דברי יששכר סב

ביבמות (דף צ' ע"ב) ערל הזאה איזמל סדין בציצית כבשי עצרת שופר ולולב

וצריך טעם למה נקטו דוקא אלו ויש עוד הרבה כאלו

בריש ברכות וחכ"א עד חצות כ' רבינו יונה דאחר חצות הלילה אסור לו לקרות עוד דחכמים גזרו ופטרוהו ממצוה דאו' משום סייג. ב) בסוכה (דף כ"ב ע"ב) סוכה ע"ג בהמה אין עולין לה בי"ט. ג) ביצה (דף י"ז) טבילת כלים בי"ט גזרו שמא יעבירנו ד"א. ד) יבמות (דף כ') איסור שני' ואיסור מצוה אין מתיבמות גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני'. ה) חליצה לכהן הדיוט אינו מטמא לה עיין תוספתא יבמות פ"ב. ו) ברמב"ם פ"א מהל' נערה היתה אסורה עליו אפי' איסור שני' לא ישאנה. ז) נדרים (דף ט"ו ע"ב) באומר הנאת תשמישך עלי והקשה הר"ן הא מדרבנן הוא דאסור והיכי מפקעינן לי' ממצוה דאו' ותי' דעקרו בשאו"ת. וצריך טעם למה לא הביאו הגמ' הנך בכלל הני דערל והזאה וכו' ושאר דוכתי כולהו דעקרו הדאו'

ונ' על פי מה שיש לתמוה על מה שאמרו בגמ' בשופר שמא יעבירנו ד"א ברה"ר דייקו ואמרו היינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה וכן בלולב אמרו וה"ט דשופר וה"ט דמגילה וכן במגילה הזכירו וה"ט דשופר וה"ט דלולב. צריך טעם למה הזכירו בכל השלשה מקומות כן

וגם תימה גדולה מזה דהא בהזאה בפסחים (ד' ס"ט) אמרו ג"כ משום שמא יעבירנו ד"א. וכן בביצה (ד' י"ז) לענין טבילת כלים אמרו ג"כ דטעמא מ' שמא יעבירנו למה לא הזכירו בשום מקום לומר וה"ט דהזאה וה"ט דטבילה. וכן שם בהזאה וטבילה לא אמרו וה"ט דשופר וכו'

עוד יש לתמוה עמ"ש הר"ן פ"ד דר"ה ליישב קו' התוס' למה לא תקנו במילה ג"כ משום שמא יעבירנו ותי' הר"ן דשם לא שייך לגזור דדוקא היכי דהכל טרודים הוא דתקנו כן וחששו שמא ישכח ויעבירנו ואין מי שיזכיר אותו אבל במילה כיון דהוא לבדו טרוד אתי אחריני ומדכרי לי' וקשה טובא הא גם בהזאה וטבילת כלים גזרו שמא יעבירנו והתם ג"כ לאו כולהו טרידי ואפ"ה גזרו. ותי' הר"ן בהזאה דחוק וגם מה יענה לטבילת כלים

והנה ברמב"ם פ"ו מהל' ק"פ ה"ו כ' טעם למה גזרו בהזאה בשבת ולא אמרו אתי עשה שיש בה כרת וידחה דבריהם. וחי' שאין העשה צורך היום שאין עוד עתה זמן הקרבת הקרבן

והא ודאי הגם דהרמב"ם הזכיר עשה שיש בה כרת לאו דוקא היא דהא בכל דאו' ראוי לומר כן כמו שכ' לעיל דאמרו צער בע"ח דאו' ואתי דאו' ודחי דרבנן

ס"ס לפי דברי הרמב"ם הללו קשה למה בשופר ולולב אמרו ג"כ דהדרבנן דחי הדאו' והלא מצותן באותו יום עצמו ואעפ"כ דחי הדרבנן לדאו'

ונ' ליישב הכל בחדא מתתא דהנה בתוס' יבמות (דף ל"ו ע"ב) כ' דדוקא במילתא דשכיחא עשו רבנן חיזוק לדבריהם ולא במילחא דל"ש. וכוונת דבריהם ז"ל נהי דהרבה תקנות תקנו ה"מ במקום דלא צריכי לעבור על ד"ת. אבל במקום שצריכי לעבור על ד"ח וצריך חיזוק לדבריהם אז יש נ"מ בין אם הוא מילתא דשכיחא או לא

וראי' לדבריהם ז"ל מגמ' דיבמות (ד' כ') שהקשו שם כל הנשים לא תתיבמנה גזירה משום איילונית ומשני הני לא שכיחי אלמא דבכל דבר דלא שכיחא לא גזרו לעקור ד"ת

והנה הרמב"ם ולה לנו החילוק בין מצוה שמצותו היום או למחרתו ונ' דסברתו יוצא בדברי ר' עקיבא דמתני' שבת (ד' ק"ל) שאמר כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת דהשתא אפשר לעשותה מע"ש אף שעתה היא חיובית אעפ"כ אינה דוחה אח השבת כ"ש מה שאין מצותה היום ואפשר עוד לעשותה ביום מחר עאכו"כ שאינה דוחה את השבת ויש עוד ראי' מבוררת מזה שאמרו במנחות (דף מ"ח) עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרי' עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול ל"א

וגם מדברי רבא שבת (דף כ"ד ע"ב) הוא ולא מכשירין דלא דחי שבח והתם בשריפת קדשים עיקר הטעם מדאפשר לעשותה ביום מחר הוי כמו מכשירין

ומזה יולד לנו עוד דין אחר דהוא הדין ועאכו"כ מצוה שאין חיוב לעשותה ויש לו ברירה להפטר ממנה ודאי שנדחית מפני דבריהם

ועתה נחבר שני החלקים. א) מצוה שמצותה היום והיא חיובית אין לעקרה אלא היכי דהחכמים עשו חיזוק לדבריהם ואימתי עשו חיזוק לדבריהם היכי דשכיחא אבל אי לא שכיחא אז לא מצי למיעקר ואתי דאו' ודחי הדרבנן. ב) מצוה שאין חיובה היום הן שיכול לעשותה מע"ש או שיכול לעשותה למחר וכ"ש היכי שיכול להפטר ממנה שוב אפי' לא שכיחא ג"כ יכול לבטלה מפני התקנת חכמים ולזה א"צ חיזוק

ולפ"ז מיושבים דברי הגמ' דה"ט דשופר וה"ט דלולב עפ"י דברי הר"ן ר"ה הנ"ל דבשופר ולולב שחיובם היום הזה דוקא לא מיעקרא אלא בגזירה דשכיחא וכן גם במגילה דהיא דברי קבלה וחמורה כדאו' וצריך חיזוק למיעקרא ובלא חיזוק לא יכלו לעקרה ודוקא במילתא דשכיחא

ומש"ה נתן הר"ן הטעם דהכל טרודים ולא יהי' מי שיזכירנו ע"כ חשיב מילתא דשכיחא דשכיח לטעות בכה"ג. וזה שדייקו בגמ' וה"ט דשופר וה"ט דלולב פי' דדייקו דוקא בהנך שלשתן דהם מסוג א' וטעם אחד לעקירתן חיובים. והיום דוקא ונעקרו משום דשכיחא. אבל במילה כיון שהיא ג"כ חיובית לא גזרו כיון שאין הכל טרודים א"כ לא שכיח לטעות לא יכלו חכמים לעקרה

ושוב בהזאה וטבילת כלים כיון דהמצוה אינה חיובית באותו היום דוקא שוב א"צ חיזוק לעקרם ויכולים לעקרו אף היכי דלא שכיחא ומש"ה גזרו חכמים שמא יעבירנו אף דאין הכל טרודים ואה"נ משום הטעם הזה לא הזכירו בגמ' וה"ט דהזאה וה"ט דטבילה דבאלו טעם אחר לעקירתן מה שאין כן בשופר ולולב ומגילה

לפ"ז יהי' לנו באור נכון בדברי הגמ' יבמות (דף צ' ע"ב) הנ"ל דהגמ' נקטה קיצור הדברים ומהם נדע לשפוט על כל שכיוצא בזה. א) ערל והזאה א' הוא ששניהם אין חיובם דוקא באותו היום נדחית מפני הדרבנן וכדברי הרמב"ם ול"ב שכיחא. ושניהם אפשר לעשותן למחר. ב) איזמל דבר שאפשר לעשותה מע"ש. ג) סדין בציצית מצוה שאינה חיובית ובכלל זה טבילת כלים וכן בהך דהנאת תשמישך עלי דאפשר באחרת וכדברי הרשב"א נדרים שם. ד) שופר ולולב הוא חלק אחר דשניהם חיובים ונעקרו משום גזירה דשכיחא ובכלל זה הך דק"ש אחר חצות הנ"ל וכן בהך דיבמות בשניות דהכל הוא משום דשכיחא

ולא יחסר לנו לבאר אלא הך דכבשי עצרת דהתם הרי מצותן בו ביום ולא שכיחא וקשה למה לא ידחה הדאו' את הדרבנן. ונ' עפ"י מה שנ' לפרש דברי הרמב"ם מהל' נערה הנ"ל שכ' היתה אסורה עליו איסור דרבנן אינו נושאה. וק' ג"כ נימא דאתי דאו' ודחי הדרבנן. וע"כ כמ"ש כתובות (דף מ"ו) ניתי עשה ונדחה ל"ת ותי' משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. א"כ כיון דל"א בזה אתי עשה ודחי ל"ת ה"נ לא דחי הדאו' את הדרבנן. וא"כ יתיישב לנו הך דכבשי עצרת עפ"י מ"ש תוס' עירובין (דף ק') בנתערבו מתן ד' במתן ד' נימא נדחי עשה לל"ת ותי' כיון דע"י פשיעה הוא בא ל"א אתי עשה ודחי לל"ת א"כ ה"ה הדאו' להדרבנן לא דחי וה"נ בכבשי עצרת ע"י פשיעה בא ולא דחי להדרבנן. וניחא בכלל זה גו"ת לכהן הדיוט וכן סוכה ע"ג בהמה ע"י פשיעתו הוא בא

ויש לומר דלפ"ז אולי ר' אליעזר דס"ל ינתנו מתן ד' וס"ל ע"י פשיעה ג"כ דוחה אולי ס"ל גם בכבשי עצרת