דברי יששכר צו

וע"כ הטעם משום דיצא הדבר בהיתר כמבואר בט"ז סי' י"ח סק"י ובש"ך שם סקכ"ב ואף שכ' הפמ"ג שם בסק"י דלא אמרי' כן אלא היכי דשייך סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי. הדבר פשוט דהכא עדיף משם דאיכא רוב בהמות כשרות דמסייע וכל היכי דמסייע רובא להיתרא אמרי' לעולם נשחטה הותרה אליבא דכו"ע

ואפי' הכו"פ שכ' דל"א נשחטה הותרה בושט היינו בגוונא שכ' שם דאיכא מכות אבל בס' נקב כבר כ' הרשב"א בשם רבינו יונה דחשיב לעולם שכיח טפי להיתר מלאיסור

והגם שבחב"ש סי' כ"ד כ' בשם תשו' מהרי"ק דבשמוטה לא תלינן להקל דזה הוי בגוף השחיטה בזה הוא דס"ל דל"א נשחטה הותרה אבל בנקב אפשר דגם המהרי"ק מודה וכמ"ש

האמת שבס' גנת ורדים לא רצה להתיר בושט לתלות במשמוש ידי המשרתת. ובשפ"ד בסי' ל"ד סקט"ז סיים בצ"ע משום דברי הב"ח שכ' בשם הלבוש. וכבר ראה כ"ת בעצמו מ"ש בזה השב שמעתתא וחת"ס וכמעט רוב האחרונים מסכימים להיתר

והנה מ"ש הש"ש בש"ה פ"ו להשיג על הכו"פ מהך דיבמות (דף ל') אשה זו בח' היחר לשוק עומדת דהחזקה להיתר היא אפי' בזמן איסורא. ה"נ כן אף שבהמה אסורה משום אמ"ה לענין זה יש לה ח' היתר

וע"ז העיר כ"ת דא"כ תקשי לאביי מהך דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דמוקמינן לטמא בחזקתו נימא שוב להיפוך העמידנו על חזקתו שכשיטבול יטהר וע"כ דדוקא בקידושין הוי חזקה משום דהרי החזקה היתה שכשימות תהא מותרת והרי באמת מת אבל בטבל הרי יש ס' דלמא לא טבל דהי' עליו דבר חוצץ וה"נ בטרפות שמא לא נשחטה

אי בעינא נ"ל חילוק פשוט דהא קשה על התוס' דיבמות שם דפשיטא להו דמוקמינן להבהמה בח' היתר והרי הם סותרים לדבריהם בחולין (דף י"א) ד"ה אתיא שכ' לענין הגבינות דלא מוקמינן להבהמה על חזקתה

וע"כ צ"ל דדעת התוס' דיש נ"מ בין היכי דיש ריעותא ודאית עכשיו דלא אזלינן בתר חזקה כי האי דהוי רק מצד רוב וכמ"ש מהרי"ט בת' ל"ז הנ"ל אבל היכי דלא הוי ודאי ריעותא אזלינן שפיר בתר חזקה ואמרינן דלא נטרפה כלל

א"כ נכונים דברי הש"ש דודאי הכא מוקמינן אחזקה ואמרי' דלא נטרפה כלל אבל בטמא שנמצא עליו דבר חוצץ הרי החציצה דעכשיו ודאי ריעותא היא דאם יצטרך לו לטבול עתה אסור לו לטבול ובכה"ג הוי כמו גבי גבינות דהתם

ואך בלעדי כל זה אין שום חזקה על טמא שכשיטבול יטהר הרי יש חזקה להיפוך שיש עליו דברים החוצצים דהרי כ' הטור וב"י בסי' קצ"ט בשם הרמב"ן ור"ן ות"ה דמדאו' צריך בדיקה קודם הטבילה א"כ אין כאן שום חזקה

ול"ד כלל לבהמה בחיי' דהרי אנו אוכלים מחלבה. וגם נ"ל דמטעם זה מותר לברך על השחיטה אף דהא קיי"ל לא בדק בסימנים הוי נבלה א"כ כיון דאם נאבדו הסימנים בלא בדיקה נבלה למה יברך מתחילה נימא דהוי כמו בטבילה דאכתי גברא לא חזי

בשלמא לדעת הסוברים דהוא רק מדרבנן בעלמא ל"ק די"ל דהוי רק קנס בעלמא מדלא בדק מש"ה קודם השחיטה מותר לו לברך אבל לדעת הסוברים דהוא דאו' קשה למה עדיף רגע שלפני השחיטה מרגע שלאחריו דהא כ' הרמב"ם אפי' הי' השוחט זהיר וזריז ה"ז נבלה. וידוע מ"ש הט"ז או"ח סי' ח' סק"ח דגם מצד רוב לא סמכינן לברך משום חומרא דלא תשא

אך עפ"י מ"ש המרדכי אה"נ למה לא בדק הוי נבילה לימא רוב מצויין א"ש מ"ה ותי' בתי' השני דאין מבורר זה, הרוב דכמה פעמים שוחטין שאין רוב הסימנים נשחטים, ובאמת דבריו ז"ל לכאורה תמוהים דהרי עינינו רואות דרובן ככולן שוחטים רוב למה אין זה מבורר וע"כ דסברתו הוא דודאי סתם שוחט, שוחט שפיר משא"כ היכי דחזינן שלא קיים תקחכז"ל שלא בדק בסימנים ממילא איתרע לי' רובא וחיישינן שמא לא שחט רובן וז"ש דכמה פעמים שוחטין שאין רוב הסימנים, נשחטים היינו שוחטים כאלו. ומש"ה קודם שחיטה דאיכא לעולם ח' היתר כמ"ש התוס' הנ"ל דודאי ישחוט רוב ויקיים מצות בדיקה מש"ה מותר לעולם לברך קודם השחיטה

אך גם לפי תי' הראשון של המרדכי ניחא משום דסמיך מיעוטא לחזקה דחזקת אמ"ה וידוע מ"ש הנוב"י דחזקה לא הוי רק על למפרע ולא על להבא. וא"כ ניחא שפיר דאחרי השחיטה ודאי מוקמינן על ח' אמ"ה על למפרע ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה שלא יצאה מחזקתה אבל כשהולך לשחוט צריך אתה לומר דהוי חזקה שתשאר אמ"ה ע"ז יש להיפוך חזקה שתצא מח' אמ"ה וכדברי התוס' וחזקה שתשאר אמ"ה דהוי להבא ל"א

והנה עלה בדעתי לסתור דברי הש"ש הנ"ל עפ"י מה שנחלקו בגמ' שם לא בדק בסימנים אי הוי טרפה או נבלה ומטמא במשא ועי' ברש"י שם ד"ה מר סבר שכ' דבחזקת שאינה זבוחה מוקמינן לה

וידוע דבביצה (דכ"ה) נחלקו בזה רש"י ותוס' שרש"י כ' בהמה בחיי' בח' אמ"ה עומדת והתוס' לא ניחא להו בזה וכ' משום ח' אינו זבוח וא"כ תימה על רש"י דהכא כ' בעצמו משום אינו זבוח

ע"כ נ' דרש"י ס"ל דאה"נ בזה נחלקו שני המ"ד. מ"ד טרפה ס"ל דח' אינו זבוח לא אמרינן דכי היכי שלא היתה זבוחה הי', לה חזקה להיתר ג"כ מש"ה אם נשחטה ולא נבדקה די לן שנימא טרפה היא ולא טמאה ורק מחזקינן מאיסור הראשון לחוד. ומ"ד השני ס"ל דאין חזקה להיתר בשעה שעומדת באיסור הראשון ממילא מוקמינן לה בח' אינו זבוח ומטמאה במשא מש"ה למ"ד זה מודה רש"י דמוקמינן לה בח' אינו זבוח

וא"כ לפי מה דקיי"ל נבלה ומטמאה במשא משמע דלא אזלינן בתר ח' להיתר כשהיא באיסורה בחיי'. והתוס' לשיטתייהו שכ' חזקה זו משום דס"ל דלא הוי נבילה אלא מדרבנן אבל מסתם לשונו דהרמב"ם משמע דהוי נבילה מדאו' א"כ י"ל דאה"נ דלא ס"ל כלל חזקה להתיר וכן י"ל דהוא דעת רש"י ז"ל

אך כד מעיינינן בה ליתי' דהא יקשה על רש"י ז"ל אה"נ למה פי' בביצה משום ח' אמ"ה הא לפי מה דקיי"ל נבלה ומטמאה במשא ע"כ דאמרי' חזקת אינו זבוח ולא משום אמ"ה

ע"כ נראה דדעת רש"י לחלק בין לא בדק בסימנים לשאר ס' בשחיטה דבלא בדק כיון דיש ס' אם נעשה מעשה השחיטה ודאי דהוי נבילה דמוקמינן אחזקה כמו שהיתה בחייו כן לא נעשה מעשה כלל אבל אם יסתפק לך ס' שהה ס' דרס או שוחט בסכין ונמצא פגום ודאי דלא שייך לומר ח' אינו זבוח דהא גם בחייו לא היו סימניו שמוטים או פגומים א"כ נכונים דברי רש"י ז"ל דהכא בחולין לענין לא בדק בסימנים דיש ס' אם נשחטו רובן יש חזקה דאינו זבוח ומש"ה הוי נבילה. משא"כ בביצה שם דקאי לפרש דברי ר"ה דאמר סתם בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת על כל ס' בשחיטה ואפי' ס' שמוטה או ס' דרס דבכה"ג לא ניחא לי' לרש"י לומר משום חזקת אינו זבוח ומפרש משום חזקת אמ"ה

ויתורץ בזה קושית ראש יוסף על הרמב"ם ז"ל דס' בלא בדק בסימנים הרי זה נבלה ובשחט בסכין פגום וכן בס' שהה ס' דרס כ' הר"ז ספק נבלה. ולפמ"ש ניחא דהתם איכא חזקת אינו זבוח והכא ליכא: דברי הדוש"ת.