דברי חיים חלק א קב

שאין מניחין אותה מתחת ידם לענין איזה עסק שצריכים להתייחד בל יוודע לאיש דבריהם בוודאי הוי רק כנתיחדה ונ"ד דמי ממש לזה שהזאנדרין תפסוה רק להעמידה לפני הערכן ולעמוד על המחקר ולא יוודע להם מה יעשה בה וא"כ בודאי לא מקרי מסורה בידם ומותרת לבעלה. גם כי לילה אחת הוי זמן מועט כמבואר במהרי"ק סי' ק"ס [הנ"ל] וז"ל נלע"ד שאין כאן בית מיחוש ול"מ לדברי ר"י והבאים אחריו דתלו טעמא דהיתרא במשום שאינה מסורה בידם ויכולה לצעוק דכ"ש הכא דיכולה לצעוק דהא לא אפלוגי בין שהתה ללא שהתה רק במסירה בידם ואינה מסורה רק אפי' לדברי ר' אלחנן ור"י דאורליניש דמיפלגי בין שהתה עמהם ובין לא נתיחדה כ"א זמן מועט ואפי' את"ל דהאי מקרי זמן מרובה אפ"ה ליכא למיחש כו' עכ"ל אלמא דקרוב בעיניו אפי' יום וחצי ולילה הוי זמן מועט וא"כ בחדא לטיבותא שרי'. לכהן כדברי הב"ש ז"ל [הנ"ל] ועוד כיון שהי' עמהם השרים של הזאנדארין המה הממונים שלא יעשה עוול לא חיישינן שהמה. יאנסו אשה וכמבואר כ"ז במהרי"ק ז"ל סי' ק"ס הנ"ל ולכן פשוט יותר מביעותא בכותחא דאתתא דא תשב תחת בעלה ונקתה ונזרעה וגו'

כתבתי הנ"ל לע"ד ומה שלא השבתי עד היום על כי מכתבו הגיעני בימי נוראים עת תת דין וחשבון גם פרקי דכלה היו ממשמשים ובאים וטרדות חג הקדוש. ועתה באתי במעט העיון לבאר דעתי העני' בזה ולפ"ד א"צ אריכות לזה כי כל מתחיל יודע שותא דתלמוד יודה על האמת שאין זו שאלה כלל ואשה זו מיתרת לכהן ומה שלא השבתי על דברי האוסר כי מדברי יוכר האמת ויודחו דבריו לכל ישר רואה. והנה רציתי לפלפל בדברי מעכ"ת אולם לאשר מוטרד אני בכמה טרדות הנחוצים לזאת לא כתבתי רק מקור הדין והשם הטוב ירחם על עמו להשיב שופטינו ויועצינו כבתחלה ולא יעזבנו ריקם כאשר בעוה"ר נשארנו וירחם עלינו מהרה כנפש וכו': סימן יג

שאלה באשה שנשאת לשני אנשים ומתו רח"ל אך הבעל השני הי' בו חולאת מקטנותו ענין שגעון וחולי כבד שהיה מסוכן בו בילדותו ונתרפא ע"י קמיע מומחה ולאחר הנשואין נאבדה ממנו הקמיע נטרף בדעתו ונחלה בחולי שהי' לו מקטנותו ומת מתוך חולי זה האם האשה יש לה דין קטלנית או לא

תשובה דבר פשוט שאין לאשה זו דין קטלנית דהנה מבואר בש"ס שני טעמים על קטלנית וז"ל הגמ' יבמות (דף ס"ד ע"ב) נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לרביעי לא תנשא בשלמא גבי מילה איכא משפחה דרפי דמא ואיכא משפחה דקמיט דמא אלא נישואין מ"ט א"ל ר' מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוני' משמי' דר"ה מעיין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו א"ב דאירסה ומית א"נ דנפל מדיקלא ומית עכ"ל הגמ' והנה למ"ד מעיין גורם בודאי הכא חזינן דמת מתוך חולי אחר שהי' בו כבר ואפי' למ"ד מז"ג מ"מ היינו דוקא במת ממילא תלינן דמזל דידה גרם שימותי בעלי' אבל זה שמת מתוך החולי שהי' בו כבר בודאי לא מחזקינן לתלות במזל האשה. והנה לכאורה י"ל לפמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' [כלל נ"ג דין ח'] דמזל גרם היינו לא שמזל האשה גורם שימותו בעלי' כי אין המזל גורם בחיי אדם אחר אך שרוע מזלה גרם שלא תהי' פרנסתה מצוי' ומחמת זה מתו בעלי' ולפ"ז י"ל ג"כ בנ"ד שרוע מזלה גרם שנאבד ממנו הקמיע ועל ידי זה מת והוחזקה לבעלת רוע מזל אך באמת י"ל דגם לסברת הרא"ש ז"ל הלזו מותרת מלבד סברת הנ"ב ז"ל [בסי' ט' חא"ה] שכ' דאם יש לה פרנסה בריוח לא שייך לומר מזלה גרם יעו"ש כי סברתו במחכ"ת דחוקה דל"ד רוע מזלה לענין פרנסה לחוד רק לענין כמה דברים שגם אלמנה עשירה אינה מתענגת כשאר הנשים וכמאמר חז"ל טב למיתב טן דו א"כ י"ל שרוע מזלה גרם שיהי' לה צער למיתב גלמודה אך י"ל מטעם אחר שאין לה דין קטלנית גם לסברת הרא"ש ז"ל הנ"ל דהנה מבואר במס' נדה דף ס"ג ע"ב וז"ל אמר ר"ה ב"ח אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים לווסתות אחת למה שלא מנו תכמים שלשה למה שלמ"ח לאתויי מאי אר"י כו' וכ' התו' שם בד"ה ימים שנים וז"ל היינו כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה ושלא מנו חכמים ג' הואיל ואינו ווסת גמור מודה רבי דבעי ג' זימני והכי קים לי' עכ"ל התוס' והנה לפי שברת הרא"ש ז"ל דרוע מזלה אינו גורם בחיי הבעל רק שגורם לה שתחי' בצער וממילא מתים בעלי' וא"כ הוי כמו ווסת שבא ע"י מעשה כיון שאין מזלה גורם בגוף חיות הבעל והוי שפיר כמו ווסת שהמעשה גורם הראי' דלא מתחזקה לכ"ע בפחות מתלתא זימני ה"נ אין רוע מזלה גורם רק שתחי' בצער ועי"ז מתים בעלי' והוי כמו ווסת שע"י מעשה. ולפע"ד יש לכוין זה ברש"י יבמות דמתרץ הגמ' א"ב דאירסה ופירש"י בעל השלישי וקשה למה תפס רש"י ז"ל בעל הג' שלא אליבא דהלכתא דפסקי' דבתרי זימני הוי קטלנית ולדברינו א"ש דלמ"ד מז"ג לכ"ע בעי תלתא זמני וי"ל דבאמת הני אמוראי לא פליגי דמעיין גורם ורק ר"א ס"ל דגם מז"ג וכסברת הרא"ש ז"ל דריע מזלה גורם שתחי' חיי צער ולכך אפי' בנפל מן הדקל או אירסה הוי קטלנית אך לזה לכ"ע בעי ג"פ ולזה פי' רש"י בעל השלישי [והא דבתרי זימני הוי קטלנית היינו במת כדרכו דיש חשש מעיין ג"כ ודו"ק] אך באמת מדברי התוס' כתובות (דף מ"ג ע"ב) שם אמתני' המארס את בתו וגירשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה ר"י אומר וכו' וכ' שם התו' בד"ה טעמא משום מ"ד מע"ג דייק לה מסיפא וא"ת ותיקשי לי' מרישא דמשמע דמז"ג וי"ל וכו' וריב"ן מוקי כולה מתני' באשה אחת ומפרש הכי טעמא דהשיאה וגירשה אחר שאירסה ונתארמלה הא השיאה ונתארמלה תו לא הו"מ למימר השיאה שנית יעו"ש ומשמע משם דגם למ"ד מז"ג סגי בשני פעמים אך באמת י"ל דריב"ן לא ס"ל כסברת הרא"ש ז"ל דהנה התו' מקשין שם על הריב"ן דא"כ לא הוי מצי מוכח אלא למ"ד מז"ג דלמ"ד מע"ג אכתי ה"מ למתני תו השיאה וא"כ תקשי לי' ממתני' דהכא ולכן י"ל דסברת הריב"ן דלמ"ד מע"ג דקדוקו של הש"ס שם בכתובות הוא מדלא תנא גירש שני פעמים וכמבואר בתשו' הריב"ש סי' רל"ג וז"ל עוד כתבת אח"כ ואכתי קשה מנ"ל למידק בנתארמלה תרי זימני טפי מבנתגרשה כו' אדרבה זיל לאידך גיסא דמצי למתני נתאלמנה תרי זימני ולא תני הכא משום דלא נימא חדא מינייהו נקט וקים לי' דנתגרשה תרי זימני תו לא חזי לאינסובי אע"ג דסברא מוכחת דגירושין קילא ממיתה מיהו מלישנא דמתני' איכא למידק תרווייהו עכ"ל וכ"ז הפוך האמת כו' והנה הריב"ש ז"ל מדחה דלמ"ד מע"ג לא שייך זה בגירושין ולפע"ד די"ל דגם בגירושין הוי חזקה כנ"ל אשה זו שהיא קפדנית וכעסנית שאינה יכולה לדור עם בעלה וטבעה גורם זו כמו מעיין הגורם חולי מיתה כמו כן אשה רעה בטבעה מר ממות ונתגרשה עי"ז והנה לפי"ז למ"ד מע"ג הקו' מדלא תני גירושין שני פעמים בשני אך לפי"ז עכצ"ל דלא ס"ל להריב"ן כסברת הרא"ש דא"כ האיך דייק הגמ' ממיתה למ"ד מז"ג הא לסברת הרא"ש ז"ל מיתה זילא מגירושין דבמיתה המזל גורם רוע הצלחתה וכנ"ל אבל גירושין היא טבעה של האשה גופה ודלמא באמת במיתה בעינן דוקא ג"פ א"ו ס"ל להריב"ן כפירש"י דמז"ג שימותו אנשי' ומש"ה גירושין ומיתה שוין ובשניהם מוחזקת בשתי פעמים (* וא"כ כיון שזכינו להוכיח דהריב"ן ס"ל דמז"ג המיתת בעלי' ממילא בנ"ד דחזינן דלא מזלה גרם המיתה דהא מת מחולי הקדום ולדידי' בודאי אין לתלות אבידת הקמיע במזלה דלדידי' רק המז"ג שימותו אנשי' ואם חזינן שמת מסיבה אחרת לא תלינן בדידי' להחזיקה בקטלנית ולפי' הרא"ש ז"ל הוכחנו שצריך דוקא ג' פעמים ובס' עצ"א ס"ט [סק"ז] כ' דלמ"ד מעין גורם בעי תלתא זימני ודימה להא דווסת דאכלה שום וכו' ובאמת הוא היפוך דברי הש"ס דנדה הנ"ל כמבואר למעיין דבמעיין הוי כמו אחזה צמרמרות דחולה הגוף הוא וסגי בתרי זימני לרבי ולכן לפע"ד כמ"ש ודו"ק: (* [ר"ל דלדעת השואל בהריב"ש נשמע ע"כ תרווי' גירושין ומיתה דאל"כ לא נוכל להוכיח גם במיתה די"ל דאדרבה רק בגרושה אבל במיתה לא די בב' פעמים והא דלא נקט ב"פ נתאלמנה משום דאז ה"א דחדא מנייהו נקיט ובאמת קי"ל לתנא דבנתגרשה אינה יכולה להנשא אע"כ דממילא נשמע שם תרווי' דאין שום טעם לחלק בין גירושין למיתה ע"ש ודו"ק. ורק דהריב"ש הק' עליו דבגרושה ל"ש כלל מע"ג וממילא דגם מז"ג ל"ש בגרושה דבהכי לא פליגי ועז"כ המחבר ליישב דשפיר שייך בגרושה מע"ג משום טבעה ושוב יכול הריב"ן לסבור כסברת השואל וממילא מיושב קו' התו' עליו דלמ"ד מעי"ג באמת הי' יכול למינקט ב"פ נתארמלה משום דמיתה מן האירוסין לא נצטרף לדידי' מ"מ אי הוי תני הכי ה"א דה"ה בנתגרשה תרי זמני כה"ג בכסדרן (ע' באה"ט סי' ט' סק"ב) לא איכפת לן והי' יכול למינקט