דברי יששכר פ

על הא דאמרו גזול דומיא דיבש בשלמא יבש הדר בעינן וליכא דמאי פשיטא לי' יותר לפסול ביבש כל שבעה מבגזול ותי' דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו א"כ מקרא דיום הראשון קאי על לכם ולא על פרי עץ הדר. וע"ז הקשה א"כ מאי משני ר"י משום ר"ש בן יוחאי משום דהוי מהב"ע הא ר"ש ס"ל בזבחים (דף כ"ד ע"ב) מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו א"כ ביום הראשון קאי על פרי עץ הדר ולא על לכם א"כ שוב לכם בעי כל ז'

לכאורה יש לתרץ בפשוט דאה"נ דר"ש ס"ל כן דלכם פסול כל ז' ואעפ"כ אמר משום מהב"ע דר"ש לטעמי' דדריש טעמא דקרא כדאיתא ביומא (דף מ"ב ע"ב) ושאר דוכתי ע"כ אמר הטעם דמש"ה פסלה תורה גזול לכם כל ז' משום מהב"ע

אך לפ"ז שוב יקשה להיפוך למה תני הדר דומיא דגזול בשלמא גזול בעינן לכם כל ז' אבל הדר יום הראשון כתיב ולא יותר

ע"כ נ' דר"ש לא אתא לפרש המשנה דהא הוא הי' קודם המשנה דמסדר המשנה הי' רבי והוא הי' רבו. והגם שהתנאים היו להם משניות סדורות כמו שדייק בס' כריתות ממשנה דסוף כלים. מ"מ סתם תנא לא בא לפרש לשון המשנה. ובודאי ר"ש מצד עצמו בא לפרש טעם התורה שפסלה גזול משום דהוי מהב"ע. ועיקר רבותא דידי' דאפי' לאחר יאוש ג"כ פסול. ואה"נ] לר"ש יבש ביו"ט שני כשר לפי דברי התמים דעים הנ"ל

וס"ס התרצן שפיר מתרץ המשנה אליבא דידן דנידוק מינה דמהב"ע פסול אפי' בשאר הימים

ומתורץ לפ"ז קו' תוס' לעיל (דף ט') ההוא מיבעיא לי' למעוטי גזולה תיפוק לי' מצד מהב"ע ותי' דלא הוי אלא מדרבנן. וק' דא"כ מאי קאמר רשב"י גזול דומיא דפסח הא ל"ד דפסח פסול מדאו' וגזול לא פסול אלא מדרבנן

וגם תימא לקמן בתוס' (דף ל') שהקשו ממצה של טבל תיפוק לי' דהוי מהב"ע למה לא תירצו גם הכא דלא הוי אלא מדרבנן

אך לדברינו ניחא דודאי לר"ש מהב"ע הוי דאו' דדרש טעמא דקרא דפסול גזול כל שבעה דיום הראשון אלאחריו קאי א"כ מהב"ע דאו' ושפיר אמר גזול דומיא דפסח ושפיר הקשו התוס' ממצה של טבל דאמרו שם בפסחים (דף ל"ה) הא מני ר"ש ולדידי' הוי דאו'

אבל שם לעיל (דף ט') דסתם רבנן הוא דאמרו לה והם ס"ל דלכם רק ביום הראשון פסול וע"כ דמהב"ע לא הוי אלא דרבנן ורק מטעמי' דר"ש אמרו ולא כהלכתי' שפיר תירצו התוס' דמהב"ע לא הוי אלא מדרבנן

ולפי דברינו שוב יש לתרץ קו' תוס' הנ"ל עפ"י מ"ש בס' תפארת ישראל על משניות פסחים פ"ב דיש לומר בקו' השאגת ארי' דנימא דאתי עשה דמצה ודחי ל"ת דטבל ותי' דל"א בכה"ג עדל"ת דאף בח"ש איכא איסור ועשה ליכא

א"כ אה"נ לדידן יש לומר דהוי מהב"ע דבח"ש ליכא עשה. אבל לר"ש דס"ל כ"ש למכות א"כ ס"ל ע"כ דגם ח"ש חשיב אכילה א"כ שוב י"ל דגם בח"ש איכא לר"ש מצוה ושוב גם בח"ש שייך עדל"ת וליכא מהב"ע

ומה שעלה בדעתו ליישב המשנה דלא תני לולב הגנוב משום דס"ל כת"ק דר"ש בב"ק (דף קי"ד) דסתם גניבה יאוש בעלים ולא גזילה ולאחר יאוש לא הוי מהב"ע מש"ה סתם גזול פסול דלא הוי לאחר יאוש וסתם גנוב כשר וס"ל למתני' דיאוש כדי קנה

והרמב"ם דנקט הגנוב ג"כ פסול דס"ל יאוש כדי ל"ק ור"ש דאמר משום מהב"ע אזיל לטעמי' דס"ל דסתם גזילה יאוש בעלים הוא ולא מצי למימר משום לכם דהוי לכם ע"כ אמר משום מהב"ע ומש"ה הרמב"ם לא כ' הטעם דמהב"ע

מלבד דזה הבל דס"ס ס"ל לר"ש טעמא דמהב"ע ולמה לא פסק הרמב"ם כוותי' אטו הא בהא תליא. אך ימחול לראות ברש"י במקומו שנזהר מזה דלא נימא דוקא משום דסתם גזילה יאוש בעלים הוא ע"כ דייק בד"ה אף גזול דשמעינן מיני' דאין לו תקנה היינו ביאוש דשמעינן לי' למארי' דמייאש ואמר וי לי' לחסרון כיס דיוק מבורר בדברי רש"י דמשמע דאין לו שום תקנה אפי' לדידן דמייאש בפירוש. וממילא פשוט דלר"י ג"כ לדידן אפי' שמעינן דמייאש פסול וא"כ אין נ"מ בין גזול לגנוב

ולפי דברינו אלה ניחא דרמב"ם ס"ל כרש"י דטעם פסול יבש הוא משום ואנוהו ומשום ואנוהו לא פסול בדיעבד מש"ה מכשיר בשעת הדחק. וס"ל כשמואל דבדרבנן לא חייש למהב"ע. ור"ש לטעמי' דס"ל מקרא נדרש לאחריו ובמקדש פסול כל ז' ודריש טעמא דקרא וגזרינן גם עתה זכר למקדש וכמש"ל

משא"כ הרמב"ם להלכה דגם במקדש לא הי' פסול גזול רק ביום הראשון גם לדידן לא פסול. ואולי קשיא לי' להרמב"ם ז"ל קו' תוס' (דף ט') ד"ה ההוא למעוטי גזולה דת"ל משום מהב"ע ודייק מינה דלא הוי אלא מדרבנן ובדרבנן לא גזרו

ויש להעיר מדברי הירושלמי פ"ב דיבמות הי' לו בן ממזר קיים מצות פו"ר אף דהוי מהב"ע די"ל דס"ל להירושלמי ג"כ דמהב"ע לא הוי אלא דרבנן ולא גזרו לפסול בדיעבד והרמב"ם ז"ל שלא הביא זה להלכה אולי ס"ל דגזרו גם בדיעבד דלא יצא. וצ"ע בזה

ובמ"ש לעיל ליישב קו' התוס' דמצה של טבל עפ"י דברי התפא"י הנ"ל משום ח"ש יש לי להוסיף דלדעתי י"ל דר"י ור"ש בשבת (דף ק"ו) דנחלקו אם מקלקל בחבורה חייב או פטור ודייקו ממילה דמקלקל חייב ור"י אמר מה לי מתקן גברא מה לי מתקן מילה וכמ"ש התוס' שם משום דאיכא מצוה. י"ל דנחלקו בזה כיון דמל ולא פרע הרי הוא כאלו לא מל א"כ עדיין הוי החיתוך בעצמו כאלו עשה ק"ש ומוכח מכאן להיפוך דר"ש ס"ל דח"ש לא הוי מצוה ור"י ס"ל דגם ח"ש הוי מתקן דגם המילה בעצמה קודם שפורע הוי מצוה

אך עדיין לא נסתרו דברינו הנ"ל דס"ס יש לומר דבמידי דאכילה ס"ל לר"ש דח"ש הוי מצוה משום דאחשבי' ולא כתבתי רק להעיר

ובקו' מעלתך על הרמב"ם פכ"ד דכלים ה"ז דמחשבה של גזלן אינה מטמאה אלא כשנודע שנתיאשו הבעלים והיינו כת"ק דר"ש דל"א סתם גזילה יאוש בעלים הוי. ותימה דהא בגזלן ישראל מיירי ובישראל גם בסתם הוי יאוש. ועי' בלח"מ פ"ה דאישות

תמחול לעיין בש"ך סי' שס"ח דדוקא בליסטים גנב הוא דמחלקינן בין ישראל לגוים. אבל בגזלן אין שום נ"מ והדבר פשוט

אשר נתקשית בדברי התוס' ריש ב"מ ד"ה שנים אוחזין שכ' ה"מ לענין מחלוקת ואח"כ סתם וכו' אבל כשחברם על הסדר חברם נמצא דלפי דברי התוס' לענין מחלוקת ואח"כ סתם י"ל דאין סדר אבל סתם בעי טעם על הסדר. והקשית מרש"י חולין (דף ל"ב) כאן קודם חזרה שכ' ואע"ג דבחדא מסכת יש סדר ה"מ לענין סתם ואח"כ מחלוקת דמשמע להיפוך דסתם אף דאין טעם לסדר מ"מ לענין סתם ואח"כ מחלוקת לעולם יש סדר

נלפע"ד דג' ענינים חלוקים יש בדבר. בסדר המסכתות לעולם יש טעם לענין סדורם והיינו דתוס' ריש ב"מ וכן הרמב"ם ז"ל נתן תמיד טעם לכל מסכת שנסדרה אחר הקודמת וכן בס' כריתות להר"ש

סדר המשניות הן בחדא מסכת או בתרי מסכתות לעולם אין טעם לזה ולא מצינו לשום א' מהראשונים שיתן טעם למה נשנית משנה זו קודם וזו אח"כ והיינו דרש"י חולין הנ"ל

סדר ההלכות לענין מחלוקת ואח"כ סתם או סתם ואח"כ מחלוקת בזה בחדא מסכת יש סדר ובתרי מסכתות יש פלוגתא אם בתרי מסכתות יש סדר או לא

והאמת שלפי הנראה מדברי רבינו שרירא גאון המובאים בס' יוחסין משמע דאין טעם גם לסדור המסכתות