דברי יששכר י

דלא הוי אלא אסמכתא ולרמז דגר מביא וקורא ומש"ה כיון דהביאו להלכה זו דגר מביא וקורא משום דאברהם נקרא אב המון גוים ממילא משמע דאסור לשנותו

אך עדיין יקשה קו' ר"ת דלא מצי אמר ארמי אובד אבי וגם דהא לא מצי אמר לתת לנו. ע"ק קו' המל"מ ה' בכורים שם למה בה' מעשר שני פסק רבינו ז"ל בעצמו שאין הגר קורא וידוי מעשר מפני שא"י לומר את האדמה אשר נתת לנו ומה שתי' המל"מ בעצמו דשאני בכורים שאומר ל' עתיד ועתידים גרים שיהי' להם חלק בארץ משא"כ בוידוי מעשר שאומר לשון עבר עדיין חסר ביאור דהא גם בבכורים אומר פרי האדמה אשר נתת לי לשון עבר

ובפמ"ג קצ"ט במשבצות סק"א תי' בשם ס' לחם יהודה שתחלת שביעתו של אברהם הי' לתת גם לגרים א"כ ניחא ג"כ משום זה ששם אומר לשון עתיד ולא בוידוי שאומר ל' עבר. ושם בפמ"ג נזהר בזה דל"ק מ"ש בבכורים אשר נתת לי שהוא כמ"ש בגמ' ב"ב (דף פ') דיהיב לי' זוזי וזבנה ונ' דדוקא אשר נתת לי יש ליישב כן משא"כ אשר נתת לנו שהוא ל' רבים משמע בדרך ירושה וזה א"א לו לומר

ויש עוד לומר בישוב דברי הרמב"ם דהכא עם מ"ש בוידוי מעשר עפ"י מ"ש הרמב"ן פ' תביא שם דהך אשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש שנא' בוידוי מעשר ע"כ דקאי על אבותינו שבארץ מצרים כי להאבות לא נזכר בשבועה ארץ זבת חו"ד וכ"כ המזרחי שם וא"כ ניחא דבבכורים דהך דלאבותינו קאי על אברהם שפיר מצי הגר אמר אבל בוידוי מעשר דקאי על אבותינו שבמצרים זה לא מצי הגר אמר דהם לא היו אב המון גוים. אך ס"ס עדיין ק' על הרמב"ם קו' ר"ח דלא מצי אמר ארמי אובד אבי

ונלפע"ד העיקר בדעת הרמב"ם דאם עיקר הקריאה יש מקום אצלו אף שמצרף לזה דיבור אחר מה שאינו שייך לו לא מיחזא כשקרא כיון דעכ"פ נכלל הוא בתוך כלל ישראל דחשיב הוא אחינו בתורה ומצות מש"ה לר' יהודא אפי' גרים אחרים שאינן בני קני כיון דעכ"פ יכול הוא לומר לאבותינו והאדמה אשר נחת לי דיהב לי' זוזי וזבנה א"כ עיקר השבח שיש לו חלק בארץ משבח הארץ ושבחו של מקום אשר נשבע לאבותינו מצי אמר אף דדיבור לתת לנו וארמי אובד אבי לא שייך בי' מ"מ כיון דעיקרו מצי אמר אומר ג"כ הנשאר וכ"ז במה שנוגע לשבח מצי לומר אפי' בכה"ג כיון דנוגע לכלל ישראל דגם בוידוי מצינו לפעמים כה"ג בסנהדרין (דף י"א) בשכני' בן יחיאל אף שהוא לא חטא וכ"כ הט"ז או"ח תר"ז סק"א כיון דכל ישראל ערבים זל"ז מצי להתודות בל' כולל אף על מה שהוא לא עשה ואין בזה משום מיחזי כשקרא וכ"ז בדבר של שבח אבל בוידוי מעשר שהוא לשון תפלה שמתפלל השקיפה וכו' וברך וכו' ומתפלל שיברך ד' את האדמה אשר נתת, לנו וכיון דאין האדמה אשר נתת לנו מבורר שהיא ארץ ישראל ל"ח תפלה דבתפלה קיי"ל שצריך שיתפלל ל' מבורר וכ"כ מג"א קי"ט סק"א דאף דקיי"ל המתפלל על חבירו א"צ שיזכיר שמו ה"מ כשמתפלל בפניו אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו ויש מקור לזה בדברי הזוה"ק פ' וישלח עה"פ הצילני נא ויש לפ"ז ליישב דעת הרמב"ם ז"ל דפסק אם בירך על פרי האילן בפה"א יצא ותמהו עליו דהא בגמ' ברכות (דף מ') אמרו ר' יהודה הוא דאמר יבש המעיין נקצץ האילן מביא וקורא וכיון שהרמב"ם ז"ל פוסק התם כרבנן דאינו קורא למה פסק בכאן אם אמר בפ"א יצא ונראה דהכא כיון דהאילן ינק עכ"פ מן הקרקע הוי לשון מסופק אם קורא ולרבנן דהכא ס"ל דעכ"פ עיקר הקריאה צריך להיות לשון מבורר ור"י דהכא מוסיף על, שיטתו דהתם ובהא לא קיי"ל כוותי' אלא כרבנן וכ"ז בקריאה שהיא דאו' אבל בברכות הנהנין שהוא דרבנן קיי"ל ס' ברכות להקל ויוצא שפיר ומה שאמרו בגמ' ר"י הוא היינו כיון דחזינן דר"י אומר קורא עכ"פ משמע דהוי לשון מסופק עכ"פ נהי דהתם לא קיי"ל כוותי' עכ"פ ילפינן מיני' לענין ברכה דיוצא דס' ברכות להקל

אבל באמת נראה לומר עוד תי' פשוט מזה ותימה בעיני שהאחרונים העלימו מזה שי"ל שהוא טעם הרמב"ם דפ' דלא כר"א דהא בגמ' ב"ב (ד' פ"ב) א"ל ר"א ברי' דר"א לר' אשי מכדי פסוקא הוא ליקרי א"ל משום דמיחזי כשקרא ר' משרשיא ברי' דר"ח אמר משום דאתי לאפקועינהו מתרומות ומעשרות והנה נ' דר"מ בדר"ח לא ניחא לי' לומר משום מיחזי כשקרא דס"ס מ"ש מקורא בתורה ואה"נ דס"ל כמש"ל כיון דעיקר הקריאה יש לו מקום אף שמצרף דיבור מה שלא שייך בו כיון דמצרף א"ע לכלל ישראל לא מיחזי כשקרא אך עדיין יקשה על ר"מ בדר"ח מוידוי מעשר למה שם אינו קורא מכדי פסוקא הוא ליקרי דהתם לא שייך דאתי לאפקועינהו מתו"מ דהרי מיירי שם אחרי הפרשת כל המתנות. וע"כ צ"ל דס"ל לרמבדר"ח דאה"נ במעשר דשם הקפידה תורה בכל הדינים שיפרש כיצד היא נוהג דקיי"ל אם הקדים א' לחבירו לא הי' קורא אכלו באנינות אינו מתודה וכו' א"כ הקפידה תורה במקום זה שיתודה כל הדינים הנוהגים בו אה"נ דשייך מדאו' לחוש למיחזי כשקרא ומודה הוא בזה לר"א אבל בבכורים ס"ל דלא שייך לחוש למיחזי כשקרא כיון דאינו מזכיר בכאן שום דין אלא שבח בעלמא מש"ה מוכרח ר"מ בדר"ח לומר הטעם דאתי לאפקועינהו מתו"מ. וזה הטעם שייך רק באלו שמביאים בכורים מפני הספק דס"ס חייבים הם בתו"מ אבל בגר שהוא בודאי חייב בבכורים ובכורים שלו פטורים מתו"מ שייך שפיר לומר דקורא ומה שמוסיף ארמי אובד אבי וש"ד הוי כקורא בתורה וכ"ז לדידן אבל לר' אשי דחייש למיחזי כשקרא שפיר אמר במכות שם דגר לא מצי קרי כמ"ש הט"ז יו"ד שמ"ד סק"א דמה לי שקר מרובה או שקר מועט אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל כמסקנא דגמ' דהוא רמבדר"ח שפיר ס"ל דקורא משא"כ בוידוי מעשר דשם מודה ר"מ בדר"ח ומיושב הכל ת"ל

ומ"ש הפמ"ג שם דאף לרמב"ם גר פטור מבהמ"ז מדאו' משום דלא מצי אמר על הארץ הטובה אשר נתן לך דבריו תמוהים דאף ר"ת שלא הי' מניח לגרים לברך ברכת הזימון לא הי' פוטרו מבהמ"ז דאל"כ הל"ל דלא אתי דרבנן ומפיק דאו'. דהאי אשר נתן לך הוא סיומא דקרא בעלמא דמזכיר המצוה שנצטוינו בבהמ"ז ולא שייך בזה מיחזי כשקרא. וממ"ש שם בתחלה ראי' דהוי כמו נשים שכ' רש"י ברכות (דף כ' ע"ב) דאיבעיא להו שם משום זה שאינן בירושת הארץ אדרבה מזה יכול להוכיח דהרי התוס' חולקים שם על רש"י בזה דא"כ כהנים ולוים נמי וע"כ דס"ל דאף דלא נטלו נשים חלק בארץ מ"מ כיון שיכולים לומר שהנחלת לאבותינו יכולות לברך בהמ"ז שאינן אומרות שהנחלת לנו מש"ה כ' התוס' רק משום ברית ותורה א"כ הגר יכול לברך וכבר כתבתי בתשובה ליישב דעת רש"י ז"ל שאין כוונתו שאין הנשים בירושת הארץ אלא דכוונתו דכהנים ולוים נהי שלא נטלו חלק בארץ מ"מ ישנם במצות כיבוש הארץ אבל אשה אינה בכיבוש ג"כ כמ"ש בתרגום על הפסוק לא יהי כלי גבר על אשה לא יהא תקון זין גברא על אתתא אבל גרים הרי הם בכיבוש הארץ שהרי אתי הגתי הי' מגבוריו של דוד וסתמא כיון שהוא חייב בכל המצות הוא בכיבוש הארץ מש"ה חייב הוא בבהמ"ז אף לרש"י ז"ל

והנני להזכיר שיש כאן תימה בפי' הר"ש לבכורים שלפי פירושו בירושלמי שם מקשה שלשה קושיות ועל כולם לא חש לתרוצי ולמה לא נפרש כפי הנלפע"ד ר"י ור"י בשם רשב"י בבני קני חותן משה הוא פי' דקשה לי' בדברי המשנה שני קושיות חדא דאמר גר אינו קורא משום שא"י לומר לאבותינו משמע הא לא"ה מצי קרי והא לקמן במשנה דאפוטרופין איתא במשנה דאינו קורא משום שא"י לומר את האדמה אשר נתת לי וע"ק למה אם אמו מישראל קורא הא ג"כ א"י לומר את האדמה אשר נתת לי ע"כ מתרץ דמיירי בבני קני ושייך בי' האדמה אשר נתת לי ורק משום לאבותינו הוא דלא מצי קרי ומש"ה אם אמו מישראל קורא ותיבת מתניתא קאי למטה פי' הברייתא חולקת על רשב"י דאיתא התם בתוספתא ובני קני מביאים וקורין משמע אפי' אין אמו מישראל ר"ח בשם ר"א לא אמר כן פי' הוא חולק על ר"י ור"י דרשב"י אמר זאת על