כ דס"ס מבטל תקנת הגאונים עכ"ל משמע מזה דוקא (ברואה) [באומר שראה] אשתו שזנתה אינו נאמן כמו אשה שאמרה ט"א דשמא עיניו נתן באחרת אבל בע"א והוא אומר שמאמין לעד אסורה עליו ואין יוכל הח' לסלק האיסור וכן נראה שהבין הגאון מהר"ט בת' נ"ב מה"ת [סי' י"א] והטעם נלע"ד פשוט דהנה לכאורה קשה בע"א שמעיד למה יהי' כלל שום חשש מחמת הח' נהי דע"א א"נ לאסרה שיהא הבעל חייב לגרשה דילפי' דבר דבר מממון עכ"פ לענין איסורא דאין על הבעל [רק] איסור חרם לגרשה ע"ז בודאי נאמן כאשר כתב והוכיח הנ"ב ז"ל [מה"ת סי' ח'] דע"א נאמן נגד החדר"ג ז"ל וא"כ מהראוי דאם מאמין להעד שאומר שזינתה דהעד עכ"פ יפטרנה מח' ולכן נלע"ד דזה ודאי דע"א נאמן ואין כאן שום חשש ח' ורק אם לא הי' מאמין להעד הי' עליו איסור ח' לגרשה וע"י שמאמין לו גורם שיבוטל הח' ע"ז גופי' חייב נידוי וזה טעם המבואר ברמ"א ז"ל שגרם לבטל חדר"ג שעליו מוטל שלא להאמין לגרום גט בע"כ אבל ודאי אם מאמין שוב אין הח' מעכבו דהעד פוטרו לומר שאין עליו ח' כלל וא"כ לפע"ד במאמין לעד גם לדברי הג"מ חייב לגרש רק שמנדין אותו על שגרם לבטל הח' וכמבואר שם אך מה נעשה שהרמ"א ז"ל בש"ע ובתשובה אמר בפירוש שגם במאמין להעד י"א שאינו חייב לגרש אך להלכה קשה לסמוך על הי"א הללו כי בנ"ב מה"ת הקשה עליו וז"ל בחלק אה"ע סי' י"א ועוד שאיך נימא מחמת תקנת ר"ג שלא נאמין לו ונימא שמשקר והלא אם משקר הרי אשתו יודעת שמשקר ולא תרצה לקבל השקר ויצטרך לגרשה בע"כ א"כ יעבור על חרגמ"ה ולמה לו להוציא שקר מפיו יגרשנה כך בע"כ ויעבור על חרגמ"ה אם הוא חשוד בכך ואין לומר שמתיירא שהב"ד לא יזדקקו לו לסדר הגט הלא כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו וא"כ יכול להכין הגט ואח"כ