דברי יששכר ט

מצה ה"נ בכל מצוה שיש בה ל"ת אי חייבות בלאו חייבות ג"כ בעשה והתם בקדוש לא איצטריך קרא אלא משום דאינה אותה המצוה בעצמה וכן במצה. אבל באותה המצוה בעצמה שיש בה הלאו מחוייבי נמי בהעשה כמ"ש רמב"ן קידושין (דף ל"ד) וז"ל ואלו היו נשים פטורות מהעשה היו פטורות אף מהלאו שאין הלאו אלא קיום העשה אבל בשאר מ"ע שיש בהם לאו ועשה חייבות הן בשתיהן כדאמר בשבת (דף כ"ד ע"ב) שבתון עשה היא ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ואיש ואשה שוים בדבר זה. וכ"כ שם ג"כ הרמב"ן בתחלה באותו דף דיש מקשין למה נשים פטורות מציצית למה לא נימא הואיל וחייבות בכלאים נחייבינהו בציצית ותי' מדהוו שני פסוקים ס"ס באותו דבר עצמו ודאי שהוא כן וה"ה בגרים והלא גם בב"נ אמרו בסנהדרין (דף ס') טעמא דר"ש דאמר אף על הכישוף נצטוו משום דכ' מכשפה לא תחי' וכ' כל שוכב עם בהמה וגו' כל שישנו בכלל כל שוכב עם בהמה ישנו בכלל מכשפה לא תחי' ממילא ניחא דבגר כיון דמצוה הוא בלאו דע"ז ונצטוה ג"כ בלאו דלא תחללו את שם קדשי כמו שאר ישראל ע"כ דמצות קדוש השם קאי גם עליו ואין לך ריבוי גדול מזה דרבתה התורה מי שהוא בלא תחללו הוא ג"כ בונקדשתי וע"כ בני ישראל דהכא למעוטי העכו"ם. ואעפ"כ איבעיא התם בגמ' אי ב"נ מצוה על קה"ש דאולי נימא גם בב"נ כיון דמצוה הוא על לאו דע"ז מצוה ג"כ על קה"ש במצוה זו או אולי ג"כ בשפ"ד וג"ע לדעת הסוברים שלא כפירש"י דעל ע"ז דוקא קאי וס"ס דוקא במה שנצטוה כיון דבזה שוה הוא לישראל אולי לגמרי שוה הוא ובנ"י אתי לאפוקי עכו"ם היכי דבא להעבירו על דת בשאר שבע מצות שלהם דבישראל בכה"ג אפי' על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ובב"נ בכה"ג לא או דאתי לאפוקי דבעשרה מישראל הוא דיהרג ואל יעבור דהוי פרהסיא ולא בב"נ אבל ס"ס גרים הם בכלל ישראל

ובדרך זה יש ליישב קו' התוס' סוכה וסנהדרין דאיכא דוכתי דממעט גרים ויש דוכתי דממעט עכו"ם דכל היכי דאיכא לאו בדבר שם ודאי דגרים הם בכלל בנ"י ואתי למעוטי עכו"ם אבל היכי דליכא לאו שם ממעט גרים. וכל היכי דאיכא לאו אמרינן דהלאו שבו הוא הריבוי לרבות גרים ומש"ה בערכין (דף ה') שאמרו בנ"י מעריכין ולא העכו"ם ולא ממעט גרים לפי שיש בזה לאו דלא יחל דברו. וכן בגונב נפש בסנהדרין (דף פ"ו) דאמר למעוטי חציו עבד וחציו ב"ח ולא למעוטי גר דאית בי' לאו דלא תגנוב וכיון דגר איתרבי לגונב איתרבי ג"כ לנגנב וכן בנדה (דף ל"ד) דאמר בנ"י מטמאים בזיבה ולא העכו"ם ולא ממעט גרים מפני שיש בזה לאו דטומאה ומיושב קו' תוס' כריתות (דף ז' ע"ב) דצריך בגמ' למימר ס"ד דלא תחייב שפחה בטומאת לידה משום דבנשי איתא ולא בגברי הא לא"ה הוי מחייבינן גיורת ושפחה אף דכתיב בנ"י משום דאיכא לאו בטומאה ול"ד לסוכה (דף כ"ח ע"ב) דמרבה גרים למצות סוכה וכן במנחות (דף ס"א) למצות תנופה דשם ליכא שום לאו אלא מ"ע לחודא וה"א דלא שייך בגרים ולא נשאר לנו להקשות אלא מסמיכה במנחות (דף צ"ג) דממעט עכו"ם ולא גרים ושם ליכא לאו נ' דההוא תנא ס"ל נשים סומכות רשות וממילא גם הגרים רשות להם לסמוך דעדיפי מנשים ואתי קרא למעט עכו"ם דהם אסורים לסמוך

וי"ל דהתוס' שהשאירו דבר זה בקושיא לשיטתייהו אזלי דל"ל סברת רמב"ן קידושין הנ"ל כדמוכח מדבריהם קידושין שם ד"ה מעקה אבל לדעת הרמב"ן וכ"כ בשעה"מ ה' ע"ז פי"ב ה"ג שהוא כן ג"כ דעת הרמב"ם וס' החינוך ודאי דיש ליישב קו' הנ"ל באופן שכתבנו. ואפי' לדעת התוס' דל"ל כן בנשים מ"מ בגרים יש ליישב כן כיון דחמירי מנשים מודים גם התוס' דהוי ריבוי כל היכי דאיכא ל"ת ואולי לזה נתכוונו במ"ש ושמא בכל הני יש ריבוי. יהי' איך שיהי' ביישוב קו' התוס' ס"ס במצות קדוש השם דמפורש בי' הלאו במקומו ודאי דחייבים הם והם בכלל ישראלים גמורים ואפי' יהי' עשרה גרים לבד נקרא פרהסיא ומש"ה שפיר אפי' בבהמ"ז דהוא דאורייתא אף על פי כן מצרפינן על אחת כמה וכמה לתפלה ולא נחלקו אלא אם עובר לפני התיבה

והנה בתוס' ב"ב (דף פ"א) ד"ה למעוטי מביא שם המשנה דבכורים דאמרו גר מביא ואינו קורא ואמר מכח האי משנה לא הי' מניח ר"ת לגרים לברך ברכת הזימון לפי שא"י לומר שהנחלת לאבותינו ארץ טובה ולר"י נ' דמצי אמר לאבותינו ולית הלכתא כהאי משנה וכו' ור"ת אומר דהאי דירושלמי משבשתא היא דהיכי מצי למימר גר קורא אפי' מבני קני ארמי אבד אבי דהיינו יעקב וירעו אותנו

והנה כפי הנראה יש בזה ג' שיטות לרבותינו ז"ל. דעת ר"ת דאינו קורא ואינו מברך ברכת הזימון. דעת ר"י דכל שאינו מבני קני אינו קורא ואעפ"כ מברך ברכת הזימון ודעת הרמב"ם דכל גר מביא וקורא עאכו"כ דמברך וכן נוטה דעת הרמב"ן

והנה כל השיטות צריכים ביאור. לדעת ר"ת קשה כיון דלא דחה דברי הירושלמי אלא משום דלא מצי למימר ארמי אבד אבי א"כ הי' ניחא בעיניו דלאבותינו מצי אמר למה לא הניח להם לברך ברכת הזימון דס"ס מצי אמר לאבותינו אך י"ל דמשום אותה הסברא דחה אותה ההלכה לגמרי דאין הלכה כר' יהודה ממילא נשאר בשיטת המשנה

אך שיטת ר"י תמוה ביותר שחולק על ר"ת ואומר אף שבמכות (דף י"ט) אמר ר' אשי כיון דאיכא בכורי הגר דלא מצי אמר וכו' אתי שפיר כר"י וכו' איירי בבני קני וכוונתו דברכת הזימון מצי אמר דלאבותינו שפיר קאמר אבל לתת לנו לא מצי אמר מש"ה אמר שם במכות דלא מצי קרי א"כ לדבריו ז"ל תמוה מה שאמר שם בירושלמי אתי עובדא קמי ר' אבהו ואורי כר"י ועיין בפי' הר"ש לבכורים שם שכ' לא שהיו בכורים בימיו אלא לענין מתפלל א"כ שוב קשה מאי ראי' היא זו ממה שהי' מתיר להתפלל לענין בכורים דלמא לענין בכורים לא ס"ל כר"י מדלא מצי אמר ארמי אובד אבי. אך אולי י"ל דע"כ ס"ל כר"י לגמרי אפי' לענין בכורים דאל"כ ר' אבהו דלא כמאן דלרבנן אפי' אבותינו לא מצי אמר ולר"י מצי אמר הכל ומדאורי' בתפלה מסתמא בכל ס"ל כוותי'. אך ס"ס תשאר הקושיא של ר"ת אה"נ מ"ט דר' יהודה האיך אמר ארמי אובד. אבי. אך ביותר צריך ביאור דעת הרמב"ם דפוסק בכל הגרים מביא וקורא דמצי למימר לאבותינו וכפשטות דברי הירושלמי דקיי"ל כר"י וצריך ליישב האי דר' אשי דמכות (דף י"ט) אולי דס"ל ז"ל דהאי דירושלמי עדיף דמעשה רב. או די"ל דר"א אמר אליבא דהאי תנא דהתם במכות וזה התנא אה"נ דל"ל דר"י וכבר איפסקא ההלכה כר"י וכמ"ש בפי' הר"ש לביכורים שם. עוד י"ל דהיינו טעמא דמצי למימר לאבותינו משום דא"י מוחזקת מאבותינו א"כ תיכף שהי' ברשותו של אברהם זכו בה הגרים מרשותו אבל אם א"י אינה מוחזקת מאבותינו לא מהני מה שאברה' אב המון גוים ובגמ' ב"ב (דף קי"ט) אמר רבה א"י מוחזקת מאבותינו ובגמ' פריך עלה מברייתא דר' חידקא א"כ י"ל דסתם מסדר הש"ס דהוא ר"א הוא דפריך עלה ול"ל א"י מוחזקת מאבותינו מש"ה אמר התם במכות דגר לא מצי קרי אבל לדידן דמסקינן התם דא"י מוחזקת מאבותינו שפיר מצי אמר לאבותינו מש"ה גר מביא וקורא

עוד יש קצת לומר דיש לתמוה במה שאמרו בגמ' ברכות (דף י"ג) הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובל"ת ופריך סתמא דגמ' אלא מעתה הקורא לשרה שרי ה"נ. מאי קושיא היא זו בשלמא לאברהם אברם ניחא דיש בזה נ"מ לדינא דאברהם פירושו אב המון גוים וממילא גר מביא וקורא ואם אינו קורא לאברהם בשם זה גורם דאין הגר מביא וקורא ושפיר עובר בעשה שגורם שיבטל הגר מצות מקרא בכורים אבל הקורא לשרה שרי כיון דאין נ"מ לדינא י"ל דאינו עובר ולפ"ז י"ל דניחא לי' להרמב"ם ז"ל דגמ' דהכא דפריך אלא מעתה הוא סתם מסדר הש"ס שהוא ר"א ולטעמי' אזיל דגר אינו קורא אבל אנן דקיי"ל מביא וקורא מש"ה עובר בעשה ויש ליישב לפ"ז קו' מהרש"א שם למה לא העתיקו מוני המצות עשה ולאו זה ואף די"ל דלא הוי עשה גמור אלא אסמכתא בעלמא עכ"פ הי' להם להביאו ולפמ"ש ניחא דאה"נ דס"ל