דברי יששכר ח

עליו בלי ראי' דאמורא על תנא לא פליג אם לא היכי שיש תנא דמסייעא. וע"כ דגם ר"י ס"ל דלא הוי רק דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא דנקט והיכי דאין נ"מ לדינא רק הדרשא בעלמא מצינו כמה פעמים דהאמורא אמר פסוק אחר שלא כדברי התנאים וכן לענין ברכת הזימון יליף לקמן מקרא דכי שם ד' אקרא וס"ל לרוב הראשונים דלא הוי אלא דרבנן וע"כ דאסמכתא בעלמא היא

עוד ראי' לדברינו דבגמ' אמר ר"י בעצמו ס' קרא ק"ש וכו' ובאמת ויציב חוזר וקורא מ"ט אמת ויציב דאו' למה ל"א ס' אמר אהבה רבה בלא ברך עדיין בה"ת חוזר ואומר משמע דבאהבה רבה לעולם אינו חוזר ואומר וע"כ דלעולם לא הוי דאו'. ואף דלגרסת הרי"ף והרא"ש ר"י אמר שמואל א"כ י"ל דר"י בעצמו אה"נ דס"ל דגם בס' אמר אהבה רבה בל"א בה"ת חוזר ומברך ס"ס גם לגרסא זו שוב אין הלכה כתלמיד במקום רבו

עכ"פ יש לנו תנא דמכילתא ושמואל דהכא ורבינא דס"ל הרהור כדיבור דלדידי' ודאי דצ"ל דהוא רק דרבנן וכמש"ל ולר"י אין לנו הכרעה די"ל דקרא אסמכתא בעלמא ע"כ ראה יותר הרמב"ם ז"ל לפסוק דהוא דרבנן

והאמת דיש קצת לדחות ראי' זו דאה"נ תמוה למה האריך ואמר ס קרא ק"ש ס' אמר אמת ויציב ול"א בפשוט אמת ויציב דאו' וק"ש דרבנן וממילא ידוע כללא דש"ס דסדא"ו לחומרא וסד"ר לקולא וע"כ דקמ"ל דאפי' בס' עשה ג"כ סדא"ו לחומרא וכמו שנסתפק בזה הפמ"ג או"ח י"ז דבס' עשה כיון דיעבור רק בשוא"ת אולי לא אמרו סדא"ו לחומרא וכן משמע בירושלמי ס' קרא ק"ש נשמעינהו מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא י"ת וקודם לכן לאו ס' הוא. למה לו להאריך בזה ול"א בפשוט דסדא"ו לחומרא. אע"כ כמ"ש דהא עיקר קמ"ל דאפי' בס' עשה דאינו עובר אלא בשוא"ת ג"כ לחומרא. וא"כ בס' אמר אהבה רבה ועדיין לא אמר ק"ש כיון דאם יאמר ק"ש הוא עובר בקו"ע דקורא בלא בה"ת פשיטא לי' דחוזר וקורא ול"צ למימר דהוי ככל סדא"ו לחומרא. כן יש לומר קצת אבל פשטן של דברים נראה דגם בזה א"צ לחזור ולברך דלא הוי אלא מדרבנן

עוד יש קצת לומר דפליגי ביה אם על מקרא צריך לברך או על משנה ותלמוד דמאן דס"ל דבה"ת דאו' וחכמים לא הוסיפו בזה כלום מש"ה על משנה ותלמוד דהוא דרבנן לא תקנו חכמים כלל אבל אי בה"ת דרבנן תקנו חכמינו ז"ל על כל מה שהוא תורה אפי' מדבריהם

ס"ס אין נשאר לנו ראי' דהוא דאו' רק מהך שלא ברכו בתורה תחלה. אך גם הא לא ברירא כולי האי דכי לא מצינו עונשים חמורים על איסורי דרבנן ואין לנו עונש חמור ממ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' א"ב ומפורש ענשו במקרא כי חלל יהודה וכו' ואינו אלא דרבנן אם עובר בצנעה

גם הרמב"ם בעצמו בתשובה נ' כ' פירוש אחר על שלא ברכו בתורה תחלה היינו על הת"ח שלא קראו תחלה כמו שרב קרא בכהני וכו' והרבה פירושים נאמרו כזה

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דס"ל לרמב"ם דהא הוי כי האי דב"מ פ' השוכר את הפועלים (דפ"ו) ס' בהרת קודם לשער לבן דהקב"ה אומר טהור ומתיבתא דרקיעא פליגי והלכה כוותייהו א"כ י"ל דאה"נ היינו טעמא דחכמים ונביאים שלא פרשוה דס"ל דלא הוי אלא דרבנן והלכה כוותייהו

וראי' גדולה שאינה אלא דרבנן ממדר' פ' הברכה הלכה אדם מישראל שעולה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שיברך מברך ואח"כ קורא ומשה בשעה שזכה לקבל את התורה ברך ואח"כ קרא משמע מפורש דהוא ממשה רבינו ע"ה בעצמו וידוע מ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש א' דאפילו הי' המחדש והמתקן משה רבינו ע"ה בעצמו ג"כ לא הוי אלא דרבנן

גם נראה לראי' דאינה אלא דרבנן דלא נזכר דין דבה"ת בשום משנה דלמ"ד דהוא רק דרבנן ניחא דנכללת בכלל ברכת אהבה רבה דדין שניהם שוה דבס' אינו חוזר ומברך אבל אי הוי דאו' הו"ל למשנה להביאו בדין מיוחד

כללא דמילתא דלפי הנראה מדעת רי"ף ורמב"ם וסמ"ג רא"ש וטור ומחבר מכולם משמע דס"ל דאינה אלא דרבנן. א"כ קשה בס' לעשות מעשה נגד רבותינו אלה. ועכ"פ יש עצה להתפלל ולפטור את עצמו באהבה רבה. ע"כ ודאי דהמונע ה"ז משובח וידוע מ"ש השע"ת בשם ת' מחזיק ברכה ג"כ שלא לברך מספק: סימן ב כבוד ידידי יקירי ה"ה החריף ובקי וכו' מ' שלמה דוד נ"י מו"צ

הנה בדבר הגר אם לצרפו למנין במה שנסתפק הפמ"ג בסי' נ"ה באשל סק"ד שכ' דלפי הנראה מדברי התוס' סוכה (דף כ"ח ע"ב) ד"ה לרבות דכל מקום דכתיב בני ישראל אין גרים בכלל אם לא היכי דאיכא ריבוי. וא"כ תפלה בעשרה דנפקא לן מקרא דונקדשתי בתוך בנ"י אין גרים בכלל אלא שכ' דרק מצד הסברא כיון דקיי"ל בסי' נ"ג סי"ט דיורד לפני התיבה ודאי דמצטרף וכ' בטעמו של דבר דע"כ רק מטעם דצירוף עשרה לתפלה אינו אלא מדרבנן. וע"ז חקר כ"ת דלפ"ז לענין קדוש השם בפרהסיא דנפקא מקרא דונקדשתי גר אינו מצטרף לעשרה וצריך שיהי' עשרה מישראל דוקא

א) הנה לפענ"ד ק' דדברי הפמ"ג תמוהים בזה דתלי תניא בדלא תניא דמביא ראי' דמצטרף מדיורד לפני התיבה א"כ לדעתו ז"ל לדעת הסוברים דאינו יורד לפני התיבה אינו מצטרף ג"כ לעשרה. ותימה גדולה שנעלם ממנו באותה שעה גמ' מפורסמת דברכות (דף מ"ז ע"ב) מעשה בר"א ששחרר עבדו והשלימו לעשרה ואין לך ראי' מפורשת מזו דמצטרף והא ודאי דגם החולקים לא עלתה ע"ד שאינו מצטרף אלא שאינו יורד לפני התיבה

אך אה"נ טעמא בעי דודאי משמע מדברי התוס' סוכה הנ"ל וש"ד דכל היכי דכתיב בנ"י צריך ריבוי לגרים והי' לו להביא עוד ראי' מפורשת מזו דבסוכה כ' התוס' רק בדרך שמא אבל בכריתות (דף ז' ע"ב) ד"ה אימא כ' בקיצור ואיצטריך קרא לגיורת דאמרי' בספרי גבי ברכת כהנים כל מקום שמדבר בישראל צריך להביא הגרים ולומר כטעמו של הפמ"ג משום דלא הוי אלא דרבנן א"א דא"כ בזימון שכ' התוס' ברכות (דף מ"ה) ד"ה אם רצו דיש חילוק בין ברכת המוציא דלא הוי אלא דרבנן וכו' אבל בברהמ"ז שהוא דאו' לשם החמירו וא"כ קשה למה מצרפין גרים לזימון כמ"ש בגמ' (דף מ"ז ע"ב) דוקא למעט גר שמל ולא טבל משמע הא שאר גרים מצרפין והא ודאי דאו' שיוציא בבהמ"ז שאומר זה ואף די"ל דמדאו' לעולם יוצא כל א' בבהמ"ז שאומר חבירו אף דליכא זימון אלא דרבנן הוא שהחמירו שצריך זימון ואסמכוה אקרא אך ס"ס צ"ע לפמ"ש הפמ"ג בעצמו סי' קצ"ב בשם ס' קרית ספר דבהמ"ז בעשרה הוי ברכת הזימון מדאו' א"כ למה מצטרף גר דאמרי' תשעה ועבד מצטרפין ולא הקשו אלא על עבד שאינו משוחרר אבל גר בעלמא ניחא להו והא הוי דאו'

גם בספקו של כ"ת לענין קדוש השם הלא פשוט הדבר בגמ' סנהדרין (דף ע"ד ע"ב) מדלא אמרו אלא תשעה ישראל ועכו"ם א' ביניהם לא הוי פרהסיא והי' לגמ' לומר רבותא גדולה מזו דאפי' גר ביניהם ל"ה פרהסיא ע"כ דזאת אומרת דגר מצטרף לעשרה ותימה על התוס' שהביאו שם בסוכה ובסנהדרין וש"ד כל המקומות שבהם נתרבו גרים בכלל בנ"י ולא הביאו גמ' הנ"ל. וגם מהא דלא איבעיא להו שם בגמ' אלא אי ב"נ מצוה על קדוש השם אבל משמע דפשוט דגר מצוה ואמאי והא ונקדשתי בתוך בנ"י כתיב ע"כ נראה לפע"ד דכי היכי דאמרו בגמ' ברכות (דף כ' ע"ב) הני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה וכן בפסחים (דף מ"ג ע"ב) הואיל ואיתנהו בבל תאכל חמץ איתנהו בקום אכול