דברי יששכר רעא

ח) בחגיגה (ד"ו ע"ב) ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ורע"ק אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד

ט) שם (י"ב ע"א) אתה ששימשת את נחום איש גם זו שהי' דורש כל האתים שבתורה

י) מ"ק (דף ב') רע"ק אומר אף המקיים בכלאים לוקה דדריש שדך תזרע לא והרמב"ם ז"ל פ"א דכלאים פסק דמקיים בכלאים אינו לוקה

יא) שם (ד') עשר נטיעות וערבה וכו' לר"י הלכתא ולרע"ק מקראי: יב) יבמות (דף ס"ח ע"ב) ר' עקיבא דדריש ווי"ן

יג) קידושין (דף כ"ד ע"ב) נחלקו ביוצא בשן ועין אם צריך גט שחרור ור"ע אומר דלעולם צריך גט שחרור והמכריעין לפני חכמים חלקו בדבר ביוצא בשן ועין הואיל שמפורש בקרא א"צ גט שחרור אבל בשאר ראשי אברים הואיל ומדרש חכמים הוא צריך. הגם דבכאן פסק הרמב"ם כר"ע אבל ס"ס יש לבאר מכאן טעם החכמים החולקים על ר"ע

יד) בסוטה (דף ג') הך דתנא דבי ר"י דאמר כל פרשה שנאמרה ונשנה לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה ורע"ק נ' בספרי פ' נשא עה"פ איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם וגו' למד על גזל הגר וכו' לפי שנאמרה ונשנית וכו' ר"ע אמר כל מקום שנאמר לאמור צריכה לידרש אלמא דבלתי לאמור לא דרשינן על מה שנאמרה ונשנית. הגם בזה פוסק הרמב"ם כרע"ק לענין ההלכה דוקנא את אשתו חובה ולעולם בהם תעבודו. אבל במחלוקה הנ"ל לענין שנאמרה ונשנית יש עוד לבאר

טו) שם (כ"ד) בתוד"ה ור' יונתן דר"ע ל"ל בשום מקום דברה תורה כלשון בנ"א ואף דבמנחות (דף י"ז ע"ב) כתבו התוס' מגמרא דברכות להיפוך נראה דעיקר הגירסא כדאיתא בסוטה

טז) שם (כ"ז ע"ב) דרש ר"ע ומדותם דתחומין של אלפים אמה מדאו' והרמב"ם פסק דוקא תחומין י"ב מיל הוי דאו' וע"כ דס"ל דמה שאמר ר"ת (דף י"ז ע"ב) לוקין על חחומין מה"ת וכן מ"ש (בדף ל"ה ע"ב) דר"מ סבר תחומין דאורייתא הוא רק בי"ב מיל ולא כרע"ק ועי' ירושלמי: יז) סנהדרין (דף נ"א) א"ל ר"י לרע"ק וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא לזו בשריפה

יח) שבועות (דף ד' ע"ב) ר"י דריש כלל ופרט ורע"ק דורש כל התורה ריבוי ומעוטי ועיין נוב"י מה"ת חיו"ד ת' ר"ג דהרמב"ם פסק דדרשי' כלל ופרט כר"י

יט) זבחים (דף מ"ח) רע"ק מחייב על ס' מעילות אשם תלוי דדריש ואם נפש וחכמים פוטרים והרמב"ם פ"ט מהל' שגגות פסק כחכמים דפוטרין

כ) שם (נ"ז ע"א) בכור לכמה נאכל וכו' וכשנאמרו דברים הללו לפני ר"י א"ל צאו ואמרו לו לר"ע טעית וכו' וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש וכן הלכה דלמדין בכור משלמים ולא מתודה

כא) שם (ק"י) רע"ק מפיק מקרא דנסוך המים דאורייתא

כב) מנחות (דף פ"ט) חצי לוג שמן לתודה בשמן בשמן אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט א"ל ראב"ע אפי' אתה מרבה בשמן בשמן כל היום כולו איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר וי"א יום שבין נדה לנדה דאורייתא

כג) הך דרביעית שמן לנזיר אף דלא מצינו שנחלקו בזה אבל ס"ס משמע מזה דנחלקו ועיין תוס' סוף נדה: כד) חולין (דף ע"ב) וכל אשר יגע ע"פ השדה לרבות גולל ודופק דברי רע"ק ולר"י הלכתא

כה) בסוף נדה הביא בגמרא רביעית יין לנזיר ואף שהמגיהים הגיהו רביעית שמן דלפי הנראה לכאורה הוא הך דמנחות (דף פ"ט) הנ"ל. אך לפי דברינו נראה לקיים הגירסא

כו) הך די"א יום שבין נדה לנדה דלר"ע מקראי ולראב"ע הלכתא

ונראה לבאר הכל בחדא שיטתא דידוע מ"ש הרמב"ם בשורש הב' דכל דבר הלמד בי"ג מדות לא הוי אלא מד"ס ועיין כ"מ פ"א מהל' אישות שהביא ראי' מהך דקדושין (דף כ"ד ע"ב) הנ"ל ועיין תשו' הרמב"ם מה שהשיב לחכמי לוניל בזה. ועיין ת' רשב"א אלף קפ"ה ובתולדות אדם ת' ר"ל שכן הוא ג"כ דעת ר"א משבחא גאון וכן דעת רבותיו של רש"י מ"ש בשמם ריש כתובות בד"ה שוי' רבנן וכו' דס"ל כל הנלמד בי"ג מדות לא הוי אלא דרבנן. וידוע מה שהאריך הרמב"ן שם בשורש השני להוכיח דהוי דאורייתא גמור ועיין ש"ך חו"מ סי' ל"ג

ונלענ"ד שהתנאים נחלקו בזה ודעת רע"ק כשיטת הרמב"ן דכל מה שאנו למדים בי"ג מדות או מיתורא דקרא יהי' באיזה אופן שיהי' דינו כמפורש בתורה ולפיכך ס"ל קודש הלולים הוי דאורייתא אף דאין אנו מקובלים על זה. וכן לעכו"ם שמטמא דאורייתא כיון דדרשא דקרא מוכח כן אף דאין הקבלה ע"ז דהוא דאורייתא. ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דדוקא היכי דקבלו מפורש דהוא דאורייתא. וכן גבי מקושש הוי כמפורש בקרא ול"ש לומר התורה כסתו כיון דג"ש הוי כמפורש בקרא וממילא ס"ל דאף דעצם כשעורה הלכה ילפינן מיני' ודרשינן מיני' ק"ו דטעמייהו דחולקים הוא כמ"ש רש"י דלא נתנה תורה שבע"פ לידרש בי"ג מדות ולרע"ק אין שום נ"מ בין הלמד בי"ג מדות או מפורש בקרא

ולפיכך משקים מטמאים מדאורייתא דדריש יתורא דקרא יטמא יטמא (וכן גבי בכורים היקש דמצה ומרור אף דליכא שום יתור ובזה הדר בי' שם) וכן גבי ערל דריש איש איש מיתורא דקרא אף דאין לו שום משמעות וכן דריש אתין וכן דרש דכלאים שדך לא דהוא רק דרש קל וכן בעשר נטיעות וכן דרש ווי"ן וכן בראשי אברים אין נ"מ אם יוצא בשן ועין או ראשי אברים נהי דהא לא הוי דרשא דקרא דהכל ככתוב מפורש וא"כ אם צריך בזה גט שחרור ה"ה בזה. והא ודאי צ"ע דרי"ף ורמב"ם פוסקים הכא כרע"ק אבל דעת רע"ק ברירא לן והחולקים עליו ל"ל טעמייהו דיש נ"מ בין מפורש להבא ממדרש חכמים ואה"נ דלדידי' ל"ל דברה תורה כלבנ"א דלא נראה לו שום יתורא דקרא (ומש"ה דריש דרש לענין ומדותם ומוכח מינה דתחומין דאורייתא) וכן לגבי שריפה דריש בת ובת וזה שאמר לו ר"י דלעולם חלוק עליו בזה וכי מפני שאתה דורש בת ובת פי' וכי משום שיטה שלך שאתה דורש איך נוציא לזו בשריפה שהדרשא הוי אצלי רק מדבריהם וכן בס' מעילות ג"כ לא הוי רק יתורא דקרא וכן גבי בכור א"ל ר"י צאו ואמרו לו לרע"ק טעית וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ולר"ע ודאי חוזר ומלמד בהיקש דהוי כמפורש בתורה. וכן בניסוך המים דרשא דנסכיהם. וכן שם במנחות (דפ"ט) דקשה היכן מצינו שנחלקו על רביעית שמן לנזיר. וגם קשה ג"כ דקדוק הלשון שאמר לו ראב"ע אפילו אתה מרבה בשמן בשמן כל היום שנ' כמלתא דבדיתותא

אך נראה דהנה לפי דרכו של רע"ק שהלמד בי"ג מדות או מיתורא דקרא הוי כמפורש בתורה אם כן ידע ראב"ע מדבריו שרוצה לומר ג"כ כן לענין רביעית שמן לנזיר דגם שם נאמר שני פעמים בשמן ורצה ר"ע לדרוש גז"ש מתודה לנזיר וא"כ הוי חצי לוג ואח"כ בשמן השני אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט וש"מ רביעית ע"כ הקדימו ראב"ע ואמר לו אפי' אתה מרבה בשמן בשמן כל היום כולו וכו' אלא דגם זה לא הוי אלא הלכה למשה מסיני ולא כמפורש בקרא. וכן גולל ודופק ס"ל לר"י דרק מהלכה ילפינן לה ולא מריבויא דקרא וממילא יש לקיים הגירסא בסוף נדה רביעית יין לנזיר אף שכבר הגיהו רביעית שמן דהנה בנזיר (דל"ח) אמרו עשרה רביעית הן וחשבו יין לנזיר. ובריש סוכה (דף ה') אמר ב'