דברי יששכר פב

סימן מז

כבוד ידידי ה"ה הרב החריף ובקי ז"ר וכו' מ' יחיאל מיכל הכהן נ"י פריעד מו"צ בעיר מוזשאלי באדן אונגארין

ע"ד שאלתו במוכר ציצית שמכר אגד ציצית א' ובבית הקונה נמצא אגד ציצית מיותר שהמוכר הניחו אצלו בטעות. והקונה א"י לקיים מצות השבת אבדה ולע"ע מעורבים שניהם והמוכר א"י שנאבד ממנו והוי יאוש שלא מדעת

הנה כ"ת שפיר הראה מקום לחו"מ סי' ר"ס ס"ט. אך בפשוט הדבר לפי דעת הרמב"ם שם בפט"ו מה' גו"א ה"א שכ' ואם הי' דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו הוא בודאי שלו. ואפי' לדעת החולקים עליו הוא רק מטעם דהרי באיסורא אחי לידי' כדאיתא שם במקומו בהג"ה מיימוני וסמ"ע וש"ך. והכא הרי בהיתרא אתי לידי'. ומה גם לדברי הש"ך סקכ"ו דלעולם כ"ז שלא נתברר של מי הוא אינו חייב להחזירו

ופשוט הדבר דגם בלעדי זה שייך הכא ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו. עפ"י קו' השער אפרים שהקשה למה לא נימא דיהי' מותר לולבו של חבירו לצאת בו בלא ידיעת חבירו משום דניחא לי' למיעבד מצוה בממונו. וכן קשה ג"כ גבי אוונכרי. וידוע תי' המג"א תרנ"ח סק"ג דמשום ניחא לי' ל"א דהוי לכם ודי בזה דלא הוי גזול

ובזה נ"ל קו' המהרש"א גבי אוונכרי דפריך וליקנינהו בשינוי השם ושינוי מעשה עפ"י מ"ש רש"י שם דיאוש כדי לא קני ואי נמי קני הוי מהב"ע. וא"כ מאי מועיל דליקנינהו בשינוי ס"ס יהי' מהב"ע

ולפע"ד ניחא עפ"י מה שיש לדקדק ברש"י שם ד"ה אוונכרי שכ' תגרי כ"ד להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטים ומסרקות. ודבריו ז"ל נראים לכאורה כמיותרים מה מודיע לנו שהם סוחרים להשתכר בהם. ודאי כל סוחר סוחר להשתכר

אך לפע"ד כוונת רש"י ג"כ ליישב קו' השער אפרים הנ"ל דנימא ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' והנגזל ההוא מחלי לי'. ע"כ תירץ רש"י ז"ל דה"מ שייך ניחא לי' למיעבד מצוה דוקא אם בשעה שלוקח זה מן הקרקע שלו עושה ומשתדל למצוה כמ"ש גבי כותבי תפילין במג"א סי' ל"ח סק"ח בשם רש"י דדוקא אם עושים רק לשם מצוה הוא דפטורי מן התפילין אבל אם עוסקים להשתכר בהם חייבים. וזה שדייק רש"י בלשונו דהכא אין כוונתם לשם מצוה רק להשתכר וה"ה שסוחרים במסרקות ומחטים א"כ ל"ש ניחא לי' כל דזה אינו עושה מצוה בשעת חתיכה ומש"ה שפיר כ' ואי נמי קני מהב"ע הוי אם אתם תחתכוהו תהיו אתם הגוזלים

וכ"ז לס"ד דעושים להשתכר בהם. אבל למסקנא דחי' ל"צ בהושענא דאוונכרי גופייהו א"כ הדק"ל נימא ניחא לי' לאינש וכו' וע"כ צריך לתרץ כתי' המג"א הנ"ל דלא הוי לכם א"כ שפיר מקשה וליקנינהו בשינוי מעשה או בשינוי השם דמצד ניחא כבר לא הוי מהב"ע ומצד השינוי הוי לכם

וה"נ בציצית בנידון דידן קונה שפיר ביאוש דמה דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש הוא רק משום דבאיסירא אתי לידי'. וכיון דשייך הכא ניחא לי' למיעבד מצוה שוב לא הוי באיסורא אתי לידי' ושפיר קונה ביאוש [וע' ט"ז יו"ד של"א ס"ק ט"ו]

עוד אמרתי בישוב קו' המהרש"א הנ"ל בהאי דאוונכרי על פי קו' המג"א תרמ"ט סק"ב בגזל לולב ושיפהו דקני' בשינוי מעשה ועכ"פ לא יברך עליו א"כ ק' בההוא דאוונכרי מאי מקשה ונקנינהו בשינוי מעשה דס"ס דלמא מש"ה אמר להו ר"ה לא ליגזיזינהו אתון משום דס"ס יאסור להם לברך עליו

ונ' דהא ס"ס קשיא בגמ' דא"ל ר"ה ליגזיזינהו אינהו דס"ס איך יכולים לקנות מהם נימא דהא הוי מחזיקים ידי עוברי עבירה דהא אסור ליקח מן הגנב והגזלן

ע"כ נלפע"ד דהכא שאני דלעולם ראוי לומר חזקה מה שיש ביד אדם הוא שלו ולמה ניחוש שהוא גזול. אלא דכל זמן שאינו נקצץ כיון דקרקע אינה נגזלת ליכא חזקה אבל אם ליגזיזינהו אינהו שוב כיון דיהיו מטלטלים נימא חזקה מה שיש ביד אדם הוא שלו ונימא דלאו גזול הוא

ואף שיקצץ הישראל ויקנה ביאוש מ"מ ל"א חזקה דהוי חזקה באיסור ולא מהני. והוי מעין כל מלחא דא"ר ל"ת א"ע ל"מ דהקציצה בעצמה היא האיסור. וכ"ז אם קונה ביאוש אבל אם יקנה בשינוי כיון דהקנין בעצמו אינו האיסור שוב נימא חזקה מה שיש ביד אדם הוא שלו ולא הוי גזול וממילא יוכל לברך

וממילא ל"ק ג"כ קו' המהרש"א הנ"ל דאם יקנה בשינוי נימא דלא הוי מהב"ע דאמרי' דאינו גזול ורש"י לא כ' אלא אם יקנה ביאוש דהחזקה היתה באיסור. ואמרי' עדיין דלא הוי שלו. הדוש"ת: סימן מח

לכבוד אהובינו הרב הגדול וכו' מ' יחיאל מיכל הכהן מו"צ דק' פלאצק

, אשר כתב לי כ"ת בישוב דברי הרמב"ם המפורסמים בפ"ה ופ"ח מה' תמידים ומוספים גבי שתי לחם ולחם הפנים דלישתן ועריכתן מבחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות אח השבת וע"ז תמהו עליו עפ"י קו' הגמ' מנחות (דף צ"ה) דלמ"ד אפייתן בפנים דוחות את השבת דא"כ נפסלא בלינה וכמ"ש התוס' שם חברא מי ששנה זו לא שנה זו

והנה כ' כ"ת בשם הגאון שי' עפ"י קו' תוס' לעיל (דף נ"א) דכ"ש אין מקדשין אלא בזמנם וחי' כיון דאין דוחים את השבח א"כ מע"ש זמנם ובשבת (דף כ') איפלגי ר"א ורבנן לענין אפיית לחם בע"ש ומפרשו בתוס' בשם הירושלמי דר"א להקל בא דסגי שיקרמו פנים המדובקים בתנור או באור ומודה ר"א לענין לחם הפנים דאינו קרוי לחם עד שיקרמו פניו פי' כל צדדיו ולפ"ז הי' יכול לאפות בע"ש בקרימה כל שהו ובשבת יאפה עד שיהי' קרימה לגמרי ומצד איסור שבת אין אפיי' אחר אפיי' ובלינה אינו נפסל דהתנור אינו מקדש אא"כ נגמר כ"צ כמ"ש בתוס' מעילה דהתנור אינו מקדש אלא כשנעשה כל הראוי לעשות בו וממילא כיון שיש עצה לעשות כן שוב אין צריך לעשות כן ויכול לאפותו לגמרי מע"ש ולא נפסל בלינה כיון דיכול לגומרו בשבת הוי בע"ש שלא בזמנו והגמ' דפריך אזלא אליבא דרבנן דפליגי על ר"א אבל הרמב"ם פסק כר"א כמ"ש ה"ה פ"ג מה' שבת וניחא לדידי'. תימה שהדברים נרמזים בס' אמרי צרופה ועיין בס' אור חדש ובס' ישועות יעקב

אך לדעתי אין זה תירוץ כלל. חדא דפשוט הדבר דמה שאמרו בירושלמי ומודה ר"א לענין לחה"פ דצריך שיהי' נקרם כל צדדיו. ודאי דגם לענין שבת אמרי' כן דהאופה לחם הפנים בשבת לאחר שכבר קרמו פנים המדובקים כיון דלא הי' ראוי קודם חשיב עתה גמר מלאכה בשבת וחייב דמתחלה לא הי' ראוי לשום אדם. והשתא להקל אמרו מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת עאכו"כ הכא להחמיר דיהי' חשיב אח"כ אופה בשבת ול"א אין אפיי' אחר אפיי'

ויש לומר דהך ומודה ר"א לענין לחם הפנים יש בזה כוונה אחרת עפ"י דברי תוס' פסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל דמש"ה ל"א גבי לחה"פ הואיל ואי בעי פריק לה משום דלא שכיח ואה"נ יש לומר דזה כוונת הירושלמי פי' דאפי' ר"א דס"ל ג"כ במתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה דאמרינן הואיל א"כ הי' סברא לומר דגם גבי לחם הפנים לגבי שבת לא נימא כן משום דכבר נאפה כשיעורו מאתמול ואין אפיי' אחר אפיי' ואי דאינו ראוי לשום אדם הא ראוי הואיל וא"ב פריק לה אעפ"כ מודה דל"א כן משום דלא שכיח ע"ק לפ"ז שוב אה"נ