דברי חיים חלק א יא

בודאי הקונה שדה על תנאי בשוא"ת ומקדשה קודם בוא הזמן בודאי מקודשת כי האומר לכשאלקחנה אקדשנה שא"ק הוא משום דאין אדם מקדש דבר שאינו ברשותו אבל בכה"ג שהזמן ממילא בא יוכל לקדשו שיהי' הקדש מעת בוא הזמן הקנין וכמו כן ס"ל לאביי דכיון דשיעבד לו נכסיו ובאם לא יפרענו לזמן פלוני יהי' שלו א"כ בבוא הזמן ולא פרע לי' אגמ"ל דברשותי' הוי קאי היינו לא שהי' למפרע של המלוה דבאמת לא התנה רק באם שלא יפרענו יגבה נכסיו אך לא התנה שיהי' מאז של המלוה ורק ס"ל לאביי כיון שלבסוף דמטא זמני' ולא פרע אגמ"ל דהוי ברשותי' להקדישם בעת בוא הזמן וכמו שיכול לגרש האשה טרם חלות הקדושין משום שהזמן ממילא יבוא והוי כמו שהיתה אז ברשותו לגרשה כמ"כ יוכל להקדיש כיון שאגמ"ל שהיתה אז ברשותו דהזמן ממילא יבוא ושפיר הוי הקדש מעת בוא הזמן ולא פרע כמו שהאשה מתגרשת מעת בוא זמן התחלת קדושין אך לפ"ז לכאורה קשה א"כ מאי קאמר הגמ' דנכרי שהלוה לישראל על חמצו אינו עובר עליו משום דלמפה"ג ולפמ"ש אינו שלו למפרע רק דברשותו קאי היינו להקדיש אבל עכ"פ עד עתה הי' של הישראל א"כ הישראל עבר עליו בפסח אך די"ל דלפי המבואר ברמב"ם ז"ל [פ"ט מהל' גירושין] בתנאי אם שגירש אם תעשה דבר פלוני אם קיימה בסוף התנאי לא תצא מבעלה שנשאה קודם קיום התנאי והקשו עליו הלא למפרע היתה א"א כיון שהגט הי' ע"ת אם ועדיין לא קיימה א"כ לא התחיל הגרושין רק מעת שקיימה התנאי ונשאת באיסור והוי להיות תצא מזה ומזה וכ' בתורת גיטין דהרמב"ם ס"ל דתנאי בגירושין אפילו תנאי אם הוי עכ"פ התחלת גירושין ואם נתקיימה לבסוף לא מקרי א"א למפרע יעיי"ש וא"כ ה"נ דלאביי דהוי כמוכר לו אם לא יפרענו בזמנו ונהי דלא הוי שלו למפרע עכ"פ לכשיתקיים התנאי ולא יפרע לו הוי התחלת מכירה ולא עבר עלי' הישראל דכבר נמכר לעכו"ם והתחיל המכר. ויש להסביר יותר משום דבאמת משועבד לעכו"ם למשכון והוי אין ברשות הישראל לבערו וכמו שאמרו במכילתא דומי' דביתך ולא חמצו של עכו"ם ברשות ישראל שאינו ברשותו לבערו ורק דהקדש וחמץ מפקיע מידי שעבוד אך כ"ז לרבא דס"ל דלא הוי רק שיעבוד וכמו שיבא לפנינו בעזהי"ת אבל לאביי דס"ל דהוי מאז מכר ממש והוי כמו ברשותו של עכו"ם מעתה דהתנאי הוא בשוא"ת והזמן ממילא קא אתי א"כ לא יוכל חמץ להפקיע מידי מכר שיהי' אז עכ"פ זה ברור דלא גרע מא"א בקיום התנאי לאח"כ מותרת להשני כמו כן גבי חמץ עכ"פ לאחר הפסח לא עבר ומותר בהנאה. והנה כ"ז הוא לסברת אביי אבל רבא ס"ל דבאמת אם הי' קנין הוי שפיר סברת אביי דאגל"מ דברשותו קאי עכ"פ להקדישו וכנ"ל ורק דכאן אלו הוי זוזי פרע לי' וסילק לי' ולא הי' מעולם רק שעבוד שבאם לא יפרע לו יגבה מאז והלאה ולא שייך כאן לומר דברשותו קאי ויעוין ברמב"ן ז"ל שכ' דגבי משכון לא מהני מעכשיו רק במכר יעי"ש: היוצא לנו מזה דאביי ורבא מחולקים רק בזה דאביי ס"ל דהוי כמוכר לו בשעת הלוואה ע"ת אם לא יפרענו יהא מאז מכור לו ומש"ה בהגיע הזמן ולא פרעו אגל"מ דברשותו הוי אז דהתנאי הוי שוא"ת וזמן ממילא קאתי והי' יכול להקדיש אבל הפירות מעולם שייכים להלוה שאינו מכור רק משעת שלא פרע לי' ורק דאנן אמרינן דשפיר הקדישה דהוי ברשותו עכ"פ וכמו שיכול לגרש לאשה בתוך זמן כה"ג כנ"ל בשם המל"מ ז"ל כן הוא סברת אביי ורבא ס"ל דלא נמכר מעולם רק לשעבוד ולא הוי (מעולם אפילו דלא הי') שלו מעולם רק השתא קני לי' אך לכאורה קשה [גם לרבא] דאמאי לא נימא גם במשכון כיון דעכ"פ אם לא ישלם לו יגבה אותו א"כ ממילא ברשותו קאי למפרע אך באמת עיקר הטעם כמש"ל בשם הת"ג דבתנאי אם נמי התחיל מקודם הגירושין ורק שנגמרה בשעת קיום התנאי אבל התחלה הי' מקודם ומש"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דאם נשאת קודם קיום התנאי ג"כ לא תצא אבל לרבא דס"ל דלא הי' רק שעבוד א"כ לא התחיל כלל הקנין למפרע. והנה באמת יש להקשות על טעם של הת"ג הנ"ל דס"ל דבתנאי אם התחיל עכ"פ הגט למפרע ורק שנגמר בעת קיום התנאי. וזה לכאורה תמוה דהרי קיי"ל באם אמר משוך פרה זו ולא תקנה רק לאחר למ"ד יום לא קנה בעומדת באגם ואמאי הא לסברת הת"ג הוי כמו מעכשיו ולאחר למ"ד לר"י דס"ל דשיורא הוי שפיר קנה אפילו עומדת באגם משום שהתחיל למפרע המכירה וכמבואר בש"ס כתובות ובתוס' שם [דף פ"ב ע"א] אך באמת ל"ד דהתם לא נגמר מעולם דכיון שעומדת באגם א"כ ממילא לא הוי התחלה וסברת הת"ג הוא כך דאם באמת הי' לבסוף גט או קנין גמור הוי התחלה למפרע אך אם אין כאן שום קנין כגון באומר משוך ולא תקנה רק לאחר למ"ד ועומדת באגם דעכשיו ליכא קנין מהיכן יתחיל למפרע אבל אם נגמר באמת עכשיו הקנין ממילא הוי למפרע והנה לפ"ז י"ל שסברת רבא דכיון דכל קנינו של נכרי בכסף ולפי מה דמבואר בקדושין גבי הרי את מקודשת לאחר למ"ד יום דמקודשת דהמעות לא למלוה דמי ולא לפקדון ומפרש שם הריטב"א דניתנה רק לקדושין של לאחר למ"ד רק דהקדים המעות מש"ה ל"ד להלואה וא"כ כאן דהוי באמת הלוואה רק דהתנה באם לא יפרע יהי' שלו הוי ממש הלואה ובמה יקנה ומש"ה ס"ל לרבא דלא אמרינן למפרע ברשותו קאי דלא יוכל להתחיל הקנין רק מעתה בעת הגבי' בעד חובו והוי התחלת קנין חדש אך דלכאורה קשה לפ"ז אמאי מקשה הגמ' לרבא מר"מ דס"ל דעבר הא ר"מ ס"ל המקדש במלוה מקודשת וא"כ קנה במלוה נמי ומש"ה לדידי' למפרע גובה ויש לומר דגם לר"מ צריך עכ"פ לקדשה מחדש במלוה כמבואר גבי ועשה לי שיריים באה"ע וא"כ לא הוי גמר קנין וא"כ לפ"ז מיושב קו' התוס' שהקשו אביי האיך יתרץ הך די"ל דהא כל עיקר טעמא של אביי דהוי כמו התחלת קנין כמי בכל תנאי אם באם נגמר המקח הוי למפרע התחלה וכנ"ל בשם הת"ג אך כ"ז אם מעות קונות בעכו"ם והוי לאביי קנין אם לא ישלם וניתנו המעות בתורת מקח ומש"ה הוי עכ"פ למפרע ג"כ קנין אך אם נימא דמשיכה קונה א"כ כלתה לה המשיכה דהא לא מוקי לה בהרהינו ורק ישראל שהלוה לנכרי והחמץ אצל הנכרי א"כ במאי הוי קנין למפרע ומש"ה פליגי בדרי"צ וכן נכרי שהלוה לישראל ודו"ק. והנה במעכשיו דקנה למפרע סגי בתנאי לחוד אך אם נימא לחומרא דגם במעכשיו ואם לא אפרע לך הוי שיורא וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל לחומרא א"כ לא מהני גם במעכשיו רק בהגיע הזמן קודם הפסח: סימן יז סוגי' דהרהינו פסחים דף כ"ט ע"ב

הרמב"ם ז"ל [פ"ד מה' חו"מ] פסק גבי מעכשיו במשכון שהרהין אצל עכו"ם דבעי שיגיע זמן קודם הפסח. והקשו עליו הא לאביי דפסק למפרע הוא גובה מותר ולא בעי הגיע זמן קודם הפסח. ונ"ל לתרץ בהקדם לתרץ קו' הפוסקים על הרדב"ז ז"ל [מובא במ"א סי' תמ"ח ס"ק ה'] שפסק בנותן מתנה ע"מ להחזיר דאסור לאחר הפסח משום שבתוך הפסח הי' עומד בספק. דלמא לא יחזיר לו ויהי' שלו למפרע. והקשו עליו דהא לאביי גם בלמפרע הוא גובה עדיין עומד בס' ואפ"ה מותר כדמפרש בהדי' בש"ס ונ"ל ליישב כ"ז בהקדם דברי רש"י בב"ק ובגיטין וגם בפסחים בריש הסוגיא [דף למ"ד ע"ב] שמפרש דנכרי שהלוה שמותר מיירי בהרהין ולא מפרש כלל שמיירי במעכשיו ואדרבה למעיין בדבריו בב"ק יראה שמפרש בהדיא שלא אמר כלל קני מעכשיו. ורק הרהינו סתמא ורק מחמת דלא מחוסר גוביינא אמרינן דאין חמץ מפקיע מידי שיעבוד ומותר לאחה"פ וזה נגד דברי הש"ס דמפרש בהדיא דאמר מעכשיו קני. דאל"כ סוף סוף מצי לסלוקי בזוזי וכמבואר ברמב"ן באריכות במלחמות. אך מה שנ"ל כי דברי רש"י נכונים ועיקר. דהנה צריך לידע בטעם המחלוקת דאביי אמר איגלאי מילתא למפרע ורבא אמר כיון דמצי לסלוקי בזוזי אשתכח מהשתא קני הלא מבואר בהדיא ביבמות [דף ל"ה ע"ב] גבי פלוגתא דחליצת מעוברת דפליגי בזה ר"י ור"ל אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע. וכתבו שם התוס' דבדבר שעתיד להתברר לא אמרינן איגלאי מילתא. וא"כ קשה על אביי דלמה פסק למפרע הוא גובה הא בהנך תלת הלכתא כר"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא בדבר שעתיד להתברר. וצריך לדחוק דסברת התוס' דבכאן הוי מכירה גמורה ורק כשפדהו הוי כקונהו ממנו וזה דוחק למאוד. לכן לפענ"ד מסתבר לומר כסברת הנימוק"י שם דלעולם בכל דוכתי אמרינן איגלאי למפרע כר"י ורק התם גבי חליצת מעוברת ס"ל לר"ל דלא שייך לומר אגלאי למפרע דדילמא בשעת חליצה היתה ראוי' להוליד ולא היתה זקוקה לחליצה דבן אין לו עיין עליו ורק לאח"כ ניגוף ע"י איזה סיבה. וא"כ לא שייך כאן לומר אגלאי למפרע. דהא באמת לא היתה אז ראוי' לחליצה. וא"כ א"ש כאן סברת אביי. דבכאן לכ"ע אמרינן למפרע גובה אך רבא ס"ל חילוק אחר בזה והוא לפ"מ דמבואר בס' [מל"מ] בהל"ג [פ"ו הל' ג'] בשם הרשב"א דהמקדש ע"ת וקודם קיום התנאי גירשה ואח"כ נתקיים התנאי בקום ועשה אינה מגורשת דלא נקראת אז אשתו. והוי כמגרש אשה דעלמא. ולא אמרינן איגלאי מילתא למפרע. דעדיין מחוסר מעשה. אבל בתנאי דשב ואל תעשה או בתנאי התלוי' בזמן דממילא קא אתי'. מגורשת קודם קיום התנאי וביאת הזמן דאגלאי מילתא למפרע ולפ"ז שפיר אמר רבא כיון דעדיין מצי לסלק בזוזי וצריך גביי' א"כ מחוסר מעשה ממילא לא נגמר הקנין ולא מקרי ברשותו של