דברי יששכר פז

התירוץ שבא הרוג ברגליו ונראה לו וקבל בעצמו אותו הסברא של רב לעיל דהיכי דסמך עצמו שיבואו עדים אינו מקדיש בלב שלם ותצא ותרעה בעדר

א"כ לפ"ז נכונים דברי הכ"מ בישוב דברי הרמב"ם דאה"נ לפי הס"ד דל"ל לרבא הסברא דסמך דאתי עדים ה"ה בע"ע לא סמך שיבואו עדים ויתגלה ההורג ושפיר מייתי ראי' דע"ע משעת עריפתה נאסרת אבל אה"נ בתר דקבל תירוצו של אביי והודה לדינו של רב אה"נ דס"ל דלאו ראי' הוא מהתם ומצי לסבור דירידתה לנחל איתן אוסרתה ואין ראי' מהתם וכתי' הכ"מ

וניחא לפ"ז שפיר דהרמב"ם לא פסק כרבא דהוא בתרא משום דלסברתו אה"נ דרבא חזר בו מדין זה

וא"כ ל"ק ג"כ על התוס' דלא רצו להקשות מדברי רבא בעצמו משום דאה"נ די"ל דרבא חזר בו אחרי דחזר מראי' שלו אבל ס"ס ס"ל לתוס' דאכתי יש ראי' דס"ל כן עכ"פ מדס"ל כן לר"י ורבא בכל דבריו כר"י ס"ל

ממילא לפי דברינו אלה יש ליישב דעת הנמוקי יוסף והרמ"א דבגוף הקדושה הזמנה מילתא דהסוברים כן ס"ל לתרץ קו' התוס' נהי דרבא בכל דוכתי אית לי' כר"י מ"מ הכא ג"כ כל טעמי' דר"י דאמר עריפתה אוסרתה היתה ג"כ מראי' דמתני' דתצא ותרעה בעדר ומדקאמר רבא שם מסתברא טעמי' דר"י בשורך נרבע ולא בשורך רבע. א"כ או דפליג מהשתא בזה על ר"י. או דס"ל דגם ר"י לא ס"ל כן ומעתה ס"ס ס"ל לרבא דירידתה אוסרתה ושפיר קשיא לגמרא מ"ט ל"ג מע"ע לומר דהזמנה מילתא והתירוץ הוא כפשטי' משמשים ממשמשים גמר הא בגוף הקדושה הזמנה מילתא

וס"ס כיון דקי"ל דבגוף הקדושה הזמנה מילתא קו' הט"ז מיושבת שפיר דהכא הוי כמו גוף הקדושה ואפי' מה דל"ת ג"כ תפיס. ונכונים דברי השאלתות

והא ל"ק דמדמה עיבוד בתים להזמנה מילתא הא הבתים הוי גוף הקדושה ולכו"ע הזמנה מילתא דאה"נ לרש"י ורמב"ם ס"ל דהבתים לא הוי גוף הקדושה

ומאי דאסור למיצר זוזי בסודר דאזמני' למיצר בין תפילין וצר בי' ול"א דהוי תשמיש דתשמיש דכיון שהוא לכבוד הפרשיות שהם בתוכן אסור אף תשמיש דתשמיש כדאיתא ביו"ד סי' רפ"ב סי"ב ובאו"ת קנ"ד בבאורי הגר"א אות ח'

ולדברי התוס' דס"ל דבתים בעי עיבוד לשמה משום השי"ן דהוי הלמ"מ אה"נ דס"ל דאין נ"מ בין גוף הקדושה וכמש"ל דלדידהו אולי עוד גרע בהס"ד כדמוכח מדבריהם בתוד"ה מאי ורק על הנ"י קשה דהכא כ' דבגוף הקדושה מילתא ושם בהל' תפילין כ' דבתים בעי עיבוד לשמה כבר עמד ע"ז המג"א

וס"ס כיון דקיי"ל דבגוף הקדושה הזמנה מילתא קו' הט"ז מיושבת שפיר דהכא בנר תנוכה הוי כמו גוף הקדושה ואפי' מה דלא חזי ג"כ תפיס ומיושבים דברי השאלתות: סימן נ

במה שפסק הרמב"ם פ"א דמגילה ה"א וטוש"ע או"ח סי' תרפ"ז דמגלה דותה ת"ת. ותמה הלח"מ שם וכן המג"א שם סק"ג על מה דמשמע מדבריהם ז"ל דאפי' ת"ת דרבים ג"כ מבטלין. והא בגמ' מגילה (דף ג') משמע דדוקא ת"ת דיחיד מבטלים דנפקא לן מעבודה מה עבודה שהיא חמירה מבטלינן ת"ת לכ"ש. ופרכינן עלה מעובדא דיהושע שאמר לו להמלאך על איזה מהם באת אמר לו עתה באתי פי' על דברי תורה וע"ז משני ל"ק הא דיחיד הא דרבים משמע דת"ח דרבים חמיר מעבודה וא"כ ראוי לומר דחמירה ואינה נדחיח מפני מקרא מגילה ולמה סתמו רבותינו הפוסקים וכתבו סתם דדוחה ת"ת

ב) גם יש לתמוה על לשון הטור שכ' מתחלה ואפי' כהנים צריכים לבטל מעבודתן לשמוע מקרא מגילה ואפי' ת"ת ששקולה נגד כל המצות מבטלים אותם לשמוע מקרא מגילה. והא בגמ' אמרו להיפוך מה עבודה שהיא חמירה ת"ת לכ"ש משמע דת"ת קיל מעבודה ולא למדו אותה אלא מק"ו מעבודה והוא ז"ל כ' להיפוך

והנה הלת"מ תי' על קושיתו דדייק לה מדברי רבא דבעי מת מצוה ומקרא מגילה איזה מהם עדיף והא מת מצוה דוחה אפי' ת"ת דרבים דהא מבטלי' ת"ת להוצאת המת ואי מגילה אינו דוחה ת"ת דרבים הי' להם להוכיח מזה דמ"מ עדיפא וע"כ משמע מזה דמגילה ג"כ דוחה ת"ת דרבים

אך תירוצו עדיין לא העלה ארוכה דס"ס הא גופא קשיא מנא לי' לרבא הא כיון דעיקר דיוק דגמ' דסמכו של בית רבי שמבטלים למוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה הוא רק מעבודה ועבודה כבר אמרו שהיא קילא מת"ת דרבים א"כ מנא לי' לרבא לומר דדוחה אפי' ת"ת דרבים וגם יהי' בעיניו לדבר פשוט עד שאפי' לא יזכירנו לדבר חידוש

ג) עוד קשיא הכא קו' התוס' (דף ג' ע"ב) ד"ה מת מצוה למה לי' קרא דמ"מ דותה עבודה תיפוק לה מהא גופא דמ"מ דותה אפי' ת"ת דרבים מדמבטלים ת"ת דרבים להוצאת המת א"כ כ"ש עבודה דקילא מת"ת דרבים ודאי שמ"מ דוחה אותה ולמה לי קרא

ד) עוד קשיא לי על איבעיא דרבא מגילה ומ"מ איזה מהם עדיף ולא פשיט לי' אלא מהא דגדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה ולא יליף לה בפשוט דודאי מת מצוה עדיף דאי ס"ד דמגילה עדיפא א"כ למה לי קרא דמשפחה ומשפחה ת"ל מהא דהא מ"מ דוחה עבודה מקרא דולאחותו א"כ ה"ה מגילה ומדאיצטריך קרא דמשפחה משמע דלולא הקרא ה"א דדוקא מ"מ דוחה עבודה ומגילה אינו דוחה עכ"פ חזינן דמ"מ עדיפא ממגילה מדאיצטריך קרא דמשפחה ומשפחה

ה) עוד יש לדקדק בדברי רבא שאמר מחתלה פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף ת"ת ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף הקדים עבודה לת"ת. ובדין השני גבי מת מצוה הקדים ת"ת ואח"כ עבודה. אמר מתחלה ת"ת ומ"מ מ"מ עדיף ואח"כ עבודה ומ"מ מ"מ עדיף וטעמא בעי על שינוי הסדר

ו) עוד קשיא קו' הט"ז סי' תרפ"ז ס"ק ב' בד"ה ולענין עמ"ש הרמ"א בשם הר"ן והמזרחי דאם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחה מפני מקרא מגילה. דהא אמרי' בגמ' מגילה עדיף מת"ת והתם בת"ת נדחית לגמרי מפני' דהיינו הלימוד שיש עכשיו עליו חיוב בשעה זו א"א בתשלומין וכו'

ו) עוד יש לדקדק על מה שאמרו בגמ' מכאן סמכו של בית רבי אמרו לשון סמכו ולא אמרו בפשוט מכאן למדו דהא הוא לימוד גמור

ח) עוד יש להקשות להיפוך כיון דבגמ' אמרו דח"ת דרבים חמור מעבודה א"כ אה"נ למה בטלו של בית רבי דמשמע התלמידים של בית רבי שהיו רבים והא ת"ת דרבים לא ילפינן מעבודה

ע"כ נלפע"ד ליישב הכל עפ"י מה שהקשו בתו' ב"ק (דף י"ז) ד"ה והא אמר על רש"י דמפרש גדול לימוד תורה שמביא לידי מעשה דמשמע דמעשה עדיף והא מהכא דייק בקידושין (דף מ' ע"ב) דת"ת עדיף ממעשה דנחלקו שם מעשה עדיף או תלמוד עדיף

ונראה עפ"י מה שיש לדקדק דבגמ' כתובות (דף י"ז) איתא שם אמרו על ר"י בר אילעאי שהי' מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה בד"א כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלים. וידוע שסתם ר"י הוא ר"י בר אילעאי. וקשה דבירושלמי פ"א דחגיגה ה"ז משמע להיפוך דאיתא שם ר' יהודה כשהי' רואה המת והכלה מתקלסים הי' נותן עיניו בתלמידים ואומר המעשה קודם לתלמוד נמנו בעליית בית ארוס התלמוד קודם למעשה וכו' בד"א כשיש עמו כל צרכו אבל אין עמו כל צרכו המעשה קודם לתלמוד א"כ משמע דהוא דעת החולקים על ר"י אבל לר"י דס"ל המעשה קודם