דברי יששכר עח

לכם ולא מקצתו לכם. והנה בלולב דיש בו ערבה הדרא קו' לדוכתא למה לי קרא שאינו יוצא בשותפות כיון דערבה הוא פחות מש"פ א"כ בטל חלקו והוי כמו בסוכה כמ"ש רש"י הנ"ל ולא הוי לכם ע"ז דייק הרי"ף דכל זה בכמה שותפים דחלק כ"א בטל ברוב. אבל בתרי דזבני לולב דל"ש ביטול א"כ גם פחות מש"פ הוי לכם וס"ד דיצא בו אף בשותפות ע"ז קמ"ל דאפ"ה אינו יוצא לא מפני דלא הוי לכם אלא משום הקרא. ונהי דלא הזכיר הקרא י"ל דהי' ידוע להם הקרא כמו דגם בגמ' לא הזכירו הקרא

ומ"ש בשם ס' שאילת יעב"ץ לתרץ קו' הפר"ד הנ"ל משום דמב"מ לא בטל. אין לו קיום עפ"י ההלכה דקיי"ל מב"מ בטל. והרמב"ם הביא דין זה להלכה ולא הזכיר עצה זו דביטול. וכן שאר פוסקי ההלכות

ובקו' החת"ס חיו"ד ת' שי"ט למה אמרה תורה בטריפה לכלב תשליכון אותו ולא אמרה לבטלה ברוב דמדאו' מבטלין איסור לכתחילה. י"ל בפשוט דדוקא מה שהוא מותר בהנאה מותר לבטל לכתחילה ולא מה שהוא אסור בהנאה. וא"כ כיון דלולא הקרא דלכלב תשליכון אותו הי' אסור בהנאה והי' אסור לבטלו ברוב ואם הי' אמרה התורה לבטלו ברוב ה"א דמותר לבטל גם איסורי הנאה ע"כ אמרה התורה לכלב תשליכון אותו וממילא ידעינן דמותר לבטלו

וגם דאי הי' אמרה התורה בפירוש דמותר לבטלו ברוב לא הי' כח ביד חכמים לאסור כמ"ש הט"ז בכמה דוכתי דמה שמפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור ומש"ה לא אמרה התורה מפורש עצה זו

והנה בסוגיא זו שאלני ת"ח אחד על שיטת הראשונים ז"ל הובא ברמ"א יו"ד קנ"ה דכל איסורים שלכד"ה אף שמותרים לחולי שאב"ס אבל לא באכילה אף באיסור דרבנן דאכילת איסור דרבנן חמיר משאר איסור דרבנן. והכא בגמ' מוכח להיפוך דלרבי אוכל ואינו מעשר. ובגמ' לא מתרץ לה אלא במעשר ירק דרבנן אבל בטבל דאיכא למיגזר אטו דאו' ס"ל לרבי דאוכל והלכה כוותי' מחבירו וקשיא להלכה זו

ופקחתי עיני ואראה דאדרבה מגמ' זו ראי' לדבריהם ז"ל דבפשוט קשיא קו' המהרש"א מי דחקם לפרש מחלוקת רבי וראב"ש על אפשר לעשר ולא פירשו על א"א לעשר ולא אפשר בחולין. ובאמת הדבר הזה נפלא בעיני עד שאני תמה עליו ז"ל שכ' בלשון קצת קשה דהיא תמוה גדולה ובפשוט כל הרואה יראה דהנך תיבות מ"ס טבל חמיר ומ"ס תרומה חמירה הסמוכים ללימא כתנאי אין להם שום פירוש לפרש"י וקרוב יותר אל הדעת שלא היו כלל בגירסתו של רש"י שאינו מזכיר שום פירוש עליהם דלפי פירש"י דמיירי היכי דאפשר בחולין מאי טעם לומר בכאן מ"ס טבל חמיר ומ"ס תרומה חמירה

ע"כ נלפע"ד דהראשונים המובאים ברמ"א הנ"ל ס"ל דהנך תיבות מ"ס טבל חמיר ומ"ס תרומה חמירה הוי כמו אמר מר היינו שחוזר על מה שנאמר למעלה היכי דא"א בחולין ופליגי מ"ס טבל חמיר היינו שיותר טוב שיפריש ויאכל תרומה אף שיעשה שני איסורי דרבנן משיאכל טבל אף דהוי ג"כ רק איסור דרבנן ששני איסורים הללו קלים מאיסור אכילת טבל ומ"ס תרומה חמורה היינו שההפרשה עם אכילת תרומה שני איסורים הללו חמורים מאכילת טבל. וע"ז הביא לימא כתנאי היינו דרבי וראב"ש פליגי בזה היכי דא"א לעשר וס"ל לרבי א"צ לעשר וטוב שיאכל טבל משיעשה שני האיסורים וע"ז משני וכו' אבל הכא מודה דטבל חמור כי הכא וס"ס משמע להיפוך דהיכי דאפשר בחולין אין פלוגתא כלל דיותר נכון שיפריש ויעשה איסור דרבנן משיאכל איסור דרבנן והוי לפ"ז סייעתא לשיטתם ז"ל

ומה שהקשית על מה דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת גם ביוהכ"פ עפ"י מ"ש בת' תועפת ראם ת' ד' דר"י ור"ל דפליגי בחזי לאיצטרופי פליגי בסברתם דפליגי בחולין (דף ק"ג ע"ב) אי אזלינן בתר הנאת גרונו או הנאת מיעיו מש"ה ר"י דאזיל בתר הנאת גרונו ס"ל דחזי לאיצטרופי אם יפלוט הח"ש ויחזור ויאכלנו

וא"כ לפמ"ש המנחת חינוך מצוה שי"ג דביוהכ"פ לכו"ע אזלינן בתר הנאת מיעיו דביתובי דעתא תלי א"כ למה ביוהכ"פ ח"ש אסור מה"ת הא לסברת התועפת ראם הנ"ל ל"ש חזי לאצטרופי

לפענ"ד נ' ליישב דעתו ז"ל דבאמת מה דוחקי' דמר ז"ל לומר חזי לאיצטרופי עם אותו ח"ש עצמו ולא בפשוט עם עוד ח"ש אחר וכפי' הפשוט. ובאמת מצינו סברא כזו גם לחיוב ולא לאיסור דוקא בשבת (דף צ"ד ע"ב) בתולש סימני טומאה דר"נ אמר חייב דאהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה ואפי' ר"ש דפליג התם היינו דאינו חייב אבל ס"ס משמע דאסור מה"ת וחזינן דחזי לאיצטרופי סברא הוא כמו שאנו מפרשים היינו עם עוד ח"ש אחר

אך נ' קצת ליישבו דסברא זו דחזי לאיצטרופי עם עוד אחר לא שייך אלא בח"ש מצומצם. אבל בפחות מח"ש לא שייך לומר חזי לאיצטרופי כיון דאפי' אם תצרף כמות זה עדיין לא יהי' שיעור שלם

וכמו דמשמע שם באותו דף הנ"ל בתוס' ד"ה ממת גדול שכ' ל"ד גדול אלא כלומר מב' זיתים וכו' והנה אם יקח חצי זית מב' זיתים וישאר כזית ומחצה וא"כ קשה למה לא יהי' חייב לר"נ דס"ס אם יקח מן הכזית ומחצה עוד מעט יותר מחצי זית א"כ ישאר פחות מכזית ואזדא לי' טומאה ואהני מעשיו וע"כ דל"א חזי לאיצטרופי אלא בכמותו ולא ליותר ממנו א"כ הי' ראוי לומר דדוקא בחצי זית מצומצם יהי' אסור מה"ח ולא בפחות (וכבר הארכתי בענין זה במקום אחר) ע"כ חדש לנו הרב ז"ל סברא זו דאמרי' חזי לאצטרופי עם אותו חצי זית בעצמו ודבר זה אין לו שיעור ויוכל לפלוט ולבלוע כמה פעמים וממילא אפי' בשליש ופחות אסור

וידוע מ"ש תוס' יומא (דף ע"ד) ד"ה כיון למה לן קרא דוא דכל חלב וניחא לפ"ז לומר דקרא כל חלב היא באיסור כרת ולא בשאר איסורים ואה"נ י"ל דקרא אחי להורות דאסור ח"ש אפי' היכי דל"ש חזי לאיצטרופי. ול"צ סברא דחזי לאיצטרופי אלא דוקא באיסורים שאין בהם כרת וליכא קרא דכל חלב וא"כ ביוהכ"פ דאיכא איסור כרת שפיר יליף לה מקרא דכל חלב ול"צ לסברא דחזי לאיצטרופי

וזה שדייק רש"י לעיל (דף ע"ג ע"ב) ד"ה ח"ש אסור מה"ת לקמן בשמעתין דריש לה מכל חלב עכ"ל. ולמה ל"ק משום חזי לאיצטרופי וגם מה חדש לן בזה. אך לפי דברינו אלה ניחא דביוה"כ ליכא חזי לאיצטרופי וצריך קרא דכל חלב

אך כ"ז אני מפלפל לסברתו דהרב ז"ל אבל לדידן קרוב יותר לומר דחזי לאיצטרופי עם עוד אחר והעיקר כמ"ש התוס' דחזי לאיצטרופי לא אתי אלא לגלות דכל חלב דרשא גמורה היא. וס"ס השתא ילפינן מכל חלב לכל איסורים שבתורה

מה שרצית ליישב קו' תוס' סוכה (דף ל') ד"ה משום דתיפוק לי' משום מהב"ע ולמה לי קרא דלכם דיש לומר דנ"מ היכי דשלח שליח וכתבת דאפי' לדברי הט"ז יו"ד ק"ס דאפי' היכי דאמרי' אשלד"ע מ"מ עבירה הוי על המשלח מ"מ דוקא בעבירה שיש בה מלקות אבל בגזילה דהוי נל"ע ולית בה מלקות אפי' עבירה ליכא, על המשלח. אין בדעתי כלל לפלפל בזה דפשוט הדבר דלעולם בדיני שמים חייב וכל מחשבות רשע עבירה הוי ואינו רצוי למצוה. דודך דו"ש: סימן מה

בדין הסוכות שעושים על הגאניקעס שהרבה מהם אינם רחבים ז' טפחים והאורך משלים לרוחב ולדברי הט"ז והמג"א סי' תרל"ד פסול בכה"ג. ונראה לבאר דבר זה: