דברי יששכר סט

איתי'. ואם אסור בהנאה ל"ש מדאגבי' קניא דלאו בר הגבהה הוא אף דגורם לממון ודבריו ז"ל מיושבים שפיר

אך בגוף אוקימתת הגמ' במחלוקת של רע"ק וריב"נ קשיא לי טובא מנ"ל למימר דפליגי בזה אי לפי מדה משלם או לפי דמים דלמא גם ריב"נ ס"ל לפי דמים משלם עפ"י קו' תוס' לעיל (דף ה') ד"ה וכתיב דכשישרף ויעשה אפר גחלתו יהי' מותר והא דלא יסיק בו תנור וכירים הוא מדרבנן בעלמא נימא דרע"ק וריב"נ פליגי בזה דרע"ק ס"ל כיון דאסור מדרבנן לאו בר דמים הוא וכמ"ש תוס' (דף כ"ט) כיון דאמור רבנן אין פודין לא שוי מידי. וריב"נ ס"ל נהי דלפי דמים משלם מ"מ כיון דהאיסור דלא יסיק בו אינו אלא מדרבנן לא הפקיעו חכמים זכות ההקדש וכמ"ש התוס' ע"ז (דף ס"ג) ד"ה והא גבי נתנה לסיטין כיון דמעל מה"ת מי יפקיע המעילה ממעות הקדש

ואדרבה לפ"ז היו מדוייקים דברי רע"ק וריב"נ דודאי קשה תשובתו של ריב"נ דאמר לרע"ק הא למה זה דומה לאוכל תרומה טמאה. הא כיון דריב"נ ס"ל דחמץ בפסח אסור בהנאה מה דמיון הוא זה לאוכל תרומה טמאה דזה אסור להסיקו וזה מותר ונהי דרע"ק השיב לו כן ס"ס מאי ס"ד דריב"נ וכי לא ידע החילוק. וכן תמוה תשובתו של רע"ק שאמר למה זה דומה לאוכל תרומת תותים וענבים מה חידש בזה הא ריב"נ פליג נמי בתרומת תותים וענבים כמ"ש רש"י א"כ מה הוסיף בזה

אך לפי דברינו ניחא שפיר דאה"נ הא אמר ריב"נ נהי דאסור בהנאה מ"מ כיון דמדאו' מותר לו להסיקו בתנור וכירים שפיר דומה לאוכל תרומה טמאה דמה שהוא אסור מדרבנן אינו מפקיע החיוב דאו' וכתוס' דע"ז הנ"ל ורע"ק ס"ל כיון דאסור מדרבנן לאו כלום ואינו חייב וכתוס' דפסחים (דף כ"ט) הנ"ל וע"כ הוסיף הא למה זה דומה לאוכל תרומת תותים וענבים לומר דגם שם מדאו' חזי דמה דאסור לזלף הוא רק גזירת חכמים משום דחיישינן לתקלה. וזה שפירש דבריו לומר כל היכי דרבנן אינו חייב. וס"ס מנלן דריב"נ ס"ל לפי מדה משלם

עוד קשה דהי' מקום לומר לפי תי' התוס' הנ"ל דס"ס כיון דלכתחילה אסור לאו בר דמים הוא והן הן ג"כ דברי התוס' פסחים (דף י"א) ד"ה קוצרין. וכן יש בזה פלוגתא בין רש"י ותוס' חולין (דף ד') דלרש"י כיון דבדיעבד מותר בר דמים הוי ולתוס' כיון דלכתחילה אסור לאו בר דמים הוי וא"כ שפיר הי' מקום לומר דרע"ק וריב"נ פליגי בהא וצע"ג

עוד יש להעיר במחלוקת רע"ק וריב"נ הנ"ל עפ"י קו' הפנ"י דמקשה למה לא מוקי מתני' בתרומה שעדיין ביד ישראל ור' יהושע הוא דלקמן (ד' מ"ו) דאמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י. וא"כ שוב הוי גורם לממון וממון גמור הוי וא"כ קשה לפ"ז נמי דנוקי מחלוקת רע"ק ור"י בן נורי בזה דרע"ק ס"ל כר"א דעובר עליו בב"י וב"י והלכך לאו בר דמים הוא וריב"נ ס"ל כר"י ובר דמים הוי

אך בגוף קו' הפנ"י נ' דפשיטא לי' ז"ל דגם לאחר ההפרשה משלם קו"ח. ולענ"ד צריכא עיונא טובא. אמת דהמל"מ פ"י מה' תרומות ה"א השיג על הקרבן אהרן שכ' דנחלקו בת"כ אי חיוב משעת ההפרשה או משעת נתינה לכהן. ובדעת המל"מ פשוט דעל תשלומי תרומה קאי אבל בתרומה עצמה ודאי דחייב משעת ההפרשה. והנה בתורת כהנים עצמו פשוט דמשמע כדברי הקרבן אהרן דעל התרומה עצמה קאי דלא מיירי שם מתשלומי תרומה רק דהמל"מ ציין לעיין בדברי הירושלמי פ"ו דתרומות ה"א

והנה שם נאמר ר' זעירא בשם ר"ח תשלומי תרומה ה"ה כתרומה לכ"ד אלא שגידוליהן חולין גידולי תרומה ה"ה כתרומה לכ"ד אלא שאסורים לזרים וכו' תני תשלומי תרומה אין משלמים מהם קרן וחומש ואין משלמים עליהם קו"ח ואין חייבים בחלה ואין הידים פוסלות בטבול יום כדרך שפוסלות בחולין ואף ר"י ור"ש מודים בדבר אם רצה הכהן למחול אינו מוחל כשלא הפריש. הפריש ואח"כ אכל פלוגתא דרבי וראב"ש דתניא ונתן לכהן את הקדש הפרשתו מחייבתו וכו' מחל ואחר כך אכל פלוגתא דר"י ור"ל דתנינן גזל תרומה מאבי אמו כהן פלוגתא וכו'

והנה מזה הירושלמי דייק המל"מ דפלוגתא דהפריש ואח"כ אכל קאי על תשלומי תרומה דלעיל מינה ולא על התרומה עצמה

אך באמת א"א לומר כן דא"כ יקשה על הרמב"ם דפסק בפ"י הט"ו אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דמשמע לעולם והכא מפורש דוקא קודם ההפרשה אבל לאחר ההפרשה יכול הוא למחול

והנה בתוס' כתובות (דף ל' ע"ב) ד"ה זר אה"נ דכתבו דיכול הוא למחול לאחר ההפרשה. אך אה"נ תימה דלא הוכיחו מן הירושלמי הנ"ל דמפורש כן

והנה התוס' הביאו שם ראי' מכהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה דלא מיחייבי להפריש מס' ומזה הוכיחו ג"כ דלאחר ההפרשה יכול הכהן למחול ומזה אולי אין ראי' לדעת הרמב"ם דס"ל ספקות מה"ת שריין והכא לא החמירו חכמים דהא קיי"ל באוכל תרומה ונודע שהוא בן גרושה וחלוצה פטור מדכתיב ברך ד' חילו וה"נ דכוותי' וכן פסק בהלכה י"ד כאן דמס' אינו חייב להפריש. אך מדברי הירושלמי הנ"ל יש לתמוה

ע"כ נ' דטעם הדבר דהכהן א"י למחול כ' הרמב"ם ז"ל דהפירות הם קודש היינו דא"י להפקיע קדושת הפירות א"כ דוקא היכי דהפירות הם קודש הוא הדין הזה. אבל הירושלמי דהתם דאזיל לברייתא דאמרה תשלומי תרומה אין משלמים עליהם קו"ח ואין הידים פוסלות בהם א"כ ודאי שפיר קאמר דאם רצה הכהן למחול מוחל אתר ההפרשה ולא קודם כדי שיקיים בהם מקצת קדושה

אבל לר"ז בשם ר"ח דאמר תשלומי תרומה הם כתרומה לכ"ד ודאי דא"י למחול דא"י להפקיע קדושתן. וא"כ הרמב"ם ז"ל דפסק באותה ההלכה דתשלומי תרומה הן כתרומה לכ"ד וכר"ז בשם ר"ח מש"ה פסק שפיר דא"י למחול. וכן התוס' דכתובות שם ג"כ מש"ה לא הביאו ראי' מן הירושלמי הנ"ל

ומעתה אם נפרש דברי הירושלמי כפי' המל"מ אין לברייתא זו שום פירוש. כיון דכבר הזכיר דאין משלמים עליהם קו"ח כלל איך יפלגו תנאי מאימתי מחייב הקו"ח הא לדברי מ"ד זה אינו משלם כלל ותימה על המל"מ בזה

ויותר הו"ל להביא פלוגתא דתנאי ההם על המימרא דר"ז בשם ר"ח דאמר משלמים עליהם כקודש לכ"ד

א"כ מוכח יותר כפי' של הקרבן אהרן דמתחלה פליגי בתשלומי תרומה ואח"כ פליגי בתרומה עצמה מאימתי חייב עליו אי משעת הפרשה או משעת נתינה וכן פי' ג"כ הפני משה דקאי על תרומה עצמה. וראי' גדולה דתיכף הביא על זה מתל ואח"כ אכל גזל מאת אבי אמו כהן דהכל קאי על התרומה עצמה ול"ק קו' הפנ"י הנ"ל דהגמ' דהכא אזלי אליבא דרבי דפטר משעת הפרשה

והנה בהך דתשלומי תרומה הגיה הגר"א ז"ל גידולי תרומה דק"ל מאי ואף ר"ש ור"י מודה בה. ולא ניחא לי' בפי' הפני משה דקאי על מתני' דטבול יום דחנן התם עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום ר"ש ור"י פוסלין וע"ז קאי בירושלמי לומר אף דבתערובות פוסלין הכא מכשירין

אך לפי שפירוש זה תמוה מה ענין תערובות לתשלומין דהתם נ"מ אי טעם כעיקר או לא והכא דין אחר לגמרי ע"כ גרס הגר"א ז"ל גידולי תרומה וזה דומה קצת לתערובות אך הרגיש בעצמו למה לא יתחייב בתלה ע"כ עשה עוד ט"ס וגרס וחייבות בחלה ודבר זה דחוק מאד לעשות שני ט"ס בב"א. ועוד אי בגידולים מיירי למה לא ישלמו מהם קו"ח. ועוד תימה דהרי הרמב"ם פי"א הכ"א כ' אותו הדין דגידולי תרומה ולא כ' האי דאין משלמים מהם קו"ח

ועוד יראה המעיין בכ"מ שם דעל אותו הדין הראשון שכ' הרמב"ם דהן כחולין לכ"ד אלא שאסורים לזרים הראה