דברי חיים חלק א י

בהו הוי לכם ובאמת לכאורה קשה א"כ מאי קאמר ר"א שני דברי' אינם ברשותו ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו דלמה להו לעשאם הכתוב הא גם שאסורים בהנאה מקרי שפיר לכם לעבור בב"י ולפי מ"ש לך בשם מו"ח ז"ל י"ל שפיר כיון דעכ"פ הכל מצווין לבערו א"כ יש זכות לכל אדם בו ליטלו לשורפו ושפיר הוי חמץ אינו ברשותו כיון שלאחרים זכות בו לשורפו אך באמת בלא"ה א"ש דנהי דמקרי לך מ"מ מקרי אינו ברשותו ולא הוי דומיא דבתיכם וכהגאונים ז"ל ואפילו מאן דפליג אהגאונים הוא משום שהשאיל לו רשותו ביתו קרינן לי' וכמבואר בהרא"ש ז"ל [בריש פסחי'] אבל אה"נ שפיר מיקרי אינו ברשותו ולזה מדקדק הגמ' אינם ברשותו ועשאן הכתוב כה"ב ולא אמר הגמ' שני דברים אינם שלו ועשאם הכ' [כה"ש] דבאמת אה"נ מקרי לך רק שאינו נקרא ברשותו וז"ש אך בהפקיר החמץ דודאי הוי כמו של אחרים דלא קיי"ל כר"י דבעי [שיבא] לרשות זוכה או שבחמץ גם ר"י מודה וכדכ' הר"נ ז"ל [בריש פסחים] שפיר כתבו התוס' דביטול מטעם הפקר ולק"מ מה שהקשית מצנועין דנהי דהתורה עשאו לאה"נ כאלו הוא ברשותו מצד גזה"כ אבל זה ודאי שהתורה לא יעשה חמץ של אחרים שיהי' שלו כדי לעבור עליו וכמבואר בנ"ב דהתורה לא עשאו רק שאה"נ יהי' כאלו אינו ואם זולת האיסור של תורה הי' שלו וברשותו גם לאחר איסורו החמיר' עליו התורה לעבור אבל באם אינו שלו בלא"ה זולת האיסור לא החמירה עליו התורה וא"כ אין ראי' כלל מצנועין. ומה שכתבת על דברי קצה"ח א"מ אצלי כלל דהקצה"ח ז"ל גופא כתב דמטעם יאוש מהני רק דיאוש לא קני עד דאתי לרשות זוכה וגם מה שרצית לתרץ הפרה"מ להר"מ ז"ל לא ידעתי דלדברך ה"ל להרמב"ם רק לומר הטעם משום אה"נ אינה שוה כלום וא"כ אין לו בעלים ואי דהתורה חייבה בתרומה אפילו בלית לי' בעלים הוא משום כפרה וכיון שאינו שוה כלום א"צ כפרה כש"כ לדברך כ"ז כתבתי לרוב הטרדא וקצרתי דברי כו': סימן טו

פסחים דף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה בדין הוא דאפי' תוך זמנו וז"ל פרש"י מותר באכילה וקשה דאי אפשר אם לא יהי' שלו בשעת אכילה דאם נתן לו הנכרי ה"ה שלו ואם גזל מנכרי הרי חייב באחריותו ולא גרע מחמץ שחייב באחריותו דהוי כשלו עכ"ל יעו"ש כו' ונלע"ד די"ל כך דהנה קשה לכאורה לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין היכי משכחת לי' חיוב אחריות בחמץ הא הוי חייב מלקות משום לא יראה וממילא אין לוקה ומשלם ואפילו בשוגג פטור לר"ל וכי יפלוג ר"ל אברייתא. אך י"ל דהברייתא דמחייב באחריות מיירי בקיבל אחריות מקודם הפסח ואז נתחייב משעת משיכה כחד לישנא (דר"פ) [דרבא] בכתובות [דף ל"ד ב'] דמשעת משיכה נתחייב באחריות וגם כי נאבדו בעת החיוב מלקות חייב בממון משעת המשיכה אולם קשה מהך ברייתא [דפ"ק דף ו' ע"א] דנכרי שנכנס ובציקו בידו א"ח לבער הפקידו אצלו זקוק לבער דבפסח מיירי ואפ"ה חייב לבער דחייב באחריותו ואמאי הא אם מתחייב באחריות יהי' ג"כ פטור משום קלב"מ וא"כ אינו חייב כלל באחריות ולמה זקוק לבער הא לא משכחת כלל שמחויב לשלם זולת אחריות אלם ובזה כמה ראשונים חולקים דס"ל דגם אחריות אלם פטור וגם דפשטא דלישנא דשם משמע דלא איירי מזה. אך די"ל דהנה ידוע שקיי"ל דלאו שאין בו מעשה פטור ממלקות ולא משכחת בחמץ שיתחייב במלקות רק אם קנה או קיבל באחריות ע"י מעשה וכמבואר בפוסקים דגם בקיבל אחריות צריך קנין ממש והנה לפי"ז נהי שחייב במלקות מחמת תחלת קבלת האחריות מ"מ לאחר כן שאז פטור ממלקות משום דהוי לאו שאב"מ מ"ה חייב בתשלומין שבשעת שנאבד לא הי' חייב מלקות ודמי להא דאמר בירושלמי [פ' אלו נערות הל' א'] גבי שורף את הגדיש בשבת דיהא חייב על מה שנשרף לאחר מעשיו דאז אינו חייב במיתה ותירץ הירושלמי דחייב באמת מיתה על כל שבולת רק דבתרי מיתות לא קטלינן אבל חיוב מיתה איכא על כל שבולת דאשו הוי כמו חיציו ומקרי מעשיו ממש וא"כ לפ"ז הכא כיון שנתחייב באחריות בשעת משיכה נהי דאז אם הי' נאבד הי' פטור משום קלב"מ דחייבי מלקות שוגגין אבל בודאי אם נשאר קיים דלא נפקע כח האחריות שקיבל שיתחייב תמיד באחריותו חיוב זה לא נפקע וא"כ אם נאבד לאח"כ ואז אין בו חיוב מלקות שאין בו מעשה ממילא חייב בתשלומין אך כ"ז בשומר אבל בגזל חמץ דקיי"ל הבא במחתרת פטור אם נאבד אפי' לאח"כ כמבואר ברז"ה ז"ל [בסנהדרין] ובח"מ דאינו חייב רק על תחלת המעשה ואם בתחלה קונהו בחיוב מיתה או מלקות פטור על אחריות שלאח"כ וא"כ כיון שאין חיוב האחריות רק על תחלת המשיכה ואם אז פטור ממילא שוב פטור גם על לאח"כ דבמלקות קונהו וא"כ לא משכחת בגזלן שיתחייב באחריות דהמלקות פטרוהו. אך עדיין י"ל דכיון דפטרינן לי' מחיוב אחריות והוא משום שכבר קנהו בדמים והיינו משום דקיי"ל דבא במחתרת פטור מלשלם אם נאבד דמה"ת קנהו בדמים ופטור מאחריות דאפי' אם הוא בעין קנהו ורק מדרבנן צריך להשיב כשהוא בעין אבל בנאבדה אוקמוהו אד"ת ופטור כאשר האריך בזה הרז"ה ז"ל ובמאירת עינים בח"מ [סי' שנ"א] וא"כ לפ"ז מה"ת קונהו וא"כ הוי כאוכל חמץ שלו אך זה אינו די"ל דלא ידע שהוא של אחר ולא נתכוין לגזלו וא"כ מש"ה לא קנהו דכן קיי"ל גבי בעל בנכסי אשתו וגבי מעילה ויעוין (בסח"א) [במחא"פ] דהיכי דלא ידע שהוא של אחרים לא קנה וא"כ י"ל דאיירי דסבור הוא שהוא שלו ואח"כ נתברר שהי' החמץ של העכו"ם דלא קנהו שלא מדעתו ואף באחריות פטור כיון שלא קיבל עליו אחריות ורק מטעם שעכ"פ גזל ונטל דבר של חבירו ומאז חייבינן לי' וכיון שאז פטור משום קלב"מ שוב נפקע ממנו האחריות כיון שלא קיבל מעולם אחריות עליו רק מה שלקחו ועל זה הי' קלב"מ ודו"ק. וא"ל הא קיי"ל דחצרו קונה שלא מדעתו ולקני לי' ידו או פיו מטעם חצר שקונה שלא מדעתו ז"א דכיון דיש איסור אחר בר מגניבה אין קונה שלא מדעתו והכא איכא איסור חמץ ודו"ק. [א"ה עיין לעיל בסי' י"א מזה]. סימן טז בפסחים [למ"ד ע"ב]

איתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כל היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף ואתי מלוה ופריק דתנן מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו כי פליגי דזבין מלוה וקדיש מלוה אביי אמר למפרע ה"ג כיון דמטא זמני' ולא פרעי' איגלאי מלתא למפרע דמעיקרא ברשותי' הוא קאי ושפיר אקדיש ושפיר זבין ורבא אמר מכאן ולהבא ה"ג כיון דאלו הוי לי' זוזי הוי מסליק לי' בזוזי אישתכח דהשתא קא קני עכל"ה ופרש"י שם וז"ל כ"ע ל"פ. אפי' לרבא דאמר עד עכשיו היו ברשות לוה מודה הוא דאין מכירתו לאחרים מכירה ואין הקדשו הקדש שהרי ממושכנין הן למלוה ואע"ג שהן שלו אינן ברשותו ורחמנא אמר איש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו עכ"ל [ובד"ה אביי אמר כתב וז"ל איגלאי מילתא דמשעה שהלווהו עמדו נכסי' הללו בחזקתו עכ"ל] עיי"ש הסוגי' באורך וקשה מאי קאמר בחזקתי' הוו קיימי הלא לפי פשוטו קנה למפרע והם שלו לגמרי אך באמת גם בגמ' אמר בזה הלשון אגלאי מילתא דלמפרע ברשותי' קיימי ואמאי באמת לא נקט הגמרא דלמפרע הי' שלו וגם קשה כיון דקי"ל בחליצת מפלת דאיתא ביבמות בפ' החולץ (ל"ה ע"ב) וזל"ה אתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין ור"ל אמר צריכה חליצה מ"ה ר"י אמר א"צ חליצה מ"ה חליצת מעוברת שמי' חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה במאי קמיפלגי אבע"א קרא ואבע"א סברא אבע"א סברא ר"י סבר אם יבא אלי' ויאמר דהא דאיעברה אפילו מפילה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי איגלי מלתא למפרע ור"ל אמר איגלי מילתא למפרע לא אמרינן אבע"א קרא כו' עכל"ה אלמא דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע והלכת' כר"ל והאיך יפלוג אביי וגם ארבא קשה שאמר כיון דאלו הוי לי' זוזי ופרע לי' אגלי מילתא דהשתא הוא דקננהו ולכאורה כיון דכל סברת אביי הוא דלמפרע ה"ג משום דכיון דמטי זמני' ולא פרעי' אגלי מילתא למפרע ורבא אם לא ס"ל הך סברא דאגלי מילתא למפרע ה"ל לומר ורבא אגלי מילתא למפרע לא ס"ל ומאי הא דקאמר רבא אילו הוי לי' זוזי ופרע לי' הלא ע"ז לא פליג אביי רק דס"ל לאביי אגל"מ למפרע כיון דס"ס לא פרע לי' וא"כ לרבא דפליג בזה הכי ה"ל לומר אגמ"ל לא אמרינן וגם קשה מאד לומר שלאביי דס"ל למפ"ג הרי הוא קנוי לי' למפרע א"כ גם הפירות הוא של הב"ח כיון שעל קרקע שלו גדלו ובאמת הגמ' ס"ל לפשיטות דב"ח לא גבי פירי ולית מאן דפליג והאו"ת סי' קט"ו רוצה לומר דלאביי ב"ח גובה פירי ולפענ"ד מגמ' ב"מ בסוגי' דשבח לא משמע כן ולכן י"ל דס"ל זאת לכ"ע דלא נקנה למפרע להמלוה הנכסים ורק זה הוא הפלוגתא שביניהם דהנה מבואר במ"ל בה"ג [פ"ו] שהמקדש אשה לאחר ל' יום או בתנאי אם בשוא"ת שיכול לגרשה קודם קיום התנאי ולא אמרינן אין אדם מגרש קודם הכניסה משום דזמן ממילא בא והוי כמו שהיתה אשתו והיא ברשותו לגרשה והנה