דברי יששכר מג

קטלינן לי' הא אפשר לחייבו בתרי קטלי ג"כ כגון אם התרו בו למלקות אי נימא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו א"כ אפשר לחייבו שני פעמים מלקות וחשיב תרי קטלי כמו שאמרו בגמ' מכות (דף י"ג ע"ב) מיתה ומלקות מיתה אריכתא הוא. אך לפי מה שנחלקו תנאי בגמ' מכות שם בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אי לוקין עליו או לא. שפיר מקשים בתוס' דהא מדאמר שמואל אם אינו ענין למזיד ע"כ משמע דאם הי' ענין למזיד לא הי' אפשר למידק מיני' חילוק מלאכות וע"כ דס"ל לשמואל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין גליו. א"כ שפיר מקשים בתוס' דא"כ שוב הל"ל דלא אפשר במזיד משום דלא אפשר בתרי קטלי. אבל אה"נ לר"ש הי' אפשר למידרש מחללי' אמזיד ואה"נ מינה ילפינן חילוק מלאכות אם התרו בו למלקות וס"ל כר' ישמעאל דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו

עוד נראה באופן שני. דלר"ש אפשר לומר במזיד ואפי' אם יסבור לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו מ"מ אם עשה מלאכה ח"ש לר"ש דאמר כ"ש למלקות אינו חייב רק מלקות ואם עשה אח"כ מלאכה שלימה חייב מיתה ושייך שפיר תרי קטלי וכמ"ש מיתה אריכתא. אך לשמואל דס"ל כחכמים דס"ל ח"ש אין לוקין עליו ודאי ניחא דליכא תרי קטלי ואפי' אם יסבור כ"ש למכות י"ל דס"ל דוקא באיסורי מאכל ולא באיסורי שבת וס"ס שפיר מש"ה הי' שמואל מוכרח לומר אם אינו ענין למזיד אבל ר"ש יכול לדרוש מחללי' למזיד וס"ס שייך חילוק מלאכות

עוד י"ל באופן שלישי ג"כ דהא שייך לומר במזיד ותרי קטלי לענין קלב"מ דאם עשה מתחילה מלאכת זורע ונתחייב מיתה ואח"כ גנב כיס בשבת והי' מגרר ויוצא ואבדו שם כדאיתא בחו"מ סי' שנ"א דבכה"ג אמרי' קלב"מ ופטור מתשלומין א"כ אם לא אמרי' תרי קטלי קטלינן לי' כיון דעל מלאכה האחרת ליכא חיוב מיתה חייב בתשלומין אבל אי נימא דקטלינן בתרי קטלי א"כ יפטור מתשלומין וא"כ נ"מ גדולה וא"כ הדק"ל כנ"ל למה לי' לשמואל לתרץ באם אינו ענין למזיד תנהו ענין לשוגג וע"כ דשמואל דגמ' ס"ל כי"א דשם בסי' שנ"א דאפי' אם נתחייב אח"כ בחיוב תשלומין פטור ג"כ משום דכבר נתחייב מיתה קודם שנתחייב בתשלומין ומש"ה לא שייך תרי קטלי והוצרך לתרץ באם אינו ענין ושפיר מקשים התוס' אבל לר"ש הדרינן למילתא קמייתא דאצ"ל אם אינו ענין אלא בפשוט דמיירי במזיד ומות יומת לתרי קטלי באופן הנ"ל וס"ל דבכה"ג במיתה חדא אם נתחייב בתשלומין אח"כ חייב ובתרי מיתות פטור על התשלומין משום מיתה שני' וניחא לר' שמעון כתי' התוס' הנ"ל

עוד נראה לתרץ באופן רביעי. עפ"י מ"ש רש"י יבמות (דף ו' ע"ב) לחלק יצאת דלא נימא דאינו חייב סקילה עד שיעשה כל הל"ט מלאכות וע"ז אתי לחלק. וברש"י פסחים (דף ה' ע"ב) וכן, בשבת (דף ע' ע"א) כ' לחלק יצאת לחלק על לכל מלאכה ומלאכה חטאת מיוחד ואם עשה ששה מלאכות חייב ששה חטאות. ונראה לבאר דבריו ז"ל דאה"נ הי' ס"ד לומר כן וה"ה לומר כן ואם לא ידענו חילוק מלאכות אה"נ דס"ד דאינו חייב מיתה עד שיעשה כל המלאכות אבל גם אי נילף זאת דחייב מיתה גם על מלאכה מיוחדת עדיין יש לספק ולומר נהי דגם על מלאכה מיוחדת חייב מיתה מסתמא ה"ה דחייב חטאת על מלאכה מיוחדת ס"ס עדיין לא ידענו דאפשר אפי' אם יעשה חמשה מלאכות ג"כ אינו חייב אלא חטאת אחת מלאכת שבת אחד הוא וא"כ צריך ע"ז קרא מיוחד

וא"כ יולד לנו ביאור חדש על דברי שמואל דאמר חילוק מלאכות מנלן והשאלה היתה על שניהם הן במזיד על חיוב מיתה על מלאכה אחת וכן על שוגג בכמה מלאכות הרבה חטאות כשני דבורי רש"י הנ"ל וע"ז השיב מחללי' מות יומת דמשמע דיש על המחלל כמה פעמים מיתה פי' או במלאכה זו או במלאכה זו וע"ז פריך האי במזיד כתיב פי' מזה רק ידענו חילוק מלאכות לחייב על מלאכה אחת מיתה כדברי רש"י יבמות. אבל עדיין לא ידענו חילוק מלאכות בשוגג דיתחייב כמה חטאות על כמה מלאכות (וכדברי רש"י פסחים) וע"ז מתרץ שפיר אם אינו ענין למזיד פי' לחילוק מלאכות דמזיד דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת דמשמע על מלאכה יחידית תנהו ענין לשוגג פי' מיתורא דקרא

ממילא ל"ק קו' תוס' שם דהקשו תיפוק לי' דתרי קטלי לא קטלי' לי' דלפי הס"ד לא הי' הס"ד חיוב מלאכות לשני חיובים אלא לחייב על כל מלאכה בפ"ע וזה לא הוו תרי קטלי

וממילא יתיישב קו' תוס' שם בד"ה הבערה שהקשו על קו' הגמ' ותיפוק לי' חילוק מלאכות מהבערה דהא איצטריך קרא לענין שלא יהי' דנין בב"ד. דלפי דברינו ניחא שפיר דעיקר קו' הגמ' היתה כיון דס"ס גם מהבערה משמע חילוק מלאכות דמזיד עכ"פ דס"ס אמרה תורה שלא יקיים הבערה דבת כהן דאין כאן רק מלאכה יחידית ועדיין יש לך לומר אם אינו ענין במזיד דנפקא מלא תבערו ממילא מיותר קרא דכל העושה בו מלאכה יומת תנהו ענין לשוגג לחייבו על כל מלאכה ומלאכה כמו כל אם אינו ענין דגמ' וס"ס מיותר או קרא דמחללי' או קרא דכל העושה בו מלאכה וע"ז הוכרחו לתרץ דשמואל ס"ל הבערה ללאו ואין כאן רק שני מקראות מקרא למזיד דכל העושה בו מלאכה ומקרא דשוגג דמחללי' מות יומת. וכ"ז לשמואל. אבל לר' שמעון דמפיק מהבערת בת כהן דמקלקל בהבערה חייב וס"ס נפקא לן מקרא זה חילוק מלאכות דמזיד דס"ס חדא מלאכה היא ואסרה תורה וחייב עלה א"כ קו' התוס' בדף ק"ו הנ"ל לא היתה אלא דמנא לי' לר"ש חילוק מלאכות דשוגג וע"ז תירצו שפיר דנפקא לי' לר"ש מהיכי דנפקא לי' לשמואל בפ' כלל גדול ולא אמרו מפורש דנפקא לי' ממחללי' פי' דאין נ"מ או מכל העושה בו מלאכה או ממחללי' דס"ס יש לך קרא מיותר לחילוק מלאכות וחד במזיד וחד בשוגג. וגם ממחללי' יש לו למילף חילוק מלאכות דנהי דמחללי' במזיד מיירי ס"ס יש לך שני מקראות על חילוק מלאכות כמו כל דרשות דגמ' באם אינו ענין. הנלפע"ד כתבתי: סימן כג

להאברך המופלג נ"י

אשר כתבת לי על מ"ש הגאון מהר"י ז"ל על קו' הירושלמי למה לא אכלו מצה של חדש נימא דעשה דוחה ל"ת. ותי' דנשתכחו שיעורים בימי אבלו של משה. א"כ לא יכלו לאכול מצה דדלמא אוכלים יותר מכשיעור ועוברים על לאו דחדש

וכתבת עפ"י דברי תיבת גומא פ' לך דס' עשה דוחה ל"ת וכיון דשכחו שניהם שיעור העשה ושיעור הל"ת מס' יכלו לאכול. בפשוט כוונת הגאון ז"ל כיון דח"ש אסור מה"ת דלמא אוכלים ח"ש ובח"ש נראה דליכא עשה כלל ובכה"ג איסור איכא ומצוה ליכא

והנה התיבת גומא לא באר דבריו כל צרכו דהוא ז"ל הביא ראי' מתוס' שבת (דף קל"ה) ד"ה ולא שכ' מהיכי תיתי לחלל שבת היכי דלא ידענא אם הוא חייב מילה או לא

לכאורה למה לא פשט ספקו מהך דשבת (דף קל"ו) מהלינן לי' מספק אי חי הוא שפיר קמהיל ואם לאו מחתך בבשר הוא וכן פסקו הרמב"ם ושו"ע להלכה דמהלינן את הספקות

אך דבר זה ודאי דדבר פשוט הוא כיון דבשום אופן ליכא איסור ודאי דעבדינן עובדא ומהלינן

ושוב היכי דהעבירה ודאי והמצוה ספק שוב הלא מפורש בתוס' הנ"ל דמהיכי תיתי לחלל השבת. וכן מפורש בתוס' יבמות (דף ל"ה). וכן בתוס' חולין (דף י"א) ד"ה אבל דפריך מכל קרבנות דדחי שבת דלמא טריפה הן א"כ בפשוט חזינן דהיכי דהעבירה ודאי והמצוה ס' לא דחי'. והא ליכא