דברי יששכר נא

ובהדיא כ' המג"א סי' שנ"ח סקט"ו דמים שאין בהם עומק י' הם כטיט ורפש וכן במג"א שמ"ה סקי"ד שאינו נח תשמיש הליכתן

ויש ג"כ דמוח ראי' מדברי הט"ז שנ"ז סק"ד שכ' בחצרות שהנהר סמוך להם שלא ימלאו ממנו בשבת ולא כ' שאם הי' כן במבוי שאסור לטלטל בכל המבוי וגם עיקר הטעם דרבים בוקעים בו הוא משום דשביק פתחא זוטא ומשתכח תורת ערוב א"כ ה"מ שייך זה דוקא אם בוקעים בו שיוצאים דרך זה אבל אם לא עוברים דרך שם ל"ש שביק פתחא רבה. וגם לשון בוקעים הוא שדרך זה בוקעים את העיר לצאת לחוץ

יט) אך עדיין יש לחוש כיון דכל הטעם דאין בוקעים דרך מקום זה הוא משום המים ניחוש בזמן הקור כשנקרשים המים נעשים בוקעים בו שיכולים לעבור דרך שם דומיא למ"ש הט"ז ומג"א בסי' שס"ג סכ"ט דבזמן שיש קרח המים מבטלים המחיצה והט"ז הוסיף עוד לחוש אפי' בזמן שאין הקור לגזור אטו זמן שיהי' קור ותתבטל המחיצה

אך הא ליתא. חדא דא"כ למה אמרו במקום שיש טיט נקרא אין רבים בוקעים בו דודאי אפי' במקום שיש טיט בזמן שנקרש יכולים לעבור דרך עליו. ותו דזיל בתר טעמא דשבקי פתחא רבה היינו דאין תקון למבוי זה. אבל בכאן עדיין יש תקון דסופו של הקרח להתפשר וילכו דרך התקון

וראי' מקורה שהניחה למעלה מעשרים ועשה איצטבא רוחב טפח למ"ד מותר להשתמש תחת הקורה כיון דאיכא היכרא לעומד על האיצטבא אף דלאינך ליכא היכרא מוחר להשתמש שם וה"נ דכוותי' כיון דבזמן שאין המים נקרשים איכא הכשר גם בזמן שנקרש אינו מתבטל מתורת מבוי

ושאני בההיא דנהר שנקרש דהתם כשנקרש ליכא מחיצה כלל לדעת הט"ז וממילא אף כשאינו נקרש הוי מחיצה שאין סופה להתקיים וכמו דגזרינן שמא יעלה הים שירטון. אבל הכא כיון דס"ס לעולם מחיצה איכא ומחיצה פחוחה מעשרה לא הוי רק פתח ורק משום חשש דשבקי פתחא רבה אתינן עלה כיון דיש זמן דלא יוכלו להניח פתחא רבה אין כאן גזירה כלל

כ) ויש לומר דבהא פליגי בגמ' (ד"ו) דאמר דאפי' מאן דאסר אפי' לא בקעו בו רבים הנ"מ היכא דליכא גידודי הכא איכא גידודי. דאה"נ בהא פליגי דמ"ד קמא ס"ל דאפי' ליכא גידודי מ"מ כיון דלא בקעו בה רבים ל"ח שמא יקרשו הטיט ויעשה רבים בוקעים בו כיון דס"ס רוב פעמים אין רבים בוקעים בו. ומ"ד בתרא ס"ל דדוקא היכי דאיכא גידודי כיון דלעולם לא ניחא תשמישי' הוא דשרי משא"כ סתם חיישינן דלמא לפעמים יהי' ניחא תשמישי' וס"ס כיון דקיי"ל דאפי' ליכא גידודי שרי ה"נ חשיב אין רבים בוקעים בו

כא) עוד י"ל דקרח לא הוי ניחא תשמישי' כמ"ש הט"ז סי' ש"א סק"ח דהיכי דיש מקום משופע וה"ה על הקרח דמותר ליקח מקל בשבת משום דבעית לילך שם והוי כמו מקום משופע וגרע מטיט דבטיט כ' בתשו' רדב"ז ב"א קס"ג דאסור במקל

כב) עוד יש לספק באותו מקום דהנה פי' אית לי' גידודי פי' רש"י דנשאר ג' או ד"ט אולי כמו דמתלקט י"ט מתוך ד"א חשיב מחיצה גמורה של י"ט ה"נ נימא במתלקט ד"ט מתוך ד"א נימא עכ"פ דחשיב אית לי' גידודי שיהי' נחשב עכ"פ מחיצה של ד"ט. הגם דבגמ' אמרו מפורש מתלקט י' מתוך ה' כארעא סמיכתא היא וכ"כ ברש"י עירובין (דף נ"ח:) דכארעא חלקה דמי וכ"כ בב"י ס"ס שס"ג. מ"מ אולי דוקא לענין מחיצה אבל ס"ס לענין גידודי אולי גם בכה"ג נחשב כאית לי' גידודי. ולא כתבתי אלא להעיר בזה

בג) ואין להקשות מגמ' (דכ"ב) לקמן במעלות ומורדות דסולמא דצור דאמרי' בהו אתי רבים ומבטלי מחיצתא אף דאינו נח להלוך שם דזה דוקא במקום שאין להם דרך אחר רק דרך שם אז אמרי' דרבים מבטלי מחיצתא למ"ד דל"ב ששים רבוא בוקעים בו אבל היכי דיש דרך מסויים לרבים במקום ס אחר רק שאנו חוששים שיהיו מניחים לגמרי פתח הגדול ויהי' בוקעים במקום הזה ודאי דכה"ג לא חיישינן כיון דהכא אינו לח להלוך, ועי' ת' מהרי"ט ח"א צ"ד ות' חת"ס חאו"ח פ"ט

כד) ויש עוד שם סברא להתיר בלא שום תקון אפי' הי' רחב יותר מעשרה משום דהמים מהלכין שם והעידו לפני שיש שם עמוק עשרה והוי מחיצה וגם ספינה קטנה מהלכח שם וגמירי דאין ספינה מהלכת פחות מעשרה ואף שהט"ז אוסר לעולם לסמוך על הנהר והמג"א עכ"פ אוסר כשהמים נקרשים מ"מ רוב האחרונים מתירים למעשה האבן עוזר והחכ"צ והרב"ש ומהרי"ט בח' הנ"ל וכן בח' חת"ס הנ"ל ובת' מהרי"מ ז"ל הקפיד על המחמירין בזה

ג כה) אך בהא יש לחקור טובא בדרך ההולך אל הכפר הנקרא טשופיעגורז שם באמת רבים בוקעים בו ונהי שאין שם רוחב עשרה הלא הבאתי לעיל כמה רבוותא ראשונים ואחרונים המצריכים צוה"פ בכה"ג ושם ליכא רק ב' לחיים

הנה לפי דעת החב"ש הנ"ל בסעיף א' דמדייק מקו' התוס' דע"כ חומרא דלחיים שייך גם בצוה"פ דבהרחיקו ג"ט מן הכותל ל"מ. מוכרח לפ"ז דבפרצה פחותה מיו"ד מועילים לעולם לחיים דאל"כ למה לא תירצו בתוס' דאיבעיית הגמ' מיירי בפרצה מן הצד שבקעו בה רבים דאפי' בפחות מי' אינן מועילים לחיים וצוה"פ מהני אך כבר הבאתי רבים וגדולים החולקים על החב"ש בזה

כו) אך אה"נ למה לא תועיל לחיים דהא בטעם הדבר כבר כתבנו דדעת רש"י ותוס' משום דשבקו פתחא רבה ועיילו בפתחא זוטא וכ"ז אי לא עביד לי' שום תקון אבל אם בכאן יש לחיים איזה שבקו פתחא רבה שייך כאן. ועוד דכ"ז אם הפתח הגדול הי' ניתר בקורה דטעמא משום היכרא ומש"ה אי שביק ליכא היכרא אבל אם הפתח הגדול ניתר בצוה"פ דהוא כסתום ולא אשכחן בי' דבעי היכרא דהא קיי"ל דאפי' למעלה מעשרים ג"כ כשר א"כ מה בכך דשבקו וראוי להתיר בלא שום תקון

כז) ובאבן העוזר העיר ג"כ בזה לחלק בין ניתר בקורה או בצוה"פ רק דדעתו ז"ל בטעם האיסור לא משום דשבקו אלא משום דחד פתחא שרי ולא יותר. והנה התיר באהעו"ז שם אפי' יש כמה פרצות בחד צד אפי' בלא לחי. ובת' רעק"א ל"ג התיר בכמה פרצות בחד צד לעשות לחי בכל' פרצה

כח) אמנם אם יש פרצה בצד זה ויהי' פרצה בצד שכנגדו אפי' אינם מכוונים ממש זה כנגד זה נ' דעת האהעו"ז ות' רעק"א לאסור דהוי כמבוי מפולש. וכדעתם מפורש בח' הר"ן וח' הריב"ש המובאים בב"י שס"ד

אך לפענ"ד נ' דמדברי ר"ן וריב"ש אין ראי' לדידן דאינהו ז"ל מפרשי בטעמו ש"ד לא כרש"י ותוס' משום דשבקו אלא משום דהוי כמבוי עקום או כמבוי מפולש משא"כ לרש"י ותוס' ושאר ראשונים דהביאו רק הטעם דשבקו. ואדרבה רש"י ז"ל הוסיף מפורש דמבוי אינו נפסל בפתחים הרבה אלמא דל"ל טעמא דהוי כעקום או מפולש ע"כ תימה על רבותינו האחרונים ז"ל שהחמירו בזה באיסור דרבנן דלא כוותייהו והמג"א נ' דמסכים לטעמא דרש"י משום דשבקו

כט) ובתשו' שו"מ מה"ק ח"ב פ"ז כ' דבעי דוקא מפולש גמור שיהיו מכוונין הפרצות זה כנגד זה וכ' ג"כ כן בשם תשו' בית אפרים וס' נחלת יעקב וכ"כ ג"כ הרב הנ"ל במהת"ל ח"א קצ"ו:

ובתפארת צבי חאו"ח י"ב וחיו"ד ס"ז אות ד' כ' היכי דאיכא ב' פרצות בב' צדדים אף שאינן מכוונות מקרי מפולש והוא כדעת האעו"ז וחרע"ק הנ"ל אך בב"י שמ"ה כ' מפורש דלא מקרי מפולש אלא כשהפתחים מכוונין זה כנגד זה והוא כדעת האחרונים המקילים הנ"ל. ועי' תשו' חת"ס לקוטי חלק בתרא פ"ב וכן בס' קובץ על הרמב"ם פי"ז מהל' שבת ג"כ מסכים לדעת המקילים הנ"ל

ד ל) והנה יש עוד מקום פרוץ מצד דרך טשעכענאוי