דברי יששכר נב

ואם נצרף פרצה זו לזו נוכל לומר שהוא מבוי עקום ונאמר דבעי בחדא מינייהו צוה"פ. אך שם הוא רה"י ששייך המקום לא"י א' ול"ח רבים בוקעים בו כמ"ש בת' חת"ס הנ"ל וכן כ' בשו"ת שו"מ מהד"ק ת"א רנ"א דבכה"ג כיון דשייך ליחיד ולנקוט פזרא וליתוב ל"ח רבים בוקעים בו. ואף דשם משמע דוקא היכי דבאמת אינם בוקעים בו. אבל בכאן הרי מניח לרבים לילך דרך הפרצה. פשוט הדבר דאף בכה"ג אין לחוש כלל. דס"ס לא שייך שביק לפתחא רבה כיון דאם יניחו פתחא רבה ודאי שלא יניחם לעבור דרך שדהו

ה לא) ויש ג"כ מדרך מאקאווי מקום פנוי סמוך אצל צוה"פ בצדו ממש בצד מזרחה של עיר ושם יש דרך ליחידים להלוך שם פשוט דמצד הפרצה עצמה היא עובדא המבואר בשע"ת שס"ה אות ב' בשם הפנים מאירות בעובדא השניי' דחשיב אין רבים בוקעים בו דלא ניחא תשמישי' והיכי דלא אפשר לסתמו מותר כמש"ל בשם רבים וגדולים ועי' ח'. בר לואי ובת' אהל יעקב מ"ו מתיר (אפי' ברחב הרבה מן הצד

לב) אך עדיין נשאר ס' שלנו אם נצרף שני הפרצות ונחשבנו למפולש. ואם נימא דהיכי דבאמת רבים בוקעים בו חשיב אפי' ברה"י פרצה כמו שנסתפק באמת החת"ס בת' הנ"ל. א"כ יש לנו שלשה פרצות צד טשעכענאווי וצד טשופיעגורז הם מרות אחת. אך צד מאקאווי הוא מרוח שכנגדו אף שיש מרחק ביניהם כבר כתבנו דיש אחרונים המחשיבים גם בכה"ג למפולש והם האעו"ז ותפ"ל ותרעק"א. אך כבר רבו המתירים כמש"ל ועלייהו סמכינן אפילו באיסור דאו' עאכו"כ באיסור דרבנן

לג) ויש עוד להעיר ע"פ המבואר בשו"מ מהד"ק פ"ו ובת' בית שלמה מ"ו לסמוך בשעת הדחק על הטעלעגראף דהטעלעגראף חולק את העיר לשנים וממילא אין כאן שום מבוי מפולש אפי' להמחמירים. אך לפי שדבר זה צריך בירור הרבה ואינני צריך להיתר זה ע"כ אינני מאריך בזה

לד) והנה גם בלעדי זה יש דעות הרבה שאומרים שעיירות שלנו דין חצר להם אפי' להקל וכ"כ במהרי"ט ח"א ת' צ"ד לסמוך ע"ז דעיירות שלנו דינם כדין עיר של יחיד ולפי דעת התה"ד כ' ג"כ דעיירות שלנו דין חצר יש להם רק הוא ז"ל כ' לענין חומרא שלא להתיר בלחי רק או בשתי לחיים או בצוה"פ. והרמ"א שס"ג סכ"ו העתיק רק שנהגו בכ"מ לעשות צוה"פ משום מבוי מפולש

והוא תימה לנהוג תרי חומרי דסתרי אהדדי באיסור דרבנן וי"ל דהרמ"א לא כ' רק שנהגו במקום שאפשר כדי שיהי' מותר אפי' במבוי מפולש אבל באמת היכי דליכא פילוש ואיכא שעת הדחק כמו בזמנינו שפקודי הממשלה אין מניחים אותנו לעשות כרצונינו ודאי דגם הרמ"א מסכים דסמכינן אעיקרא דדינא

והנה המג"א הקיל ג"כ בעיירות שלנו שלא להצריך בעקמומיותו כלום וכ' מטעם דהוי כחצרות שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו אלמא דמסכים ג"כ דאפי' להקל נסמוך דדין חצרות לנו

לה) ותימה גדולה על רבן של ישראל הרב מלאדי ז"ל בשו"ע בס"ס שס"ד העתיק דברי המג"א להלכה בענין עקמימות אלמא דאף להקל אית לעיירות שלנו דין חצרות. ובדין פרצה החמיר כדין מבוי והוסיף בחומרא דאפי' שאינו מפולש גמור חשיב כמו מפולש. וע"כ צריך ליישב כוונתו ז"ל דגם הוא ז"ל לא כ' אלא להחמיר היכי דאפשר לא להחמיר בדיעבד היכי דלא אפשר. וכבר כ' בשם החכ"צ והדבר שמואל ומהרי"מ ז"ל שיש לשבח המקילים בזה

וראיתי לגדול דורינו בתשו' נפש חיה שכ' דיותר ראוי להקל בדורינו שהדור פרוץ וכו'

לו) ולכאורה יש להעיר עליו מגמ' עירובין (דף ו' וק':) רב בקעה מצא וגדר בה גדר אלמא היכי דאיכא מקילים ראוי יותר להחמיר רק הא הוא דוקא היכי שיש בידינו להחמיר אז ודאי דנכון לגדור גדר. אבל היכי דאין בידינו שהממשלה מעכבת. א"כ העוברים יעברו ונעשה לכולם למחללי שבתות ח"ו. ודאי דנכון יותר להקל לפעמים על הדין

לז) ס"ס בהא נחתינן ובהא סלקינן דפה יש היתר גמור לטלטל דבאמת אין פרצה שרבים בוקעים בו רק במקום א' לבדו ובחד פרצה רוב האחרונים מתירים בב' לחיים ובשאר המקומות לא חשיב רבים בוקעים בו. ואפי' תחשבנו לרבים בוקעים בו אין הפרצות מכוונות וכמ"ש דמשמע כן מפשטות לשון הב"י. א"כ ראויים הם הגדולים הנ"ל הלא הם ס' נחלת יעקב והבית אפרים והחת"ס והקובץ על הרמב"ם וח' שואל ומשיב לסמוך עליהם להקל בעירוב אפי' שלא בשעת הדחק עאכו"כ דאין לנו שעת הדחק גדול מזה

וגם דדעת הרבה אחרונים כמ"ש בס' תוס' שבת דאצלינו אין רבים בוקעים כלל כמ"ש בת' תפא"צ בשמו דלעולם בעי ס"ר בוקעים בו ולמהרי"ט לעולם ל"צ צוה"פ בכה"ג כלל וכל החומרא הוי תרתי דסתרי בדרבנן ע"כ כל המיקל ה"ז משובח. ואל יפול לב איש עליו

לח) גם בצד הגשר של מאקאווי יש מקום פתוח במקום ששואבים מים מן הגשר עד הבית הגם כי שם כסתום לגמרי שיש שם מתלקט י"ט מתוך ד"א והמים הם שם עמוקים עשרה ולכה"פ אין שם רבים בוקעים בו וכמש"ל ואין צריך שם היתר כלל רק לפי שטעה א' והצריך שם צוה"פ ע"כ הזכרתיו להודיע כי ח"ל השגחנו על כל דבר הצריך וכן מטעם זה כתבתי בתשו' זו כמה דברים פשוטים שלא הייתי צריך לכותבם

לט) ויש עוד להעיר על הדרך הנ"ל המבואר בסעיף ל' שהוא פרוץ ברה"י אולי יתרצה הנכרי ויניח לעשות שם דלת סתמי כמו שער או קאלעווראט באופן שלא יזיק להעוברים ושבים ולהניחה פתוחה דקיי"ל דראויות לנעול סגי וכדעת הרמב"ם וכמ"ש הד"מ שס"ד ודלא כהב"י שהסכים לדעת הרא"ש אך בסי' שמ"ה ס"ז גם הרמ"א הסכים לדעת הרא"ש. אך הכא סגי לד"ה אך אם לא יעשה אינו מעכב

מ) וצ"ע במקום דבעי צוה"פ נ' לכאורה דאפי' למ"ד דסגי בראויות לנעול ס"ס בעי צוה"פ. ונהי דמסתימת לשון הפוסקים לא משמע כן אך מדברי הירושלמי עירובין פ"א ה"א דפריך על מ"ד דס"ל דבעי היכר ציר ולא דא היא קמייתא ועי' בקרבן עדה דפריך מאי נ"מ בין מ"ד דבעי דלתות למ"ד צוה"פ כיון דגם למ"ד דבעי צוה"פ בעי היכר ציר. ומשני ע"י דלתות היא ננעלת. א"כ לא משכח אלא חומרא למ"ד דבעי דלתות והא הי' יכול למצוא ג"כ קולא לומר דלמ"ד דבעי דלתות ל"ב צוה"פ משמע קצת דלתרווייהו בעי צוה"פ

ויש קצת ראי' להיפוך דפריך בגמ' ריש מכילתין ניבעי דלתות כהיכל ובתוס' שם ד"ה ואיבעית כ' דבהיכל ל"ת צוה"פ דהוי מן הצד אלמא אע"ג דליכא צוה"פ חשיב דלתות. הנלפע"ד כתבתי: סימן כט

כבוד יד"נ הרב הגאון המפורסם הצדיק מ'

משה נחום שליט"א אבד"ק קיעלץ

הנה ענוותנותו דמר תרביני לדעת חוות דעתי בזרעים הגדלים בעיר אם הם מבטלים העירוב

הנה יסודי ההיתר בזה הם ששה. הא' מ"ש החכ"צ בת' נ"ט בשם הדבר שמואל דלא אמרו זרעים מבטלים רק בקרפף ולא בעיר וחצר ורחבה. ונ' שהחכ"י שם מסכים לדבריו הגם שלא הסכים אלא בשעת הדחק המעיין שם יראה שכ' על הרא"ש אף שסיים בצ"ע יש לסמוך על מסתברא דידי' בשעת הדחק

וכ"כ מתחלה הרי נסתייעו דברי הרב החסיד ז"ל בסיוע