דברי יששכר פט

הימים היו נשארים להיות אצל שאר קרבנות וזהו היו מבטלים ובאים לשמוע מקרא מגילה

ומש"ה גם התפלה דהשתא אין אנו מבטלים וע"כ דגם התפלה נקראת תדיר ומקודש ומקדימין אותה למקרא מגילה

ויש לפ"ז לתרץ קו' הגר"א סס"י תרצ"ג על הרמ"א שכ' דאם יש מילה מלין קודם קריאת המגילה והקשה דהא כהנים מבטלים עבודתן למקרא מגילה ממילא הי' ראוי להקדים קריאת המגילה

ולפי דברינו ניחא דהא בגמ' זבחים (דף צ"א) אמרו אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה ועיי"ש ברש"י ד"ה כי תדיר וא"כ יש במילה שני הדברים שהיא מקודש שנכרתו עלי' שלש עשרה בריתות והיא תדירה נמי נגד המגילה

ובתוס' מגילה (דף ד' ע"ב) ד"ה ויעבירנה דמש"ה לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנה משום שנכרתו עלי' י"ג בריתות אלמא דמילה עדיפא ממגילה ושופר ומש"ה נמי מקדימינן לה

ואה"נ החולקים על רמ"א הנ"ל ס"ל דמגילה עדיפא מתדיר ומקודש כמש"ל להוכיח מגמ' דשבת דפרסומי ניסא עדיף. וס"ס דברי הרמ"א מיושבים: חלק יורה דעה סימן נא

לידיד נפשי הרב הגדול מעוז ומגדול וכו'. שי'

בעובדא דמר בשו"ב שידיו מרחתים ידוע מ"ש הלחם הפנים בשם הסמ"ג והנוב"ת חיו"ד ח' א' השיג עליו דאין לאסור בדיעבד משום דרסה דלא גרע ממי שדרכו להתעלף דג"כ בדיעבד מותר ומ"מ כ' דלכתחילה יש להעבירו

והנה בדרכו להתעלף כ' בפמ"ג בשפ"ד סקי"ג בשם החב"ש דלכתחילה אין ליתן לשחוט לשו"ב שדרכו להתעלף

ויש לתמוה דבב"י משמע דמותר ליתן לו אפי' לכתחילה שכ' ואפשר אפי' ידעינן שדרכו להתעלף מותר לאכול משחיטתו ומטעם זה לא כ' הפוסקים דין מי שרגיל להתעלף כמו, שכ' דין מי שא"י ה' שחיטה. והר"ן כ' בשם הרי"ף דלעלפויי ל"ת לא לכתחילה ולא בדיעבד. וכ"ד הרשב"א בת"ה דלכתחילה מוסרין לשחוט וא"צ לשאלו אח"כ אם נתעלף ואפי' איתא קמן. משמע דאותו הדין הוא אפי' ידעינן שהוא רגיל להתעלף מש"ה המחבר לא הביא זה להלכה כמ"ש בב"י דאין מזה נ"מ לדינא

ועי' תוס' (דף ג' ע"ב) ד"ה רוב דאפי' לכתחילה נותנים לו לשחוט וכמו ברישא דאמרי' רוב מצויין א"ש מ"ה נותנים לו לכתחילה ה"נ בסיפא דאמרי' לעלפויי ל"ת ג"כ ודאי הפי' דנותנים לו לכתחילה לשחוט דאל"כ עדיין יהי' יכול לפרש המשנה ושחיטתן כשרה בדיעבד כן משמע מדברי התוס' והב"י שלא כדברי הט"ז סק"ג אלא דנאדו מתחילח דברי רבינא

אלא דמזה לא משמע להתיר אלא בסתם ולא ברגיל להתעלף אלא מדברי ב"י הנ"ל משמע להתיר אפי' ברגיל להתעלף וגם דא"כ הי' יכול עדיין לפרש המשנה הכל שוחטים בכל אדם ולא ברגיל להתעלף ושחיטתן כשרה ברגיל להתעלף או שיאמר ברי לי לדברי הט"ז סק"ג דצריך בדיעבד עכ"פ איזה בירור ועצה ולדברי הש"ך מותר לגמרי וע"כ דמותר גם לכתתילה

ומ"ש החב"ש אות ל"ת מדמקשה בגמ' בברי לי סגי ולא אמרו דאפי' לכתחילה שרי משמע דאסור ליתן לו לכתחילה יש לפרש כוונת דברי הגמ' כיון דמותר בברי לי א"כ נאמן הוא ממילא מותר ליתן לו לכתחילה ג"כ דאפי' אם לא יאמר כלום ג"כ מותר דסמכינן אחזקת כשרות דידי' וכמ"ש הש"ך סקי"ג דאלו נזדמן לו איזה ס' לא הי' מאכילה לנו וכללא היא דכל היכי דבדיעבד מותר מותר ליתן לכתחילה על סמך שנשאל אותו

וזהו עיקר הסברא לחלק בין אם א"י אם הוא מומחה דלדברי המחבר וסייעתם בודקים אותו כשהוא לפנינו ובא"י אם הוא מוחזק א"צ לשאלו אם נתעלף וסמכינן על חזקתו א"כ גם בא"י אם הוא מומחה נסמוך על חזקתו דאם לא ידע לשחוט לא הי' מאכילה לנו דלעולם כל היכי דאיכא לברורי מבררינן. וא"כ במומחה כיון דאיכא לברורי בירור גמור מבררינן ובודקין אותו אם יודע הוא. אבל במוחזקין כיון דאפי' אם נשאל אותו אין לנו בירור גמור רק מדברי פיו וס"ס אתה צריך לסמוך על חזקתו א"כ נסמוך ג"כ על חזקתו בלא השאלה

עוד יש לחלק דלפעמים מתרמי אדם כשר שסבור בעצמו שהוא יודע ובאמת א"י. והרבה בני אדם מחזיקים את עצמם ליודעים אעפ"י שאינם יודעים. אבל לענין הכת וההרגשה אין אדם טועה בעצמו ואם הוא אדם כשר לא ישחוק כשיהי' לו ספק בזה

ופשוט הדבר דלפי מה דקיי"ל דנאמן ע"א אפי' נגד רוב ודאי דהוא נאמן אפי' ברגיל להתעלף. וידוע שהאריכו בזה הרבה האחרונים וס"ס מעשים בכל יום שהטבחים נאמנים אפי' במקום ששכיחים טרפות ונבלות הרבה מכשרות ואף דאיכא רוב ואיתחזק איסורא. וסתמא דמילתא לוקחים בח' כשר אפי' אינו אומר כלום

וע"כ משום דהוי בידו דאפי' מה שבידו ליתן לאחר לשחוט ג"כ נקרא בידו דע"כ כן דאל"כ למה נאמנות הנשים על הניקור והשחיטה וע"כ כמ"ש התוס' גיטין (דף ב' ע"ב) ד"ה ע"א שבידה לשכור אחרים לשחוט. וממילא גם ברגיל להתעלף כן

ואולי נכונים בזה דברי הנוב"י כיון דשוחט לרבים בקביעות יש לחוש דס"ס א"א שלפעמים לא יארע לו מקרה

וכן משמע ג"כ לשון הרמ"א שכ' שם בס"ג מותר לאכול משחיטתו ולא כ' מותר ליתן לו לשחוט משמע דלכתחילה אינו מתיר ליתן לו. והוא דוגמת מ"ש לקמן דצריך שידע השו"ב ששהיות מצטרפות לפי שהוא דבר הרגיל לא סמכינן ע"ז שישאל אם יסתפק לו

ונראה דהנך תלתי דיני בחדא מחתי מחתינהו רגיל להתעלף וידיו מרתתים. וטמא במוקדשים. דבידיו מרתתים כ' ג"כ בבאה"ט סקל"ב שרובן דרוסות הן. ובטמא במוקדשים כ' בתוס' ד"ה דליתי' שרוב פעמים לא יוכל להזהר מליגע וגם שם הצריכו בגמ' שיאמר ברי לי שלא נגעתי

וידוע שתמהו בזה על הרמב"ם פ"א מה' פסהמ"ק הא"ב שכ' סתם אם שחט מותר ולא הצריך שיאמר ברי לי עיין בנוב"י חיו"ד ד'

ונ' דס"ל לרמב"ם ז"ל דכמו דאמרי' לעלפויי ל"ת ה"ה דגם בטמא במוקדשים כן ל"ח בדיעבד וא"צ שיאמר ברי לי אלא דלכתחילה משום חומר קדשים מחמירין יותר מברגיל להתעלף ואולי ס"ל להרמב"ם ג"כ כשי' הרמ"א ותב"ש דברגיל להתעלף אין נותנים לו לכתחילה מ"מ בדיעבד מותר וא"צ . שיאמר ברי לי

ואי דקשיא לן עדיין לפ"ז למה לא אמרו בגמ' כולהו כרבה בר עולא לא אמרו משום דס"ל דא"צ שיאמרו ברי לי כמש"ל כיון דס"ס לכתחילה עכ"פ אסור ליתן לו יש עדיין לפרש המשנה כוותי' כמש"ל עפ"י פי' הב"י דלא כהט"ז סק"ג: