דברי יששכר צד

לו ס"ס מצי לאוקמי מתני' במומר לעבירה מן העבירות דלכתחילה לא ישחוט אלא בבודק סכין ונותן לו ובדיעבד אם בא ומצאו ששחט בודק סכינו אחריו והניח דבר זה בצע"ג

ולפענ"ד הדבר נכון ומבורר לפי מה דאמרו בגמ' (דף ד' ע"ב) לימא מסייע לי' הכל שוחטין ואפי' ערל ואפי' ישראל מומר ואמרו ה"ד אילימא מומר לד"א היינו מומר לערלות אלא לאו מומר לאותו דבר וכדרבא לא אלא מומר לע"ז. א"כ חזינן דבזה נחלקו שני הסברות מאן דלא ס"ל כרבא ס"ל דמומר לע"ז אף דחשוד לכל התורה כולה אעפ"כ שחיטתו מותרת כיון דאינו חשוד לאותו דבר

וכבר דקדקתי ברש"י שם ד"ה אלא מומר דקתני לעכו"ם ואיצטריך לאשמועינן משום דאמר מר חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה וכן בגמ' לקמן (דף ה') אמרו ג"כ באותו הלשון אבל מומר לעכו"ם לא משום דאמר מר תמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה ולמה ל"א להיפוך דהא הכא מיירי בעובד ע"ז והל"ל תמורה ע"ז שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה

אך נ' דדייקו לתרץ קו' תוס' ד"ה מומר דהא הוי צדוקי ולקמן תני שחיטת צדוקי לעכו"ם ע"כ תירצו דאה"נ מי שעובד ע"ז מפני שמאמין בה לכו"ע שחיטתו אסורה כמ"ש התוס' דעכ"פ הוי צדוקי אלא הכא מיירי במי שעובד ע"ז לא מפני שמאמין בה אלא דיצרו תוקפו וכן אחאב וסייעתו חלילה לא היו מודים בע"ז אלא דיצרא דע"ז תקיף עלייהו וע"כ אמרו דס"ס כיון דאינו כופר בע"ז דכופר בע"ז נקרא מי שממאסה ומתרחק ממנה בתכלית וממילא כיון שאמרו הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה וממילא מי שאינו כופר בה עכ"פ נחשד הוא שאינו מודה בכל התורה כולה אף שאינו צדוקי וזה הוא דיוק ברור בגמ' וכן ברש"י

וא"כ הא בהא תליא דטעמי' דהרמב"ם דס"ל מי שהוא מומר לעבירה מן העבירות עכ"פ צריך בדיקת סכין היינו לדידן דקיי"ל שחיטת מומר לע"ז פסולה לגמרי משום דנחשד על כל התורה א"כ ממילא מי שהוא נחשד על עבירה מן העבירות נחית חד דרגא נהי דאין שחיטתו פסולה מ"מ נאמן לא הוי בדבר שהוא טירחא וצריך דקדוק גדול וישוב הדעת מש"ה עכ"פ צריך בדיקת סכין. אבל למ"ד דמומר לע"ז פי' אפי' מי שהוא נחשד גמור לכל התורה ע"י שאינו כופר בע"ז אפ"ה שחיטתו מותרת עכ"פ מי שאינו עובר אלא עבירה אחת נחית חד דרגא דאפי' בדיקת סכין לא צריך

וא"כ ל"ק קו' הג' דרעק"א דכיון דאמר אביי ל"ל הא דרבא וקשיא לי' הברייתא וע"כ אתי לאתויי ישראל מומר לע"ז וממילא אליבי' מומר לעבירה מן העבירות א"צ בדיקת סכין. אבל לדידן דקיי"ל כרבא ומומר לע"ז אסור לגמרי לאכול משחיטתו במומר לעבירה מן העבירות צריך בדיקת הסכין עכ"פ דנחית דרגא

ס"ס הדרינן לדינא דידן דמי שמכשיר השחיטה בלא נטל קבלה וסומך על החוות יאיר לא מזניחין אותו

ויש לעיין עוד מדברי הט"ז יו"ד רכ"ת סקמ"ב דנשבע לעבור על תקנת הקהל הוי כנשבע לעבור על ד"ת כי תקנת הקהל הוי דאו' משום ושמרתם וכו' עשו משמרת למשמרתי. והדבר תימה והא כל תקנות דבריהם הוא בכלל ושמרתם את משמרתי וא"כ כי היכי דחלה השבועה על שאר דרבנן ה"נ תחול על תקנת הקהל. אע"כ צריך לומר דיש נ"מ בין אם התקנה היתה לצורך שעה דזה הוי דאו' אבל אם התקנה היתה לדורות הוי ככל שאר דרבנן. וא"כ יש לפ"ז נ"מ בין האי דתשו' הרא"ש שהיתה רק צורך שעה והוי דאו'. אבל האי דידן דהיא על כל הדורות לא הוי אלא דרבנן

וממילא כל היכי דנסתפק לן בכוונת התקנה אזלינן לקולא. ודאי אם התרו בו ועבר על התראת ב"ד יש לומר דבכה"ג הוי צורך שעה לאסור אף בדיעבד. הנלפע"ד כתבתי: סימן נה

כבוד ידידי יקירי ה"ה הרב החריף ובקי חסיד וי"א כש"ת מ' יצחק פיטיאל נ"י דומ"צ דק' עלקוש

בדבר הגרר יבש שהי' על הצואר. והי' כ"ח מסופק שמא היא עד העבר השני ע"כ צוה כ"ת להשו"ב לשחוט רק את הקנה כדי שיוכל לבדוק את הושט כולו שלא ניחוש שמא במקום נקב שחט וכדמשמע מפשטות לשון הט"ז סי' כ"ג סק"ח והרב בש"ע והכו"פ סי' כ"א והשו"ב התריז בזה כנגדו לדעתו שלכתחלה צריך ב' הסימנים

דבר חידוש הוא הלא הדבר פשוט כדאיתא בגמ' (דף כ"ח) וכמ"ש הראשונים דנהי דלכתחילה צריך ב' סימנים גם בעוף מ"מ כיון דאין לו תקנה חשיב כדיעבד ומותר בכה"ג לכתחילה לשחוט סי' א' לבדו דשעת הדחק כדיעבד דמי

ועוד ביותר מוכח ברש"י (דף מ"ג ע"ב) דאפי' בס' דרוסה דאפי' בבהמה יש לה תקנה בבדיקה וא"כ כיון דבדיעבד לא הוי טריפה א"כ נימא שוב דגם בעוף ישחוט לכתחילה שני הסימנים דבדיעבד לא יהי' טריפה

ואפ"ה נ' כיון דבדיקה קשה היא נכון יותר שישחוט סימן א' שיהי' בנקל לבדוק את הושט בפנים בלא שום חששא. ובירור החשש איסור עדיפא לן מחומרא דלכתחילה דב' הסימנים

ורגיל אני לפרש מ"ש בגמ' שם (דף כ"ת ע"ב) חכים ברי בטריפות כר' יוחנן דפירושו הפשוט תמוה ורש"י ז"ל ג"כ נדחק בזה

ונראה עפ"י מ"ש בגמ' ב"ק (דף קי"ב ע"ב) תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדות שלא בפני בע"ד קבלה מיני' ריב"ח כגון שהי' הוא חולה או העדים חולים או שהיו מבקשים לילך למדה"י

וכ' המרדכי בשם הראב"ן דמהכא מוכח דאם קבלו עדות שלא בפני בע"ד מהני בדיעבד ומש"ה במקום אונס בכה"ג הוי כדיעבד ומקבלים אפי' לכתחילה. א"כ משמע מזה דעת ר"י דאונס הוי כדיעבד וכן כל שעת הדחק. וז"ש חכים ברי בטריפות כר"י. פירוש משום הכי התיר לשחוט לכתחילה סי' א' משום דהוי שעת הדחק כר"י דס"ל שעת הדחק כדיעבד דמי

וס"ס כ"ח יפה הורה כדת וכהלכה. אמת שיש גררים הרבה שאין אנו מדקדקים בזה שרובא דרובן נראה שלא עבר צד השני ולמה נקל לשחוט רק סימן א' דלא הוי שעת הדחק הדוש"ת. סימן נו

לידידי החריף החסיד מ' אבא מלאווער נ"י

במה דנסתפק ידידי נ"י אי אמרי' נשחטה הותרה גם בושט דאולי דוקא בבא זאב ונטל בני מעיים הוא דאמרי' כן ולא בושט דהוי ס' נבילה

פשוט מל' רש"י במקומו (דף ט') ד"ה מי שכ' וניקבו הדקין א' מי"ח טרפות היא ולא ידענו מה חדש בזה. ע"כ נ' דכוונתו ז"ל דלא תימא דוקא נקבו הדקין הוא הדין הזה ע"כ אמר דה"ה בכל הי"ת טרפות הנזכרים במשנה א"כ גם נקובת הושט ופסוקת הגרגרת בכלל אף דס"ל לרש"י ז"ל דנקובת הושט הוי נבילה

וכן בדברי התוס' (דף מ"ג ע"ב) ד"ה קסבר דמש"ה ל"א בדרוסה נשחטה הותרה משום דשכיחא טפי לאיסור ודייק לה מישב לה קוץ בושט ע"כ משום דגם בושט שכיח טפי לאיסור מלהיתר וכן נ' מפורש בדבריהם ביבמות (דף