דברי יששכר רעה

להלכה שפיר פוסק דחיישינן שמא הסיט וכן הם דברי התוספתא. ונהי דכללינהו כחדא נוגע ונושא אף שזה דאו' וזה דרבנן הרי בפ"ב דאהלות מ"ב רביעית דם ורביעית דם תבוסה אף דזה דאו' וזה דרבנן אעפ"כ כללינהו כחדא. [עוד הארכתי בזה בחדושי על התורה]: הנלפע"ד כתבתי. סימן קעד

כבוד ידידי יקירי ה"ה הרב הגאון מעוז ומגדול חכם ישר ונאמן כש"ת מ' חיים משולם קופמאן הכהן נ"י אבד"ק פולטוסק

קונטרסו הנחמד בדבר מקוה מי גשמים הגיעני באמצע הדפסת חבורי וכבר הי' בדפוס סדר אהע"ז ולפי שלא יכולתי לחברו לסדר יו"ד סדרתי אותו בסוף

בדבר מקוה מי גשמים מה שבקש כ"ג לשמוע חוות דעתי בזה. הנני לבקשתו ואודיעהו מה שנלפע"ד בדבריו הנחמדים

הנה מה שהקשה כ"ת על שיטת רבינו הלוי המובא ברש"י שבת (דף ס"ה ע"ב) וש"ד דזבה בעיא מים חיים. והקשה כ"ת ע"ז ממה שאמר ר"ז (ברכות ל"א) בנות ישראל החמירו ע"ע שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים. א"כ כיון דחששו שמא הן זבות למה לא החמירו ג"כ שתצטרך מים חיים

לפע"ד נ' עפ"י דקשיא לשיטה זו מתוספתא דמגילה פ"א וזבים פ"ג הידועה דמפורש אמרו אין בין זב לזבה אלא שזה צריך מים חיים וזו א"צ מים חיים. נ' דס"ל לרבינו הלוי וסייעתו דאשה שהיתה זבה ונעשית נדה או להיפוך שהיתה נדה ונעשית זבה כיון שיש עלי' שני טומאות חמורות אם טבלה מטומאתה במי מקוה אף שלא היו מים חיים אף דזבה בעיא מים חיים אעפ"כ אמרי' הכא כמו דאמרו ביבמות (דף ז') הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ה"נ מגו דמהני טבילתה לטומאת נדה ה"ה דמהני לטומאת זיבה דאיכא בהדה ודוקא בזבה שלא הי' עלי' טומאה אחרת הוא דבעיא מים חיים, וכ"ז דוקא כשכבר הגיע זמנה לטבול לזיבתה ולנדתה אז הוא דאמרי' מגו. ע"כ החמירו שפיר שתשב ז' נקיים דחששו שמא לא הגיע זמן עדיין לטבול לזיבתה ואז לא שייך מגו אף שמתירה מנדתה אבל כשהגיע זמן טבילתה לשניהם אמרי' שפיר מגו ולא בעי מים חיים

ממילא י"ל לדעתם ז"ל דזהו כוונת התוספתא חומר בזב שצריך מים חיים דסתם זב אין לו טומאה אחרת שתועיל לו מקוה. אבל בזבה כיון דאפשר לה שתמתין ותהי' ג"כ טמאה נדה א"כ א"צ מים חיים דוקא דאו אפשר לה להטהר ע"י מקוה ונימא מגו. כן אפשר לפרש דעתם ז"ל

מה שהקשה כ"ת על הרמב"ן סו"פ מצורע שכ' דדייקו רבותינו ז"ל דזבה לא בעיא מים חיים מדכתיב ואחר תטהר משמע דאיכא טהרה אחרת בזבה כמו בנטהרים אחרים בלא מים חיים וע"ז הקשה כ"ח הא בנדה (דף ל"ג ע"ב וס"ז ע"ב) דרשו חכמים קרא דואחר תטהר שלא תהא טומאה אחרת מפסקת ביניהם

לפע"ד ל"ק דהא בגמ' (דף ל"ג ע"ב) שם אמרו בזב לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם א"כ יש לנו מקרא מפורש בזב ולמה לנו ואחר תטהר לזבה ולמה לא נילף מקרא דזב וע"כ דלא ילפינן זבה מזב ע"כ צריך קרא מיוחד בזבה וא"כ נכונים דברי רמב"ן מצד ממנ"פ אי, ס"ד דנילף זבה מזב לענין מים חיים א"כ הה"ד דראוי למילף לענין שלא תהא טומאה אחרת מפסקת ביניהם א"כ שוב קרא דואחר תטהר למ"ל וא"כ ע"כ דצריך קרא שלא תהא צריכה מים חיים. ואי תימא דקרא דואחר תטהר לענין שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם א"כ שוב ג"כ דלא ילפינן זבה מזב א"כ שוב כי היכי דלא ילפינן לענין זה ה"ה דלא ילפינן לענין מים חיים וא"צ שום קרא

ובזה נדחה מ"ש כ"ת בשם ספר תועפח ראם על ס' יראים מצוה קצ"ב לתרץ קו' רש"י מדברי התוספתא הנ"ל על פי דברי היראים שם שכ' דלר"ש דפליג על רבנן הנ"ל ודרש ואחר תטהר אחר מעשה תטהר היינו טבילה מאחר שהמעשה סתום יש לנו להעמיד בדבר שראינו שתלה הכתוב בנטהרים במקום אחר דהיינו טבילה אבל לרבנן דפליגי עלי' דר"ש ודרשו ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם א"כ לא למדנו טבילה בזבה כלל ואימא דאיתקש זבה לזב וכו' וא"כ הו"ל להצריך מים חיים כמו בזב, ועל יסוד דברי היראים הללו בנה בעל תועפת ראם תי' שלו דאה"נ דרבינו הלוי ס"ל כרבנן ול"ק מדברי התוספתא דמוקי לה כר"ש

עפ"י דברינו הנ"ל, ל"א כלום דאדרבה לרבנן ודאי, דא"א לומר כן דהא כיון דדרשו ואחר תטהר שלא תהא טומאה, מפסקת ביניהן בע"כ דס"ל דלא ילפינן זבה מזב דא"כ ל"ל קרא דילפינן מלטהרתו וא"כ בע"כ הדבר פשוט דל"ב מים חיים והיראים לא חש להאריך ודחי לה רק מן התוספתא אבל באמת פשוט הדבר דא"א לומר כן אליבא דרבנן

ממילא א"א לקבל מ"ש כ"ת להוסיף על דברי השאילת יעב"ץ ח"א ת' פ"ח דמפשטות דברי המשנה פ"ה דמקואות מ"ה שאמר ר' יהודה אפי' זב אפי' זבה יורד וטובל לפי' הרמב"ם שם דמשמע דזבה נמי בעיא מים חיים. ומה שמוסיף שם הרמב"ם דאה"נ דזבה לא בעיא מים חיים אלא דקמ"ל דל"ד לטהרות אלא אפי' לאיסור מועיל נמי נראה בעיני רבינו הלוי לדוחק ע"כ ס"ל דהמשנה חולקת עם התוספתא ופוסק כהמשנה וע"ז הוסיף כ"ת לומר דר"י לטעמי' דהוא מחבר התורת כהנים דהברייתא דואחר תטהר הנ"ל הוא בת"כ והת"ק הוא ר"י ולטעמי' אזיל. דלפי דברינו הנ"ל לת"ק דואחר תטהר בודאי א"א לומר דילפינן זבה מזב וכמש"ל

ומ"ש כ"ת לראי' מדברי הת"כ שכ' הזב טעון ביאת מים חיים ואין המצורע טעון ביאת מים חיים והלא דין הוא מה הזב שאינו טעון הזיית מים חיים וכו' מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שצריך ביאת מים חיים ת"ל ורחץ בשרו במים חיים הזב טעון ביאת מים חיים ולא המצורע וקשיא לי' למר מנלי' דבשרו ממעט מצורע מפני הק"ו דלמא ממעט זבה משום ההיקש דס"ד דאיתקש לזב. ע"כ מדייק כ"ת דאה"נ זבה לא ממעט ממים חיים דהיקשא עדיף מק"ו ע"כ מרבה ובה וממעט מצורע והכל בדרך הנ"ל דתו"כ אליבא דר"י ולטעמי'

הנה יש לי ראי' להיפוך מן הת"כ המובא בגמ' נדה (דף מ"א ע"ב) בקיצור וז"ל הת"כ בבשרה מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ והלא דין הוא מה אם הזב שהוא טעין מים חיים אינו מטמא בפנים כבחוץ נדה שא"צ מים חיים אינו דין שלא תטמא בפנים ת"ל בבשרה אין לי אלא נדה זבה מנין ת"ל זובה פולטת מנין ת"ל תהי'

והנה מזה מוכח ע"כ דזבה א"צ מים חיים כיון דבנדה מה שהי' ס"ד למילף דאינה מטמאה בפנים הוא רק מצד הק"ו מדאינה טעונה מים חיים ע"כ דבזבה יש ג"כ ק"ו זה דאל"כ מאי ס"ד למימר דזבה לא תטמא בפנים וע"כ דגם זבה א"צ מים חיים וכן הי' שייך ג"כ אותו הק"ו בפולטת וצריך ע"כ מקרא למעט דמטמאה בפנים

שמא יאמר כ"ת כדברו לעיל דהיקש עדיף מק"ו מש"ה הי' הס"ד לומר דזבה לא תטמא בפנים משום דאיתקש לזב דעדיף מק"ו. הנה אציע ארבע ראיות דהח"כ לית לי' היקשא דזבה לזב

בפ' וזאת תהי' טומאתו בזובו טומאתו בזובו תלוי' ואינה תלוי' בימים והלא דין הוא מה הזבה שאינה מטמאה