דברי יששכר רסז

אמרי' איכא לברורי מבררינן אפילו היכי דליכא ח' וס"ס שני המאורות לדבר א' נתכוונו

אמנם בגוף הדין שהניח המג"א שם דל"א איכא לברורי מבררינן רק היכי דאיכא ח' איכא לעיוני בה טובא כמו שאבאר

ואקדים דברי תוס' התמוהים ודברי רמב"ם התמוהים

בכריתות (דף י"ז) בחתיכה א' מב' חתיכות מביא אשם תלוי ואם לאו וכו' אמר רבא משום מצוות וכו' ר' זירא אמר משום דאפשר לברר איסורו וכו' ר"נ אמר משום איקבע איסורא וכו' ובתוס' שם ד"ה אמר מקשים מ"ט אמרו בכתובות (דף כ"ב ע"ב) הבא עלי' באשם תלוי קאי וכו' ותי' בתי' בתרא דהתם קאי לר"נ דאמר משום איקבע איסורא. וקשה על דבריהם ז"ל דהתם ביבמות (דף פ"ח ע"ב) מתיב עלה רבא מנין שאם לא רצה דפנו וכו' אילימא דלא ניסת לא' מעידי' ול"א ברי לי צריכה למימר דדפנו ובע"כ דס"ל דהבא עלי' בא"ת קאי דאל"כ למה יוציאנה דהגמרא לא פריך אלא מצד הבא עלי' בא"ת קאי משמע דאי לא קאי בא"ת אינו ודאי שיוציאנה וא"כ הדרא קו' תוס' לדוכתא לרבא הא ליכא מצוות

להרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' שגגות ה"ד דפסק משום איקבע איסורא ק' הכ"מ שם למה שבק רבא דהוא בתרא ופסק כר"נ

ברמב"ם פ"י מהל' כלאים ה' כ"ז בגד שאבד בו כלאים צובעו וכו' ואם לא ניכר מותר שהספקות אינן אלא מדבריהם ותימה כאשר השיג עליו הראב"ד ז"ל שם דס"ס מדרבנן אסור ולמה פסק דמותר ותי' הכ"מ דחוק

בפסחים (דף מ' ע"ב) בההוא ארבא דטבעא בחישתא דשריא רבא לזבינהו קבא קבא משמע שם דאם מוכר קבא קבא אפי' לישראל א"צ להודיע ועיין בטור או"ח סי' תס"ז שהשיג על הרמב"ם שכ' דצריך להודיע דהא בגמ' משמע דא"צ להודיע

עוד קשה קו' תוס' ע"ז (דף ס"ה) ד"ה איתיבי' דאיך יתכן שרבא יטעה באותו הדין שתי פעמים. ונלפע"ד לישב הכל ונקדים עשרים ושש מימרות לרבא אשר בכולם שיטה א' להם רק יש מימרות שהלכה כמותן ויש שאין הלכה כמותן. ואעפ"כ כולם הולכים על יסוד א' כמו שאבאר בעזה"י

א) ריש פסחים (דף ט' ע"ב) רבא אמר שמא תטול חולדה בפנינו ר' מרי אמר שמא יניח עשר וימצא תשע משמע דלרבא היכי שיניח עשר וימצא תשע א"צ לבדוק וכמ"ש בירושלמי אימא יד נטלתו וידיע דהרמב"ם פסק דלא כרבא אלא כר' מרי דבהניח עשר ומצא תשע צריך לבדוק

ב) הך דקבא קבא הנ"ל דפסק הרמב"ם דצריך להודיע: ג) ביצה (דף י"ט) היכי דרהיט ואזיל בין השמשות דא"צ להודיעו

ד) ביצה (דף ל"ח) דפריך וליבטלו מים ומלח לגבי עיסה ומתרץ רבא משום דהוי תבלין ולטעמא עביד ור"א תי' משום דהוי דשיל"מ ולא בטל ורבא לא תי' הכי משמע דלא ס"ל דשיל"מ ל"ב ואנן קי"ל להלכה דדשיל"מ ל"ב. ועוד יותר תימה דרבא בעצמו בפסחים אמר חמץ בזמנו במשהו כרב וכתבו הרמב"ם והגאונים הטעם משום דהוי דשיל"מ

ה) יומא (דף ז' ע"ב) אמר ר"ת משמי' דרבא זאת אומרת טומאת מת הותרה בצבור ואנן קי"ל להלכה דטומאה דחוי' בצבור והתוס' תמהו בזה דרבא בעצמו פוסק דטומאה דחוי' בצבור

ו) כתובות (דף כ"ב ע"ב) מיתה א"י מכחישתו ולא רצה לומר כר"א מ' דגירושין איכא לברורי

ז) כתובות (דף כ"ז) בהאי דאוגר לי' חמרא לא תיזיל באורחא דנרש וכו' אמר רבא מה לי לשקר וכו' ואנן קי"ל להלכה דמגו במקום עדים ל"א והתוס' תמהו דרבא בעצמו אמר מגו במק"ע לא ורצו להגיה ועיין ש"מ

ח) בקידושין (דף ס"ו) אשתו זינתה בע"א דנחלקו אביי ורבא אמר רבא מנא אמינא לה מהא דתנן אמר ר"ש מעשה וכו' ור"ע מתמה וכו' משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח וכו' פסולו ביחיד וכו' ואביי דא"ל שלח אחוי ועיין תוס' ד"ה שלח מכאן משמע דכ"ד שיכול להתברר ע"א נאמן עליו ותימה דלרבא משמע דל"א סברא דשלח אחוי ולא קי"ל כוותי'

ט) סנהדרין (דל"א) האי איתתא דנפק שטרא מתותי ידה וכו' א"ל רבא והא אי בעי קלתה א"ל ר"נ כיון דאיתחזק בב"ד א"ב קלתה ל"א ועיין ש"ך נ"ו סק"א שהקשה על התוס' שכתבו בכתובות(דף י"ט) דמלוה א"נ לומר שהוא פרוע משום דאיתחזק בב"ד והא לרבא נאמן הוא וראוי לפסוק כרבא

י) שבועות (דף מ"א) מהאי דא"ל הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך וכו' דאמר רבא כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' והתוד"ה כל הקשו והא קי"ל צריך לברר ותי' דרבא ס"ל כמ"ד א"צ לברר ואנן קי"ל להלכה דצריך לברר

יא) בריש חולין מומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו משמע דלאחר שחיטה א"צ לבדוק הסכין ועיין ש"ך יו"ד ב' סק"ד דרי"ו כ' בשם הגאונים דצרין' לבדוק אפילו אחר שחיטה ותימה דמגמ' משמע דרבא ס"ל דאחר שחיטה א"צ לבדוק

יב) שם בכותי וישראל יוצא ונכנס לרבא א"צ חותך כזית בשר ונותן לו

יג) שם (ט') בא זאב ונטל בני מעיים וכו' א"ח שמא במקום נקב נקב איתיבי' ראה צפור המנקר בתאנה וכו' מי קדמית סכנתא לאיסורא וכו' פריך רבא מ"ש ס' סכנתא לאיסורא וכו' משמע דדעת רבא דחוששין שמא במקום נקב נקב ואנן קי"ל להלכה דא"ח שמא במקום נקב נקב: יד) חולין (דף כ"ב) מתיב רבא וכו' איצטריך קרא לרבויי ספיקא

טו) שם (צ"ז) אמר רבא אמר רבנן וכו' סמכינן אקפילא ארמאה וידוע דדעת רש"י דהא דסמכינן אקפילא דוקא היכי דאיכא ששים אבל בפחות מששים לא סמכינן עליו ותמה הר"ן דמלשון סמכינן אקפילא דאמר רבא משמע דלהיתר סמכינן

טז) הך דכריתות הנ"ל דאמר רבא בעינן מצוות ולא קי"ל כוותי'

יז) הך דנדה (דף ס"א) דאמר ר"ח בגד שאבד בו כלאים צובעו ומותר ואמר רבא מנלי' לסבא הא ואנן קי"ל כר' חסדא דצובעו ומותר

והשתא אביא מימרות לרבא אשר בכולם הלכה כמותו ואעפ"כ שיטה א' להם

א) בפסחים (דף ל') אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו במשהו כרב וכ' הרמב"ם והגאונים מ' דדשיל"מ ל"ב וכן הלכה

ב) בקידושין (דף ע"ג) אמר רבא ד"ת שתוקי כשר וכו' וכן קי"ל להלכה

ג) בב"מ (דף פ"ג) האי דהוי מעביר חביתא דחמרא ברסתקיא דמחוזא אמר רבא וכו' שכיחי בה אינשי כמאן כאיסי וקי"ל כוותי'

ד) עוד עובדא דתקיפי לי' ד' מאה דני דחמרא א"ל קלא אית לי' וקי"ל כן: ה) הך דב"ב (דף ל"ג) הנ"ל דרבא ס"ל התם מה לי לשקר במקום עדים ל"א וכן קי"ל

ו) הך דע"ז (דמ"ה) עובדא השני' דרבא דשריא למיטחנינהו ומיפינהו ולזבנינהו לנכרים וכן קיי"ל

ז) בשבועות (דף מ"ה) דאמר ר"נ ל"ש אלא ששכרו בעדים וא"ר מאי מעליותא שבועת שומרים דחייבי' רחמנא היכי משכחת לה וכו' וטעמא כ' הראשונים ז"ל דס"ל מגו לאפטורי משבועה ל"א והכי קי"ל להלכה: