דברי יששכר סג

וה"ה לטעמי' אזיל בהזאה דלא ס"ל ג"כ כללו של רע"ק דאפשר לעשותו מע"ש. אף דחלוקין קצת בטעמן יש להשוותן

ס"ס לפ"ז ניחא הכא בעובדא דידן במוצא חמץ בביתו ביו"ט דע"י פשיעה הוא ודאי דהדאו' לא דחי הדרבנן ושפיר מבואר טעמו של הרמב"ם ותוס' הנ"ל דאפי' בלא בטלו אסור הוא לטלטלו ביו"ט

שיטה השלישית היא שיטת המג"א תמ"ו סק"ב בשם השל"ה דיוציא החמץ ע"י עכו"ם והמג"א הוסיף בה דיטילנו לים ע"י עכו"ם דהוי רק שבות דשבות במקום מצוה דשרי ועי' ת' חת"ס חאו"ח ק"י דתמה ע"ז דאין שליחות לעכו"ם ואינו מקיים כלל המצוה ע"י עכו"ם. ופשוט נראה הדבר כמש"ל דהוי כמו במעקה וטבילת כלים דס"ס החמץ מתבער עי"ז מן העולם ויוצא גם ע"י עכו"ם ול"ב שליחות

וגדולה מזה מצינו להרשב"א בח' שנ"ז דיכולים לקיים מיתת ב"ד ע"י עכו"ם אך דבריו ז"ל צע"ג דמקשה שם על מ"ש בגמ' יבמות (דף ו' ע"ב) והומת שומע אני בין בחול בין בשבת וכו' טעמא דכ' רחמנא לא תבערו הא לא"ה ה"א דחי מאי לאו ר"נ דאמר לחלק ודחי לל"ת שיש בה כרת ומשני ר"י דאמר ללאו יצאה והקשה שם המקשה לרשב"א הא אפי' אי ר"י היא והבערה אינה אלא לאו בעלמא וכי ס"ד דדחי שבת הא איכא נטילת נשמה וס"ס אית בי' כרת ואי תימה דנטילת נשמה יהי' ע"י עכו"ם היכן מצינו שנוכל לקיים מ"ע ע"י עכו"ם וע"ז השיב הרשב"א דאה"נ דנוכל לקיים המ"ע של זריקת הפתילה ע"י עכו"ם. והנה דבריו ז"ל תמוהים מאד דא"כ מאי מקשה בגמ' הבערה דב"ד בישול פתילה הוא וכו' מאי לי בישול פתילה מאי לי בישול סממנים ומאי קושיא הא ס"ס גם זה אפשר לעשות ע"י עכו"ם וא"כ אין כאן שום קושיא בגמ'. וגם הס"ד דהוי לר"נ מאי דיוק הוא זה דדוחה ל"ת שיש בה כרת דלמא הכל נעשה ע"י עכו"ם

ואולי יש קצת לחלק ולומר דלשון והומת משמע ממילא זה יכול לעשות גם ע"י עכו"ם כיון דס"ס הוא מת יהי' באיזה אופן שיהי' אבל מ"ש ובערת הרע מקרבך היינו לסבב המיתה אנו צריכים לעשות דוקא בעצמינו וא"כ לפ"ז ה"ה גבי חמץ דכתיב תשביתו שאור מבתיכם צריך לעשות דוקא בעצמינו

אך בגוף הסברא ודאי דיותר קרוב לומר דההתחלת העשיי' דלא הוי אלא כמכשירין נוכל יותר לעשות ע"י עכו"ם מגוף המיתה דהוי גוף המצוה זאת ראוי לומר דמעכב שנעשה בעצמינו

ואולי ס"ל לרשב"א דההתחלה חשיבא יותר מן הסיום כמ"ש בת' שב יעקב ח' (חו"מ י"ג) לענין שדכנות ראי' מן המדרש המקדש אשר בנה דוד. וס"ס דבריו ז"ל צע"ג, וסתמא דגמ' דאמרו במוצא חמץ כופה עליו את הכלי ול"א עצה דע"י עכו"ם יוציאנו. משמע דא"א ע"י עכו"ם וצ"ע: דברי הדוש"ת. סימן לה

כבוד ידידי ה"ה הרב המאוה"ג חו"ב וכו' מ' שלום נ"י האבד"ק סלאווקאוו

בעובדא דמר שנמצאו בהקמח פירורים המתהוים מהתדבקות הקמח זה בזה אחר הטחינה

הנה בתשו' מהר"מ מינץ ת' ו' כ' בעובדא דידי' שנמצאו בתוך קווארט חטים ה' או ו' קנעבליך ורצו לאסור המצות מפני חקירה זו דהוי מי פירות עם מים

והנה הגאון הנ"ל הקשה קו' חמורה לדעתם מהאי דאמרי' בפסחים (דף מ') לא לחלוט תרי חטי בהדי הדדי וכו' דהוי מי פירות א"כ כיון דגם מוהל היוצא מן החטה עצמה הוי מי פירות וכל מי פירות עם מים מחמיץ א"כ מהיכן יש לנו לעולם כזית מצה לצאת בו י"ח מצה של מצוה הא לעולם כשלשין יוצא מהקמח לחלוחים של הקמח ומים דעלמא והם מחמיצים. ובע"כ דמה שיוצא תחלה כבר נתייבש ואינו מחמיץ אח"כ ומש"ה התיר בפשיטות

ואף שהביא דעת הח"י סי' תנ"ג ס"ק כ"ב וסי' תס"ב סק"ג לאסור בכה"ג אף שכבר נתייבש והוא בשם הג"ה סמ"ק. דעת רוב הראשונים דלא כהג"ה סמ"ק הנ"ל זה דעתו ז"ל

וידוע מ"ש המהרש"א (ד' ל"א ע"ב) דמעט מי פירות עם מים אינו מחמיץ כלל

ועי' ת' בית שלמה חאו"ח צ"א הגם שלא הסכים להיתר מטעם המהרש"א הנ"ל. וידוע ז"ל הוא לעולם מחמיר גדול אעפ"כ הסכים להיתר היכי דאיכא ס' אלא ששם מסופק מצד חריפות השומים ואעפ"כ מסיק להתיר

גם בתשו' חשק שלמה חאו"ח ד' מסכים להתיר. אך כ"ז הדחק בקנעבליך שהוא מין אחר. אבל בכה"ג דהוי מי פירות של החטים בעצמם ודאי דהדרא קו' המהר"ם מינן לדוכתה דא"כ אין לנו כזית מצה בהכשר. ופשוט לדעתי דמי פירות של החטים בעצמם עם מים אינן מחמיצים כלל

אלא שיש עדיין חשש שמא הליחות הוא מדופני הרחיים וזה הוא מחמיץ. ימחול כ"ת לעיין בקרבן נתנאל פ' כ"ש בד"ה בשנת תק"א לאלף הששי פה פראג. והנה אז הי' דבר חדש שנתחדשו אותן הרחיים הגדולים כי עד אותו הזמן לא היו רגילים בהם. וכשראו באותן הרחיים שיש על דופני הרחיים בפנים בתוך התיבה לחלוחית והיו קצת נמנעים לאכול. וכן הוא בנשמת אדם שפקפקו ג"כ בדבר זה אף שלא הביא ראי' לאיסור

ועתה מה נאמר אנחנו שבכל תפוצות ישראל כל הרחיים הם עתה כן ובתוך התיבה יש לעולם עיסה מלחלוחית ואין עוד פוצה פה להחמיר בזה. עד שנתחדשו אח"כ בזמנינו רחיים וואלצאווע עם הלעוואטורין התחיל עוד הפעם רעש חדש. ובאמת אין בין זה לזה אדרבה הוואלצין טוחנים בקרירות והישנים טוחנים בחמימות יותר

וזה הנמצא בתוך הקמח שלכם קרוב לודאי שהוא מן הקמת עצמו שנדבק מתוך הדחק זה בזה ואין כאן שום מיחוש ואפי' אם הי' מן התיבה יש כאן ג"כ כמה ספקות. ומה שחוששין שמא נקרע השק של הרחיים הבל הוא. ואין ס' שהוא היתר גמור: הדוש"ת. סימן לו

כבוד יד"נ הרב החריף ובקי החסיד מ' יצחק פלטיאל נ"י דומ"ץ דק' עלקוש

מה שחקר כ"ת אודות הלחלוחית שנתהוו בקמח פסח והוא מכותלי הרחיים וגם אתרי הריקוד נשארו פירורין דקים. גוף ענין לחלוחית הרחיים הוא דבר מפורסם ואין כל חדש כמבואר בס' קרבן נתנאל פ"ב דפסחים אות קכ"ו. ואז הי' זה דבר חדש. אבל עתה הדבר ידוע שבכל רחיים יש כזה הרבה. ועיקר ההיתר דנתבטל קודם הפסח. ובודאי כל מה דאפשר לתקן מתקנינן דהוי כלכתחילה אבל במה דלא אפשר סמכינן דנתבטל

ומה שעלה ע"ד כ"ת לדמותו לקנעבליך הנמצאים בחטים. שם יש חשש אחר דמחמת החריפות ממהר להחמיץ וכמבואר בת' בית שלמה חאו"ח צ"ד בשם ת' בית אפרים ושו"ת חת"ס. ובת' דברי חיים ח"ב חאו"ח ח' ל"ת מקיל גם בזה וכן ג"כ בח' חשק שלמה חאו"ח ד'

ובאמת יש שם חשש גדול כיון דלעולם יש חשש לחלוחית הרחיים דשכיחא וגם חטים מצומחים יש לצרף