דברי יששכר מה

שפיר דאה"נ כוונתו להשיר רק נימין המדולדלים שנתלשו רובן ואה"נ עליהם אינו חייב. אבל ס"ס כיון דא"א שלא ישיר שער המחוברים לגמרי ממילא הוי פ"ר רק אם לא הי' כוונתו לתלוש כלל הוי כמו נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דלא הי' חייב כלל ואפי' הוי פ"ר הרי מתעסק הוא

וגדולה מזו דעת הרשב"א הובא בר"ן שבת פ' האורג ובמ"מ פ"י מהלכות שבת משמו דבנועל ביתו אף דיודע ודאי שהצבי ניצוד בו לא הוי פ"ר. ועי' מג"א שי"ו סקי"א שלא הכריע

רק הכא כיון דכוונתו להשיר נימין המדולדלים ומחוברים במקצת עכ"פ חשיב שעוסק במלאכת תלישה אף דעל אותו מעשה דתלישה בעצמה אינו חייב ס"ס חייב הוא על חלישת השערות המחוברות לגמרי דהוי פ"ר

ומש"ה כ' רש"י שבת פ"ר דא"א שלא ישיר שער ולא כ' שלא ישיר נימין ואפי' אי נימא דהוי כתלושין לגמרי כיון שנתלשו רובן מ"מ כיון דמדרבנן עכ"פ חשיבי כמחוברין עכ"פ לא חשיב כמתעסק דס"ס עוסק הוא במלאכת איסור וכמו דאמרינן בשבועות (דף י"ז) בסמוך לוסתה דחייב חטאת אף דוסתות דרבנן מ"מ ל"ח אונס דהו"ל להזהר

אך ביותר נ' שכוונתו להשיר נימין המדולדלים היינו שמחוברים במקצת ותלושים במקצת ואין כאן ענין לרוב ומיעוט כלל

עוד נ' בכוונת נימין המדולדלים היינו שמעורין זה בזה כמ"ש שם בת' הריב"ש הנ"ל מפורש. ועי' בשלטי הגבורים פ"י דשבת ובהג"ה תוספת חדשים למשניות פ"י שם שתמהו איך אפשר בשער שיתלש קצתו ויהי' מחובר קצתו

והגם שבפי' המשניות לרמב"ם ז"ל איתא כן תמהו דהא לפנינו בהלכה בפ"ט מה"ש לא כ' שער אלא ציצין של עור ע"כ נ' לפענ"ד שגם בפיהמ"ש יש לגרוס תחת מלת "שער" עור הראש שכ' שם ודע וכו' אם נשאר תלוי מותר לו לכרתו בשבת ואם על השער קאי הל"ל מותר לו לתלשו. ומדכ' לכרתו קרוב לודאי דקאי על עור הראש

ע"כ קרוב יותר לפרש שערות המדולדלים פי' הנקשרים זה בזה ואותם השערות כוונתו לעקרן ובזה הוי מתכוין וגם פ"ר. ב"כ וב"כ אין כאן קושיא. מה שהקשה מצפורן מדולדל על אבר המדולדל דחשיב מחובר לכאורה יש לחלק כמ"ש ביו"ד סי' קצ"ח סכ"א וסכ"ב וכמ"ש שם בבאה"ג ובט"ז בשם הב"ח דצפורן שנתלש רובו הוי כנקצץ לגמרי דא"צ אומן לחתכו. ובאבר המדולדל כיון דצריך אומן הוי עדיין כמחובר

אך בגוף הדין דאבר המדולדל נ' דגם שם אינו חייב בשבת וכמ"ש בס' מרכבת המשנה פ"ט ה"ח דשבת וז"ל מל' דלדול משמע כפי' רבינו עי' חולין (דף קכ"ז) האבר והבשר המדולדלים ה"ד אי דמעלה ארוכה וכו' תנ"ה האבר והבשר בבהמה ומעורין בחוט השערה וכו' ולפ"ז נ' דרבינו דפסק כרשב"א דצפורן וציצין שפרשו רובן אם נטלן בכלי פטור ואפי' ביד אסור במקום דליכא צערא ה"ה להך יבלת דמס' עירובין שכשחותכו עד מקום שנתפרק ונדלדל הו"ל דומיא דציצין שפרשו רובן וכו' עיי"ש

עוד כ' במרכבת המשנה שם וז"ל גם נ' דביבלת דאדם ל"ש גזיזה ד"ת דבמס' שבת בסוגיא דחובל ומבעיר מדייק מדאיצטריך קרא למישרי מילה ש"מ חובל בעלמא חייב. ואי שייך גוזז בדלדול אימא איצטריך קרא למישרי מילה אע"ג דהוי גוזז אלא ודאי דחותך עור ובשר מגוף האדם אינו ענין לגוז כלל אלא דוקא דבר הנפרד מגוף כצפורן ושער וה"ה יבלת שבעין בהמה

גם נ"ל ראי' מבוררת מתוס' שבת (דף קכ"ט ע"ב) ד"ה כל האסור שכ' ובכולן אין בהם איסורא דאורייתא אלמא דכריתות הטבור אף דהוי כאבר המדולדל לאו מלאכה דאו' היא אך לגוף ההלכה אין שום נ"מ כאשר כבר כתבתי דנימין הללו אינן תלושים רובן

ומה שרצה הרב נ"י לחלק בין נזיר לשבת היינו דהגוף אינו מחובר לא להשער ולא להצפורן אלא הצפורן והשער חשיב מחובר לגוף וכיון דמצד הצפורן והשער אין איסור רק מצד הגוף והגוף אינו מחובר להשער והצפורן כלל כמו שהאריך מצד ממנ"פ. לא נראה לי כלל דא"כ אפי' מחוברים כולן ג"כ לא יתחייב ובאלו מפורש דחייב חטאת

ופלא גדול לדחות דברי הריב"ש שהאריך בזה. וכן משמע פשטות לשון הגמ' ורש"י וכ"כ מפורש הב"י והמג"א הסכים לדבריו בסי' ש"ג ס"ק כ"ב וכן משמע בר' ירוחם נתיב ח' שכ' גודלת כוחלת פוקסת חייב חטאת ולא חש לבאר מה פוקסת. וידוע שבחד פירוש שם בשבת (דף צ"ד ע"ב) פירש"י דהיינו סורקת משמע דפשיטא לי' דגם בסורקת חייב חטאת

גם בסמ"ג במלאכת גוזז משמע כן שכ' ויש בזה ג"כ תולדה דרבנן אין רואים במראה של מתכת שמא ישיר בה נימין המדולדלים ואי כדברי הרב נ"י דנימין המדולדלים אין כאן אלא איסור דרבנן הו"ל לחשוב שתי תולדות דרבנן השרת נימין וראיית המראה אע"כ פשוט דהשרת נימין היינו גזיזת שער והוא דין דאו' וראיית המראה תשיב תולדה דרבנן

גם מ"ש בת' הנ"ל להקשות למה בנזיר מותר דשא"מ ע"פ דברי המק"ח להל' פסח דהיכי דהאיסור גם בלא מעשה אסור גם דשא"מ והכא האיסור אפי' על המתגלח ותי' לפי סברתו דאין על המתגלח שום איסור דהוו כתלושין ורק מצד המגלח אתינן עלה ובזה איכא מעשה אם כוונתו דהוו כתלושין לפי שפירשו רובן א"כ ס"ס למה אמרו בנזיר חופף ומפספס משום דהוי דשא"מ הא שם לא פירשו רובן א"כ הוו כמחוברים ול"ש בזה דשא"מ כלל ונימא דאסור מצד המתגלח

אך באמת הא אין ענין כלל להאי דמק"ח הנ"ל דהתם דוקא היכי דל"ב מעשה כלל אבל הכא נהי דגם המתגלת עובר אבל ס"ס בעי מעשה גלות ושפיר מותר דשא"מ דדשא"מ הוי כאלו לא הי' כאן מעשה כלל ולק"מ

כן מ"ש בזה במהדורא בתרא דקשה על דברי המק"ח מהך דזבחים (דצ"א) דאמר שמואל מתנדב יין ומזלפו ע"ג האישים אף דמכבה דהוי דשא"מ והקשה הא כיבוי זה אסור אף בלא מעשה כמ"ש ברמב"ן פ' צו דאם נתעצלו הכהנים וכבתה מאליו עוברים בלאו זה. ודאי דדברי המק"ח נכונים כמ"ש לראי' מדברי הגמ' מדאמרו בדיקת חמץ דרבנן דמדאו' בביטול בעלמא סגי משמע דאם לא הי' סגי מדאו' בביטול בעלמא היתה הבדיקה מדאו' ואולי אה"נ מש"ה לא העתיק הרמב"ם להלכה הך דמולפו ע"ג האישים אף דקיי"ל דשא"מ מותר. כן הי' מקום לומר לכאורה

אבל לפי האמת אין כאן קושיא של כלום דדברי הרמב"ן הם דוקא על כהן שבאותו משמר וזכה בסדור המערכה ועליו מוטל להבעיר את הבערה אה"נ דדעת הרמב"ן דאם נתעצל וכבתה מאליו עובר בל"ת דלא תכבה. אבל בודאי אדם אחר אפי' כהן בעלמא שאינו עובד העבודה ודאי דאינו עובר בלא תכבה אלא דוקא אם יעשה מעשה הכבי' ושפיר אמרו על אדם אחר דמתנדב ומזלפו משום דהוי דשא"מ והוי כלא עשה מעשה כלום ונתכבתה מאליו

הן אמת שדעת הנה"כ סי' קצ"ח וס"ט שם דבנוטל צפורניו אפי' בכלי ליכא חיוב חטאת אבל הרואה יראה בת' חכ"צ ת' פ"ב שהסכים לדעת הט"ז וכבר כתבתי דגם בסמ"ג ורבינו ירוחם נ' כן וכן כ' ג"כ בס' יראים מצוה ק"ב במלאכת קוצר ובמלאכת גוזז וכ"כ ג"כ בכלבו

ותימה דספר ארחות חיים על או"ח הנדפס מחדש הגיה שם הגאון מברעזאן נ"י לראי' דבגזיזת שער אינו אלא מדרבנן מדכ' הכלבו על קליעת שער מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים משמע דס"ל דלא הוי אלא דרבנן ותימה דבכלבו מפורש דנוטל צפרניו בכלי חייב חטאת ובודאי דרק על הקליעת שער כ' כן ולא לענין גזיזה ותלישה

ועי' הגר"א סי' ש"מ אות ב' שכ' מהך דמלקט לבנות מתוך שחורות משמע כדעת הרמב"ם דהלכה כר"י דמשאצל"ג חייב ולפי דברי הריב"ש גם מהכא לאו ראי'