דברי יששכר פח

לתלמוד אפי' יש עמו כ"צ ג"כ מבטלים ת"ת וקשיא על גמ' דידן דאמרו בשם ר"י דוקא כשאין עמו כ"צ

והאמת דלפי ע"ד אמרתי פי' אחר בירושלמי לא כפי' הקרבן עדה ופני משה. דתימה בעיני דר"י יחלוק על מה שהסכימו בעליית בית ארוס שנראה ודאי שהוא אותו המעשה שהזכירו בגמ' קידושין (דף מ' ע"ב) הנ"ל אלא שבגמ' דידן קוראו עליית בית נתזה ושם קראו בית ארוס. וס"ס היו כולם רבותיו ותימה שיחלוק על הסכם החכמים כולם. וגם חימה כשהי' רואה מתקלסים א"כ היו התלמידים עושים כדין למה אמר להם כן. ע"כ נלפע"ד דהפירוש הוא בלשון תימה כשהי' רואה המת והכלה מתקלסים הי' אומר לתלמידים שהיו שם באותו המעמד בלשון תימה המעשה קודם לתלמוד וכי ס"ד שהמעשה קודם לתלמוד והלא נמנו בעליית בית אריס התלמיד קודם למעשה ובזה ניחא לשון נותן עיניו שהוא משמע לעולם לשון גנאי אף כאן נתן עיניו בהם בהקפדה על שהיו שם ויהי' זה מדויק ומסכים לגמ' דידן דדוקא כשאין עמו כ"צ ושם הי' כ"צ הקפיד עליהם

אך ס"ס לדברי הק"ע והפ"מ יהי' סתירה לגמ' דידן. ונראה ל יישב דהנה בגמ' דמנחות (דף צ"ט) איתא אמר ר"ל פעמים שבטולה של תורה זה יסודה שאמר אשר שברת ופירש"י מבטלים ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. חדש לנו ריש לקיש שזה הביטול אינו נחשב ביטול אלא קיום התורה ויסודה

א"כ מדויק שפיר לדברי רש"י ז"ל שבב"ק הנ"ל ששם בקידושין נחלקו ר"ט אמר מצד עצמו דמעשה גדול לא מפני שמקיים התלמוד אלא דהמעשה מצד עצמו גדול. נענה ר"ע ואמר התלמוד גדול לא בשום תנאי אלא שלעולם התלמוד נענו כולם ואמרו התלמוד גדול שמביא לידי מעשה וא"כ שניהם אמת שס"ס המעשה גדול שגם המעשה נקרא תלמוד שזה יסודה

ובזה יהיו נכונים דברי הק"ע והפ"מ שר"י הי' אומר המעשה קודם לתלמוד נמנו בעליית בית אריס התלמוד קודם למעשה ואח"כ מפרש הירושלמי דאין כאן פלוגתא אלא כוונתו של ר"י הם כדברי רש"י דב"ק וכדברי ריש לקיש שהמעשה קודם לתלמוד מפני שזה יסודה של תלמוד ומש"ה מבטלים כשאין עמו כ"צ שאם לא יבטל אז יש בזה ביטולה של תורה ולא יסודה ואם יבטל יהי' בזה קיומה של תורה וכנ"ל

וממילא יהי' מיושב גמ' דהכא במגילה דמתחלה לולא הקרא דמשפחה לא היו ידעינן דקיום מצוה דרבנן יהי' נחשב כדאו'. וממילא אין שום אופן לבטל ת"ת מפני מקרא מגילה נהי דמבטלים ת"ת לשאר מצות תמורות היינו מפני שיש בזה קיומה ויסודה של תורה אבל בקיום מצות דרבנן לא אשכחן

אבל כשחדש לנו המקרא דמשפחה דגם מצות קריאת המגילה הוא כדאורייתא והי' להם ק"ו לבטל ת"ת מפני מקרא מגילה ע"כ הוסיפו הם וסמכו ע"ז לבטל אפי' ת"ת דרבים משום שגם בזה נקרא קיומה של תורה אף שעל זה לא הי' להם ק"ו

וזה ניחא ומבואר אף לאחרי שכבר הוכיחו דת"ת דרבים חמור מעבודה אבל ס"ס סמכו הם לבטל מדיש ק"ו על עיקר הדין דת"ת

וא"כ מדויק שפיר לשון רבא שמתחלה לענין מקרא מגילה הקדים שדוחה עבודה שלולא היו ידעינן שדוחה עבודה לא היו ידעינן שדוחה ת"ת דאפשר קיום מצות דרבנן לא הוי יסודה וקיומה של תורה רק מהך דעבודה ילפינן לה

אבל לענין מ"מ הוא להיפוך דזה ידענו שפיר דמבטלי' ת"ת להוצאת המת שזה קיומה ויסודה של תורה. אלא בעבודה דחשיב דחוי' ולא קיומה של עבודה סד"א דמ"מ לא ידחה אותה קמ"ל קרא דולאחותו ומצד סברא לא ידענו זאת

ומיושב קו' תוד"ה מ"מ הנ"ל דאין כאן ק"ו מה ת"ת דתמורה מבטלים מ' כבוד המת עבודה דקילא לכ"ש לא נהי דת"ת חמורה ס"ס בתורה אין נקרא דחיי' כיון שזה קיומה ובעבודה הוי דחיי' וזאת לא ידענו מצד עצמינו אלא מקרא הוא דילפינן לה

ומיושב לפ"ז קו' הט"ז תרפ"ז הנ"ל דהא אמרי' בת"ת דנדחית לגמרי מפני מקרא מגילה דס"ס דברי הר"ן קיימים דאין מצוה דאורייתא נדחית לגמרי. ובת"ת שאני שזה נקרא קיומה ויסודה של תורה וכמש"ל

וס"ס השתא ודאי מדסמכו של בית רבי נשארה הלכה קיימת דמגילה דותה אפי' ת"ת דרבים ואינה נקרא דחיי' אלא קיומה ודברי הפוסקים קיימים. ושפיר קאמר הטור אפי' ת"ת שהיא תמורה מכל המצות פי' אפי' ת"ת דרבים שהיא חמורה

עוד נ' קצת באופן אחר ליישב קו' הלח"מ והמג"א הנ"ל דהא בשבת (דף כ"ג ע"ב) איבעיא לי' לרבא קידוש היום ונר חנוכה הי עדיף קידוש היום עדיף דתדיר או נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ופשיט לי' דנר חנוכה עדיף דפרסומי ניסא עדיף

והנה בזבחים (דף צ"א) איתא שם דקידוש היום תשיב מקודש א"כ ע"כ דאה"נ איבעית הגמ' היתה על שניהם דקידוש היום תשיב מקודש וגם תדיר וע"ז איבעיא לי' לרבא אי פרסומי ניסא עדיף, משניהם ממקודש ותדיר. א"כ יש לומר שפיר דהגמ' דהכא אזיל לס"ד דרבא דעדיין לא ידע אי פרסומי ניסא עדיף משניהם ה"נ תורה דרבים תשיב מקודש והוי תדיר ג"כ ע"כ נסתפקו עוד בזה. אבל למסקנא דרבא בשבת התם דפרסומי ניסא עדיף משניהם ה"נ דמגילה דהוי פרסומי ניסא עדיף ג"כ מת"ת דרבים

והנה באמת שאלתו של יהושע להמלאך יש ג"כ לפרש מעין האיבעיא דזבחים שם תדיר ומקודש איזה מהם עדיף דת"ת דרבים נהי דל"ת, כ"כ תדיר דתדיר אינה ברבים אבל מ"מ הוא מקודש שקדושת הלימוד ברבים הוא יותר ויותר ועבודת התמיד הוי תדיר יותר ממקודש וע"ז שאל יהושע. וס"ס י"ל דלפי המסקנא דהתם פרסומי ניסא עדיף משניהם

אך דבר זה עדיין צ"ע בעיני. במה פשט הגמ' דת"ת עדיף מעבודה מדאמר לי' עתה באתי. דלמא משום דבר א' לחוד לא הי' מוכיח אותו. וכמ"ש במנחות (דף מ"א) בעידן ריתחא מענישינן אעשה מש"ה בפעם הראשון לא הוכיח אותו וכשראה פעם שנית הוכיח אותו וזה הוא שאמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים שגם ע"ז הוכיח אותו אלא שלולא הביטול תורה לא בא משום דבר א' לבדו

נהי ודאי דביטול תמידין לא דמי לשאר ביטול עשה בעלמא אך ס"ס חזינן כמה פעמים דשני איסורים קלים נחשבים כאיסור חמור א"כ ס"ס מנין שזה תמור אפשר ה"ה אם הי' הביטול תורה קודם ואח"כ ביטול התמיד הי' בא גם בפעם השני. וצ"ע

ויש להוסיף על דברינו הנ"ל דלפי המבואר בגמ' דכהנים מבטלים עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה משמע לכאורה דמקרא מגילה הי' קודם לתמיד של שחר וא"כ יקשה אה"נ למה אנו מתפללים קודם למקרא מגילה הא תפלות נגד תמידים תקנום ולא עדיפא תפלה שלנו מתמיד בעצמו

וכן קשה למה אנו מקדימים קריאת התורה. ואך ע"ז יש לומר לפי שמזה ילפינן מקרא מגילה גופא כמ"ש בגמ' (דף ז') שלחה להם אסתר כתבוני לדורות וכו' עד שמצאו להם כתוב. כתיב זאת זכרון בספר וכו'. א"כ מזה הקריאת התורה ילפינן למקרא מגילה מש"ה מקדימין לה. אבל התפלה בעצמה אה"נ למה מקדימין

וקרוב בעיני שגם בזמן שבהמ"ק הי' קיים לא דחינן תמיד של שחר ואה"נ התמיד הי' קודם לפי שהוא תדיר. וזה שהאריכו בגמ' שאמרו כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדם דאל"כ לא הי' צריך להאריך כולי האי והי' די לומר דמבטלים התמיד אלא אדרבא מזה דייק שהכהנים היו בעבודתן וכן גם ישראל היו במעמדן אצל התמיד ובשאר