דברי יששכר נ

משום היכרא כיון דיש ראי' מהך דלחי הבולט מדפנו של מבוי

אך י"ל דליכא היכרא כלל והיכרא קצת לעולם בעי משא"כ היכי דהעמידו לשם לחי אף דהפליגו מ"מ איכא היכרא קצת. וע"כ נצרך לטעמא דאתי אוירא דה"ג וכו'

וממילא לא יקשה עליהם קו' התב"ש דהא בגמ' אמרו הטעם משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו ולמ"ש ניחא דהתם בגמ' רבא הוא דאמר לה ולדידי' עיקרו משום היכרא והיכי דהגדיים בוקעים בו לאו היכרא גמור חשיב משא"כ לדידן דקיי"ל כאביי ול"ב רק היכרא במקצת ובכה"ג במקצת איכא היכרא ע"כ הוצרכו לומר משום דאתי אוירא דה"ג וכו' כיון דבגמ' אשכחן דקיי"ל כן ה"ה הכא

ה) והנה מ"ש התב"ש שם דהרר"י לא כ' לה אלא אליבא דר' יוסי דס"ל לעולם בלחי בעי שיהי' רחב ג"ט. נפלא הדבר בעיני דהרר"י כ' לה שני פעמים בחד פעם אליבא דר"י. וחד פעם במשנה דהכשר מבוי ושם כתבו אליבא דר"א וב"ה ולא שייך שם כלל דינו של ר' יוסי ותימה גדולה על התב"ש בזה

וגם גוף הדבר תמוה שכ' הטעם לר' יוסי דמצריך ג"ט משום לא פלוג דיהי' כשר אפי' הפליגו מן הכותל ג"ט ורבנן ל"ג לעולם משום שמא יפליגנו וס"ס בהפליגו באמת גם לרבנן פסול. תימה וכי גבול הוא לר"י שלא יפליגנו אלא ג"ט ומה יועיל לר"י אם יהי' רחב ג"ט שמא ירחיקנו ד"ט ויותר מן הכותל

ט) וכן גוף הקושיא דבגמ' אמרו דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו לק"מ דמפורש אמרו בדף ט"ז צריך שלא יהי' בין זל"ז שלשה שלא יזדקר הגדי בבת ראש וכ' רש"י בד"ה צריך דזקירת גדי מבטל לי' מתורת לבוד וכ"כ שם ע"ב ובאותו לשון עצמו אמרו בגמ' דהכא והפי' משום דהוי מחיצה שהגדיים [בוקעים] בו נפיק מתורת לבוד. וממילא שייך אתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לי' דאלו לא הי' מחיצה שהגדיים [בוקעים] בו הי' לבוד ולא הי' אוירא כלל. ומצאתי שכבר העיר בזה הגאון רעק"א ז"ל

י) וכבר כתבתי דמ"ש התב"ש דהש"ג בשם ריא"ז היא דעה יחידית. צ"ע דאדרבה דעת הא"ז ג"כ כהריא"ז כמש"ל בשם הד"מ וה"ר יונתן ג"כ כוותייהו ודעת התוס' דעה יחידית היא. והרא"ש שדרכו למשוך תמיד אחרי התוס' כאן לא הביא דבריהם כלל. וכל הפוסקים לא הביאו דבריהם אלמא שראוי לפסוק כהריא"ז והרר"י

יא) ומ"ש עוד התב"ש שהרר"י סותר את עצמו כמ"ש המג"א סקל"ז בשמו שכ' שם התוס' וכ"כ הרר"י' לפענ"ד שיש שם במג"א חסרון אות "ד"וצ"ל התוס' וכ"כ ד' הרר"י ותחת שלפי הכתוב לפנינו משמע שהוא ר"ת וכן כתב הרר"י. וא"כ הרר"י סותר אח עצמו. נ' שהוא ר"ת וכבר כתבתי דעת הרר"י וכוונתו למ"ש למעלה סק"ה דעת הרר"י ולא יהי' שום סתירה

יב) והנה כל הפלפול שלנו בלחי שהוא רחוק מן הכותל, אבל בצוה"פ דמפורש בד"מ שס"ג באות ב' בשם הש"ג להיתר ואין שום רמז רק מה שמדקדק התב"ש מדברי התוס'. ואפי' לשיטת התב"ש אנו מוכרחים לומר דהתוס' תנו ושיירו דהא המקשן הוא ר"ת ז"ל ור"ת ס"ל בלחי העומד מאליו פסול א"כ מצי לתרץ דמיירי בעומדים מאליו דבצוה"פ ודאי מהני כמ"ש בגמ' דבמחיצה כו"ע ל"פ דמהני ובלחי לא מהני

ואפי' אם תאמר דלר"ת אפי' בצוה"פ העומדת מאליו ל"מ אף דהוא מוקצה מן הדעת לומר כן. ס"ס הא אפי' בלחי למ"ד דל"מ אם הוסיף בי' מידי מהני א"כ ה"נ יכולים התוס' לתרץ דהלחיים עמדו מקודם והוא הוסיף הצוה"פ ולק"מ. וע"כ צ"ל דהתוס' מצי לתרץ כן אלא ששיירו ולא חשבו כי רוכלא כל החילוקים שבין צוה"פ ללחי. וא"כ גם בזה י"ל דה"ה דמצי לתרץ הנ"מ הזאת שהרחיק הצוה"פ מן הכותל ג"ט דבלתי ל"מ ובצוה"פ מהני

וכן מוכרח לומר ע"פ דעת הט"ז שס"ג סקכ"א דב' לחיים שאין מכוונין זה נגד זה ל"מ א"כ למה לא תירצו התוס' ג"כ חילוק זה דהא בצוה"פ מהני בכה"ג ובלחי ל"מ וע"כ דתנו ושיירו

יג) וכבר הזכרנו דבת' רעק"א ת' י"ת כ' ג"כ להתיר. ועי' שע"ת שס"ה אות ב' בשם ת' פנים מאירות וכן התוס' שבת שס"ג אות י' וכן בשו"ת שואל ומשיב מה"ק ת' ס"ט הביא בשם כמה אחרונים להקל בזה

יד) ובמקור חיים יצא לעשות פשרה והתיר כשהאויר מצד א' ולא בשני צדדים וסברתו דבשלמא כשהוא מב' צדדים בטל ההתחברות שלו לבית ול"ח צוה"פ אבל אם הוא דבוק מצד א' הו"ל מחיצה גמורה

וגם זה דברי תימה שכ' דבטל ההתחברות לבית וכי צוה"פ צריך התחברות הלא נעץ ד' קונדסין מד' רוחות הוי מחיצה. א"כ כיון דאפי' פרוץ מד' רוחות הוי סתימה מכ"ש מצד א' א"כ מה בכך דהוא רחוק מן הכותל. בשלמא בלחי שהפליגו ניתא דאין לחי בלא כותל. אבל צוה"פ דמהני לעולם הרי הוא לעולם כסתום

טו) וגם בזה יש ליישב קו' התב"ש על התוס' די"ל דקו' התוס' הוא לס"ד דגמ' דעדיין לא ידעו דצוה"פ מועיל מד' רוחות ועדיין ס"ד דצריך צירוף למבוי. א"כ אין נ"מ בין צוה"פ ללחי. אבל למה דמסקינן דאפי' מד' רוחות מהני א"ל צירוף כלל ושפיר מהני

ועי' בשו"ת להרב ז"ל מלאדי סי' ג' כ' ג"כ מנהג פשוט שלא לחוש עלה דהתב"ש בדין זה

טו) ובתשו' נפש חי' ת' כ"ב השיג על התב"ש במ"ש דבצוה"פ ל"ש אתי אוירא דה"ג וכו' מסברת ריצב"א בעירובין (דף י') בתוד"ה ואצבעיים דל"א אתי אוירא דה"ג וכו' אלא באויר שאנו חושבים אותו לסתום וא"כ אין ראי' מנעץ ד' קונדסין שהתם האויר הוא מן החוץ ואין אנו רוצים לסתמו. אבל בצוה"פ שלנו אנו צריכים לחשוב כסתום את האויר שמן הצוה"פ לכותל

אבל באמת לאו כלום הוא דה"ה בכל צוה"פ שלנו אין אנו צריכים לחשוב כסתום את האויר שמן הצוה"פ לכותל ודי בסתימת הצוה"פ מצד עצמו

ב יז) החשש השני בדרך הפונה אל המים בין בית המיוחד לצניעות שלהם בין משמר האנ"ח יש שם דרך פתוח ושם יש פרצה פחותה מיו"ד ושם רבים הולכים לשאוב מים או להשקות בהמתם. ויש לחוש דנקרא שם רבים בוקעים בו וקיי"ל בסי' שס"ה דאפי' לא נפרץ אלא בד' טפחים צריך לתקנו. ובמג"א שם סק"ד צ"ע בעיירות דידן שיש להם דין חצרות ומסיק להחמיר וכ' שם הפמ"ג דצריך לעשות דוקא צוה"פ וכ"כ בשו"ע הרב ז"ל שס"ה א' וכן בסי' שס"ג סל"ב כ' דהמנהג היום לעשות צוה"פ אפי' בפחות מיו"ד מפני מבואות המפולשים וכן מפורש בריטב"א עירובין (דף ו') וכל שהוא נידון כפרצה בין שהוא יותר מי' או יותר מד', לעולם לא סגי לי' בלחי או קורה אלא צריך צוה"פ שאין לחי או קורה מתירין את הפרצה וכו' עכ"ל

וכן יש להוכיח ממשמעות דברי התו' (דף ה') ד"ה ק"ו וד"ה אינו דין דלחי אינו מועיל אלא בדופן רביעית ממילא אם נפרץ מצדו ל"ש לתקנו בלחי וע"כ דדוקא בצוה"פ והכא ליכא צוה"פ

יח) ברם כד מעיינין בה ל"ח הכא בקעו רבים דענין בקעו רבים פירושו שדרך זה יוצאים מן המבוי לרה"ר. אבל אם בדרך זה אינם יכולים לצאת מן המבוי רק הולכים וחוזרים פשוט דאינו נקרא בוקעים בו

וראי' מדברי רש"י (דף ו') ד"ה מכלל שכ' שאין רבים בוקעים בו שיש מקום מטונף או פתחים וטיט שאין רבים מצויים לעבור דרך אותה פרצה עכ"ל וכן באותו לשון העתיקו המג"א שס"ה סק"ד לא כ' שאין רבים מצויין להלוך שם אלא לעבור פי' לצאת דרך שם מן העיר ולחוץ: