דברי יששכר נג

שיש בו ממש שנ' דעת רבן של ישראל להקל ותימה שקצר בזה ולא הזכיר שכן דעת תוס' (דכ"ג) ד"ה ובלבד בשם רש"י ותוס' ישנים שם (דע"ב:) ומרדכי ובדעת רש"י ההכרח לומר כן דאל"כ תקשי עליו קו' תוס' הנ"ל בד"ה ובלבד כיון דפירש דאפי' במוקף לדירה אסור ביותר מבית סאתים דהא שרי רבנן בדיר וסהר אפי' בי' כורים וכמה חצירות ומבואות שהיו בירושלים וכו' ובדעת המחבר נ' יותר שדעתו ג"כ כן מדנקט סתם קרפף ולא נקט רבותא יותר דאפי' ברחבה הדין כן

ועי' פמ"ג שנ"ט במשבצות שכ' שנכון להחמיר משום דהוי ס' חסרון ידיעה וחימה למה חשיב זה לחסרון ידיעה ולא לס' דפלוגתא בדרבנן. מ"מ מסכים היכי דיש עוד צד להקל וא"כ הרי החכ"צ מסכים להיתר וכן הסכים בס' תוס' שבת שמ"ו סק"י בשם הרע"ב וכן בתשו' חסד לאברהם באו"ח ת' ל"ז

הגם דדבריו תמוהים שם שכ' דמיעוט הזרעים בטלים לגבי העיר שהיא רובא דהא בגמ' משמע דדוקא להחמיר אמרו ביטול ולא להקל דא"כ קשיא מהא דמיעטו שרי דאמרו ל"א אלא דלא הוי בית סאתים וכו'. וכ"כ מפורש בתוס' שבת שנ"ח סקל"ד דדוקא להחמיר אמרו ביטול ולא להקל הגם דגוף דבר זה תימה אה"נ מאי טעמא

ונראה קצת עפ"י מ"ש החוו"ד ק"י סק"ו דבקרקע ל"ש ביטול ואיתא כן ג"כ בר"ש דתרומות פ"ט מ"ה הא זרען אין קרקע עולה וא"כ לכאורה מה פריך בגמ' נזרע רובו בטל לי' לגבי רובא

ונראה דלגבי דירה כיון דצריך שיהי' מוגדר לכל היכי דלא נגדר לא הוי דירה וכמ"ש שם פורץ בו פרצה יותר מעשר דאפי' יהי' הגדר גדול כמה וכמה אם יש בו פרצה יותר מעשר לאו דירה הוא וממילא אפי' נזרע מעוטו ל"ש לומר דבטל לגבי הדירה דס"ס פרצה היא. וגמ' דאמרו הו"ל רובא לרווחא דמילתא הוא דאמרו כן ולא מצד ביטול ברוב וזה הוא הטעם דל"א רוב לקולא. וס"ס דברי החסל"א אין להם קיום. ס"ס יש לנו רבים וגדולים המתירים משום היתר זה לחוד גם בת' בית שלמה חאו"ח ת' כ"ח מסכים להיתר בשעה"ד כמ"ש כ"ת: היתר השני. מ"ש ג"כ הדב"ש משום עירוב דהיכי דעשו עירוב מועיל אפי' לגינות וזרעים וע"ז חלק החכ"צ ובודאי דיפה הקשה מי עדיף מאלו הי' דחד גברא ואפ"ה אוסרים הזרעים א"כ מה יועיל העירוב

אך ע"ז יש לתמוה שהי' בעיניו דברי הדב"ש תמוהים עד שכ' תימה על פה קדוש שאמר דבר זה והלא היא שיטת רבן של ישראל הרמב"ם ז"ל כמ"ש השב יעקב בתשו' י"ח שהוא שיטת הרמב"ם וסמ"ג ורבו של הריטב"א. והגם שבמג"א שע"ב סק"א הסכים לדעת התוס' וכקו' התוס' שם (דף ע"ו ע"ב) דהא אפי' לאדם אחד אסור ומ"ש עירבו והוא קו' החכ"צ דהכא

ולדעתי נ' לפרש דעת הרמב"ם וסייעתו נהי דבאדם אחד דקרפף וחצר הם שתי רשויות מיוחדות זה דוקא בסתמא אבל אם היו של שני בני אדם וגלו דעתם שרצו לעשותם אחד עדיף וזה הוא תקנת חכמז"ל שע"י עירוב עושים כל רשויות מיוחדות כרשות א' והוי כמעשה מוציא מיד מעשה

והא באמת תמה רבינו יהונתן ריש פ"א דעירובין היכי מיערבא בדלתות וכי עירוב מפיק לי' מכרמלית. וכן בתה"ד סי' ע"ג מדייק בשם רש"י וז"ל דלתות משוי לירושלים כחצר שלא ערבו וכל זמן שלא ערבו הוי כרמלית חזינן דהעירוב מוציא לה משם כרמלית וכן נמי יש לומר לענין זה דהעירוב משוי לה כרשות א' וזה הוא תקנת חכמים דהם אמרו והם אמרו וא"כ נסתייע עכ"פ הדב"ש בסיוע שיש בו ממש. וכן השב יעקב נוטה לזה וכן בתוס' שבת הסכים דכן דעת הרמב"ם הגם דיש ע"ז קצת לפקפק דמדעת הרמב"ם יש רק לדייק בפחות מב"ס ולא ביותר ויש לומר דסיפא אא"כ ערבו קאי אפי' ביותר מב"ס ונ' דכן משמע לי' להש"י ות"ש דלא הזכירו זה ועוד אדבר בישוב דעת הרמב"ם בהיתר זה

ההיתר הג'. נ' לפע"ד דשייך כאן אא"א דשא"ש ואבאר דעתי. דנ' דאם זרע אחד זרעים בחצר חבירו ואף אם יעלו בה עשבים אינה נאסרת דהא עיקר הסברא הוא כמ"ש רש"י שם דבטל דירתו א"כ הוי ג"כ מידי דתלי' במחשבה וראוי לומר כמו שאמרו בכלאים דא"א מקדש דבר שא"ש וע"ש תוס' יבמות( דף פ"ג ע"ב) וה"נ האיך יבטל זה דירה שאינה שלו ממילא לפ"ז ה"ה בשוכר ששכר חלק חצר אצל חברו וזרעה זרעים אין החלק השני נאסר דאדעתא שיאסר לו לא השכיר דירתו כדאיתא בסי' שפ"ב ס"א ברמ"א א"כ בכל עירובין שלנו שאנו שוכרים מאת שכירו ולקוטו שהוי כשוכר אצל המלך שלא יוכל זה לאסור עליו והרי הכח ביד המלך להוציא את זה מגינתו בודאי אין לזה כח לאסור עלינו

היתר הד'. בפשוט נ' דה"מ בזרעים דלא עבידי לדירה אבל מיני זרעים דעבידי לריח טוב להתענג בו ודאי דחשיב דירה ואינן מבטלים. ואף שראיתי בת' דברי חיים ח"ב כ"ח ובת' שו"מ מהד"ק ח"ג קל"א שדעתם לאסור. תימה גדולה היא. וכל ראייתם הוא מלשון הגמ' זרעים ונטעים סתם נטעים הם אילנות תימה שנעלם מהם מקרא שבתורה כאהלים נטע ד'. שכ' רש"י מלשון מר ואהלות שעשויים לריח ונקראו נטע וכן (בירמי' כ"ח) נטעו גנות ואכלו את פריהן ומזה משמע דלשון זרעים הוא דוקא זרעים שאינן לריח ונטיעות יש בכלל אילנות ויש בכלל דשאים שהם עשויין לריח טוב ואיך שייך בזה בטל דירתו וכן מה שהביא בשו"מ ראי' מהך דמיא כנטעים דמי דהי' ס"ד דהם כזרעים למה לו להביא ראי' מהס"ד טוב לנו להביא ראי' מן המסקנא דמיא כנטיעים מדניחא לאינשי לדור אצלם הוי כנטיעים. וכן הסכים בת' מהר"י הלוי ת' ר"ב דהוי כנטיעים

היתר הה'. דעת החכ"צ בעצמו מדעשויין ערוגות ומפסיקים בין הזרעים ואף שבקרבן נתנאל פ"ב דעירובין אות ה' חולק עליו נ' ראי' לדברי החכ"צ ממשנה דפיאה רפ"ב ואלו מפסיקין לפיאה שביל היחיד ופי' הר"ש שם כמ"ש בגמ' דזוטר טובא דשקיל כרעא ומנח כרעא אלמא דבכה"ג ל"א לבוד

ומה שהקשה בק"נ שם הלא סתם גינה עשויי' ערוגות כדכתיב כגנה זרועי' תצמיח לק"מ דאדרבה מזה ראי' לדברי החכ"צ דהא במשנה דידן אמרו ועוד אמר ריב"ב הגינה והקרפף מטלטלי' לתוכה. ואע"ג דרש"י פי' שם ואע"ג דהוקף לדירה סאתים הוא דשרי טפי לא. הרמב"ם בפיהמ"ש והתוס' חולקים ע"ז וס"ל דאפי' ביותר מבית סאתים מותר וכ"ד רוב הראשונים ז"ל

ואפי' לדעת רש"י ע"כ הוא דוקא לריב"ב. אבל לר' עקיבא ודאי דמותר אפי' ביותר מבית סאתים והלא בגמ' אמרו נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור אלמא דגינה אסור ובמשנה מתיר בגינה וקרוב לפ"ז לומר דגינה שאינה עשוי' ערוגות הוא דאסור וגינה דמתני' דעשוי' ערוגות מותר וגם לשיטה זו הסכימו רוב האחרונים ז"ל

היתר הו'. מ"ש הפמ"ג בסי' ש"ס סק"א באשל אברהם שם צ"ע אם הוקפה לדירה אם הזרעים מותרים. וסברא גדולה היא נהי דהזרעים מבטלים הדירה היינו הדירה הראשונה שגלה דעתו שבטל דירתו. אבל אם אח"כ עשה מעשה והקיף את הזרעים הרי גלה דעתו שעושה אותה לדירה והוי כמו חזר ובנה את הפרצה

ויש לסייע לדברי הפמ"ג בזה מדברי הרמב"ם הנ"ל דהא דמהני עירוב היא ג"כ מפני סברא זו שגלה דעתו דניחא לי' בדירה ודא ודא אחת היא ול"ק קו' תוס' (דף ע"ו ע"ב) הנ"ל בד"ה ובלבד המוזכר במג"א שע"ב הנ"ל דיש כאן גילוי דעת חדש וכמש"ל

והנה באמת יש כאן עוד היתר הוא דברי ת' מבי"ט ח"ב מ"ח המובאים בשו"מ קל"א הנ"ל ומקור דברי המבי"ט הם מדברי ר"ח המובאים בהג"מ פי"ו מה' שבת ועי' בשו"מ שהאריך שם בזה אך לפי שלא זכיתי להבין דבריהם לא אאריך בזה: