דברי יששכר נו

ולפי דברינו אלה יתורצו לנו דברי רמב"ן שנראים כסותרים זא"ז דבפ' התקבל בגיטין כ' בחידושיו וכ"כ הר"ן בשמו שם גבי מי שהי' מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי. וא"ת והא אמרי' בפ' אין בין המודר וכו' ומפרקינן באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום וכו' ואינה קושיא דהתם כל הרוצה לתרום מדעתו קאמר ואינו אלא כנותן רשות אבל לאו שליחות וגבי תרומה אפי' גילוי דעת מהני כדאמרי' באלו מציאות כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה. והר"ן הקשה ע"ז דהא אמרי' התם דמיירי דעשאו שליח ס"ס חזינן הכא דדעת הרמב"ן כדעת הרמב"ם והתורי"ד

אך בחידושיו לקידושין (דף נ"ב) כ' להקשות ע"מ שאמרו ל"א כלך אצל יפות אלא גבי תרומה והא אפי' לענין תרומה ל"א אלא כשעשאו שליח עיי"ש וא"כ דבריו ז"ל סותרים זא"ז

אך לדברינו ניחא דהרמב"ן ז"ל מספקא לי' בגוף הדין דתורם משלו על של חבירו אי מהני דבנדרים בהלכותיו העתיק ואסיקנא דמיירי באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום וידוע דאוקימתא זו לא הוי אלא אי נימא דהתורם משלו על ש"ת לא מהני ומש"ה לשיטה זו כ' בקידושין דמיירי בדשויי' שליח

וידוע מ"ש הריטב"א בקידושין (דף י"א) ומביאו ג"כ המל"מ בה' תרומות דאיבעיא זו נהי דלא איפשטא במקומה נפשטה מהך דבכורות דהפודה פטר תמור ש"ח מהני וא"כ לפי מה דמסקינן דמהני שפיר כ' הרמב"ן שם בגיטין דמיירי בדלא שויי' שליח

עוד יותר נ' מדעת הרמב"ן במ"ש ה"ה בשמו פ"ד מה' זכיי' ומתנה שכ' דכי אמרינן זכין לאדם שלא בפניו דוקא כשנתרצה כששמע אבל לא נתרצה לא ומכלל זה אתה למד שכל דבר שבחובה אין זכין לו שלא בפניו ואפי' נתרצה ל"מ. והא דאמרי' בקידושין חוששין שמא נתרצה הבן משום דלאו חוב גמור הוא דרוצה לישא אשה זו עכ"ל. משמע דס"ל ז"ל דגם בקדושין מהני כה"ג. והא ילפינן קידושין ותרומה מהדדי

עוד יותר נ' דאפי' לדעת התוס' דכתבו מפורש כן בנדרים שם וכמ"ש הקצה"ח בשמם. אעפ"כ דבריהם הם רק לסברא זו דאי נימא דתורם משלו על ש"ת ל"מ דבקידושין שם אף דכ' ג"כ כנ"ל אעפ"כ סיימו בקושיא דא"כ הי' צ"ל דגם הכא מיירי בדשויי' שליח עכ"ל. פי' דזה תימה לומר כן דפשטות הגמ' דקידושין משמע דלא עשאו שלית ע"כ הם מסופקים בדבריהם

אך ביותר נראה מדבריהם ז"ל גיטין (דף ס"ו) בד"ה כל השומע ונ' דהקשו מהך דנדרים שם דמיירי באומר כל הרוצה לתרום דמשמע דבזה לא הוי שליח דא"כ הרי מהנהו ותי' ע"ז דלעולם הוי שליח דבתרומה בעי שליחות אלא דלענין מודר הנאה דוקא ל"ה שליחות. ובתי' השני כ' או שמא הכא ל"א כל הרוצה אלא כל השומע היינו דייחד יחדי' וא"כ לסברת תי' השני כל הרוצה לא הוי שלית כלל ואפ"ה מהני בתרומה וע"כ דל"ב שליחות. ופשוט אצלי דהתוס' בעצמם נסתפקו בזה ע"כ כתבו שני התירוצים

ויתישב לפ"ז תי' הש"ך סי' שנ"ח וכ"כ ג"כ במחנה אפרים ה' גזילה סימן ב' דשאני גבי אבדה דאלו ידע באמת היכן הוא לא הי' מיאש עיי"ש

ובפשוט דבריהם תמוהים דס"ס הדק"ל דלמה לא תי' לאביי סברא זו על קושיתם שהקשו מתרומה. ולפמ"ש ניחא דהכל לפי המסקנא דתורם משלו על ש"ח מהני אבל לס"ד ה"א דבעי שליחות גמור. וז"ש הש"ך דהתם ידיעה ממש בעינן היינו לפי הס"ד דבעי שליחות גמור גבי תרומה

והנה ידוע דאנן קיי"ל להלכה דתורם משלו על של חבירו מהני וכן קיי"ל להלכה ג"כ באומר כלך אצל יפות דתרומתו תרומה אפי' לא עשאו שלית וכ"כ הטוי"ד ושו"ע שם וגם הראב"ד לא השיג כלום בזה

והמשנה למלך כ' דמ"ש תרומתו תרומה אינו אלא מכאן ולהבא. ודבריו תמוהים דפשוט מהני דאפי' לכתחילה על למפרע מהני הפרשתו דאי רק מכאן ולהבא א"כ מעשהו לאו כלום היתה גם מכאן ולהבא לא תועיל וגם סתמא דלישנא דהרמב"ם וטוש"ע משמע סתמא דמהני וראיתו מן הירושלמי אמת דלכאורה משמע כדבריו

ואך כד מעיינין בה יש לומר באופן אחר. דאיתא התם קטן שהניחו אביו במוקשה ואביו אומן על ידו תרומתו תרומה לא הוא שתרם אלא אביו הוא שאומן על ידו. בא אביו ואומן על ידו למפרע נעשית תרומה או מכאן ולהבא נשמעוני' מן הדא הרי שבא בעה"ב ומצאו עומד בתוך שלו א"ל לקוט מן היפים האלו וכו' אית לך מימר למפרע נעשה תרומה לא מכאן ולהבא ואוף הכא מכאן ולהבא. ומפרש שם הפני משה ככונת המל"מ דהאיבעיא הוא אם למפרע נעשה תרומה ונ"מ לענין זה שאכלה קודם שבא אביו שיתחייב חומש או רק מכאן ולהבא הוי תרומה ולא למפרע

אך באמת פירוש זה תמוה מאד דלפ"ז מאי ראי' מייתי מכלך אצל יפות והא ערבך ערבא צריך דבכלך אצל יפות סברא יותר שתהי' תרומה דהרי גדול הוא ובקטן ודאי דלרבנן לא מהני כלל. וא"כ מאי פשיט לי' מן החמור אל הקל. אדרבה אה"נ התם נימא דאפי' למפרע מהני ובקטן סברא יותר דרק להבא מהני ולא למפרע

אך לפענ"ד נ' פי' אחר בדברי הירושלמי דהא פשוט אצלם כיון דאמר ר"י דתרומתו תרומה ודאי דמהני לגמרי אפי' למפרע אלא דנסתפקו בזה אי נימא דגם מכאן ולהבא אם הקטן יתרום אם תועיל תרומתו כיון דאביו גלה דעתו דניחא לי' במעשהו. או דלמא מאי דגלי גלי ומה דלא גלי לא מהני. וע"ז פשוט לי' מן החמור אל הקל דהתם בגדול שאמרו תרומתו תרומה ודאי דכשאומר כלך אצל יפות מהני אפי' מכאן ולהבא מה שיתרום אח"כ כיון דהבעה"ב ניחא לי' במעשהו והוא גדול א"כ סתם תרומתו תרומה משמע דמהני בין למפרע בין מכאן ולהבא ה"ה הכא נמי כן. וזה שדייק הירושלמי אית לך מימר למפרע נעשית תרומה ולא מכאן ולהבא כן נ"ל בהבנת הירושלמי. וא"כ ישארו דברי הרמב"ם וטוש"ע כפשטן ס"ס ברור דקיי"ל כן בתרומה

עוד מצאנו דומה לזה באה"ע סי' ל"ה בשם יש מי שאומר והוא שיטת הרא"ש והטור דאם גלה דעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית והלך וקדשה לו דמהני וכן באהע"ז ק"מ פסקו להלכה במומרת שמזכה לה גט והוא ג"כ דינו של התה"ד

ויעיין בקצה"ח בעצמו בסי' רס"ב שמיישב דעת הרמב"ם בכלך אצל יפות ובכאן השיג על התה"ד ודבריו סותרים זא"ז. ובודאי דדברי תה"ד נכונים להלכה אף דהתה"ד בעצמו ל"ל דינו של הרמב"ם בכלך אצל יפות היינו דמדעת עצמו ז"ל הכריע דהכא עדיף טפי. ס"ס לדינא לדידן דקיי"ל התם כהרמב"ם עאכו"כ הכא דעדיף טפי

מעתה דברי החת"ס פשוטים דמותר למכור תמצו ש"ח שלא מדעתו דזכין לאדם בכל דבר שיש בו מצוה עאכו"כ אפרושי מאיסורא והפסד גדול דחכמים יאסרוהו פשוט דלפי דברינו הנ"ל. ודאי דיכולים לעשות כן

אולם אף דכבר בארנו כל אלה עדיין לאו מילתא דפשיטא הוא לענין חמץ בפסח דכבר ראה כ"ת מ"ש שם בחת"ס בשם מרכבת המשנה דזכין לאדם מצינו. אבל זכין מאדם לא מצינו. ואף דהדברים הם שם בתכלית הקיצור אעפ"כ אמת הדבר דלא מצינו בשום מקום בש"ס זכי' כזו. ואף דבקידושין (דף מ"ב) אמרו לחוב ע"מ לזכות היינו ביתומים דוקא ובאפוטרופוס ודוקא כשנעשה ע"י ב"ד. אבל לא בשאר דוכתי

ויש ראי' לדבריו ז"ל מהרשב"א ותוס' נדרים הנ"ל דכבר הקשיתי על דבריהם ז"ל דתירוצם אינו מובן מ"ש דתורם משלו ל"ב שליחות מדעת והדבר תימה דמ"ש כמש"ל ונדחקתי בזה. אך לסברת המרכבת המשנה כוונתם פשוטה דמש"ה בתרומה בעי מדעת דהוי זכיי' מאדם ול"מ שלא מדעת