דברי יששכר רסח

ח) זבחים (דף ל"ג) ס"ל לרבא דטומאה דחוי' בצבור כמש"ל והכי קיי"ל

ט) בריש חולין דאמרו כולהו כרבינא ל"א רוב מצויין א"ש מומחין הן ולל"ב לעלפויי ל"ח ודייקו מינה דאמרו לעלופי ל"ח דוקא בעילוף ל"ח כלל הא במומחה כל דאיתי' לפנינו צריך לבדקו ורבא הוא חד מהנך אמוראי והכי קיי"ל

ונראה לתרץ כל אלה ונקדים הקדמה אחת. א) דקי"ל כל היכי דאיכא לברורי מבררינן וזה מצינו, באו"ח סי' ח' הנ"ל גבי ציצית. ב) ובסי' תל"ז גבי משכיר לישיילי'. ג) ביו"ד סי' א' גבי מומחה כשהוא לפנינו צריך לשאלו. ד) בסי' ב' גבי מומר לתיאבון הנ"ל דברי רי"ו בשם הגאונים דאם איתי' לפנינו צריך לבדוק הסכין אחר שחיטה. ה) בסי' ל"א גבי תולעת בחוטם דמכשיר הט"ז דהוי ס"ס ואפ"ה כ' דצריך לבדוק הקרום מאחר שיש לעמוד על הבירור

ו) סי' ס' גבי נפסקו רגלי' כ' הש"ך בשם באר שבע אע"ג דלא שכיח עכשיו גילוי אעפ"כ יש לעמוד על הבירור וכיון דאיכא לברורי מבררינן: ז) סי' צ"ח גבי קפילא לשיטת הרמב"ם ורש"י אף דאיכא ס' מ"מ אי איכא קפילא צריך לשאלו

ח) סי' ק"י בש"ך סקס"ו היכי דאיכא לפנינו אף דאיכא ס"ס מ"מ צריך לבדקו: ט) סי' קכ"ז בהג"ה הך דקידושין הנ"ל היכי דאפשר לברר צריך לברר

י) בסי' ק"צ סמ"ז בחלוק שנתכבס ע"י נכרית דתלינן להקל אעפ"כ אם אפשר לעמוד על הבירור צריך לבדקו אם מקדיר וכו'

יא) בסי' ר"א סס"ה גבי מקוה שדרכו להתמעט לפעמים ל"ח ואעפ"כ צריך לראות מדאיכא לברורי מבררינן

יב) באהע"ז סי' קנ"ו בט"ז סק"ב שכ' דמשחיה ל' יום מסתמא גמרו שעריו וצפרניו. ודומה לחלצה משהיתה בת י"ב שנים ודאי הביאה סימנים ואף דשם אמרו תיבדוק היינו משום דאיכא לברורי מבררינן

יג)' בחו"מ סי' ע' אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך להביאם דקי"ל צריך לברר

יד) סי' ע"ה אומרים לתובע ברר דצריך וכו': טו) סי' פ"ז סל"ג היכי שיש לחוש שיתברר הדבר אין להשביע: טז) סי' קפ"ז היכי שיש רואה יביא ראי' ויפטר ואין להשביע

יז) סי' רצ"ו במגו לאפטורי משבועה דל"א כ' הט"ז הטעם משום דאיכא לברורי מבררינן ע"כ אין להאמינו במגו

א"כ מכל הלין מקומות חזינן דקי"ל להלכה דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן אמנם יש לנו מקומות המחלישים את הכלל בזה: א) דברי המג"א תל"ז שכ' דל"א אלב"מ אלא דוקא היכי דאיכא ח' וכו': ב) ביו"ד פ"ג ס"ה כ' אפי' בשאר דגים אין להחמיר ולפשפש אם יש דגים טמאים ביניהם

ג) בסי' קפ"ז באשה רואה דם מחמת תשמיש שיש לה מכה באותו מקום אפי' אין לה וסת קבוע אם ס' אם הדם בא מן המקור או מצדדים מתירים מכח ס"ס וא"צ בדיקת שפופרת

ד) בסי' קפ"ח בש"ך סק"ג כשבא דם לפני המורה א"צ להמתין עד שיתיבש דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן: ה) באהע"ז סי' י"ז ס"ח בעד מפי עד א"צ לשאלו אפי' אם הוא בעיר

א"כ הנך חמש מקומות לכאורה סותרות לכלל הנ"ל. ונראה לבארם ממילא יתיישב לנו הכל

מ"ש המג"א דדוקא במקום חזקה הוא דאמרי' היכי דאיכא לברורי מבררינן. לכאורה יש מן הש"ס שני ראיות חזקות לדבריו. בכתובות (דף כ"ג) אמרה נשבתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין עד שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד

בחולין (דף נ"ו ע"ב) הלכך לא ניכול אלא בשלקא ואמרו לא היא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. אמנם כבר כ' דהא בציצית דעתו דצריך לבדוק וכן בהך דסי' ס' ביו"ד מ"ש הש"ך בשם הב"ש משמע אפילו היכי דליכא חזקה מסכימים דצריך לברר

ונראה דעיקר החילוק בין היכי דאיכא טרחא להיכי דליכא טרחא ועיקר הראי' יוצא מאותו מקום עצמו שהוכיחו דאלב"מ ממ"ש בגמרא פסחים (דף ד') מאי נ"מ לישיילי' וכו' לאטרוחי להאי מאי ולמה הוסיפו הנך תיבות לאטרוחי להאי אלא דהגמ' גופא קשה להו כיון דאמרת מאי נ"מ נישיילי' משום דאלב"מ' א"כ ה"ה נבדוק הבית ג"כ משום זה ע"כ תירצו לעצמם דשאני בדיקת הבית דהוא דבר של טורח בכה"ג ל"א אלב"מ משא"כ לשאול את המשכיר דליכא טרחא אמרינן שפיר אלב"מ

וממילא ל"ק קו' המג"א מי"ח טרפות דלא בדקינן מצד אלב"מ דהתם איכא טרחא ממילא ל"ק מסי' פ"ג גבי דגים דלא מצריכינן לבדוק אם איכא טמאים דהתם הזכיר לשון לפשפש. וידוע מ"ש היש"ש בריש חולין דאין הנשים נאמנות על בדיקת הדגים היכי דאיכא טמאים משום דהוא דבר שיש בו טורח ושוב הוי טרחא מש"ה א"צ לבדוק הדגים. ומיושב לפ"ז בסי' קפ"ז גבי מכה דא"צ לבדוק ע"י שפופרת כיון דקי"ל עתה דאין אנו בקיאים בבדיקת השפופרת עכ"פ אפי' להבקיאים הוי דבר שיש בו טורח מש"ה אין צריך לבדוק

והנה מקור הדבר היא בריאה דקי"ל צריכה בדיקה וכמ"ש הראשונים ז"ל דהיו בודקין אותה מעולם וכמ"ש ממדרש ילמדנו שמיני מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון וכו' ומבואר בת' הריב"ש קס"ג דגם בימי המקדש היו בודקין הריאות ועיין חדושי הרשב"א פ"א דחולין בטעמא לפי שהריאה נראית תיכף לעין הרואה ואם לא יבדוק אותה נראה כמעלים עין מן האיסור. וכ' שם הרשב"א דלפ"ז מותר לאכול מן הבהמה קודם פתיחתה דעדיין אין הריאה לפניו. וכן לפ"ז א"צ נפיחה דרק כמו שהיא לפניו צריך לראותה. ומש"ה אמרו בחולין (דף נ"ו) הלכך לא ניכול אלא בשלקא ואמרו ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן דמש"ה א"צ בדיקה רק כמו שהיא לפניו וכן מטעם זה בסי' קפ"ח א"צ להמתין עד שיתיבש הדם דג"כ כמו שהיא לפנינו

ויש לפ"ז השגה על הגר"א בסי' פ"ג גבי דגים שכ' מקור לזה מהאי דחולין לא ניכול אלא בשלקא ולא היא אחזוקי ריעותא וכו' דל"ד דהתם שאני דכמו שהיא לפנינו לא נוכל עוד לבדקו והתם בדגים יכולים לבדוק עתה אלא משום דהוי טרחא יתירה וכמש"ל

והנה טעם דאלב"מ הוא משום דאפילו רוב וחזקה לא הוי ודאי אלא ס' וכמ"ש הש"מ ריש ב"מ בשם הרא"ש על הא דקפץ א' מן המנויים וכו' דפטורים מטעם עשירי ודאי אמר רחמנא וכו'. והקשה קו' התוס' והא כל דפריש מרובא פריש. ותי' דהרוב הוי ג"כ ס' אלא שהתורה התירה ס' זה וכן משמע ברש"י פסחים (דף ט') ד"ה התם ודאי וכו' שכ' אין כאן גמגום והילוך אחר רוב בדבר וכו'. ומש"ה שפיר כיון דעדיין ס' הוא אלא מצד הס' התירה התורה מש"ה היכי דאיכא לברורי מבררינן. הא דבר שהתירה התורה מצד ודאי כגון בעדים ודאי דא"צ לברר עוד יותר

וניחא לפ"ז בהאי דאהע"ז י"ז ס"ח בעד מפי עד דא"צ לשאלו כיון דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים א"כ הוי כשני עדים מעידים וא"צ לברר יותר

וניחא לפ"ז באומרת נשביתי ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין עד שיבואו עדים ג"כ מטעם דנאמנת באיסורים כשתי עדים והוי כודאי: