דברי יששכר רסב

שוכר חמור והבריקה או נשתטית. כיון דראוי' היא עדיין לאותה מלאכה אלא שניתוסף לו טורח לא הוי מקח טעות. ב' מתה או נשברה באומר חמור זה משועבד לאחריותי אם יש בדמיו לשכור ישכור ואם לאו נותן לו שכר חצי הדרך ועל הנשאר אינו נותן לו כלום דאין לו אותו הדבר ששכר והוי מקח טעות. ג' באומר חמור סתם חייב להעמיד לו חמור אחר. ד' בית זה ונפל משלם אותו הזמן שדר בו. ומכאן ואילך אינו חייב לשלם דג"כ אינו אותו הדבר ששכר והוי בכלל מקח טעות. וע"ז מוסיף מהרמ"פ דנידון דידי' ששכר חנות להלואה על משכנות ולסתם הלואות ונתקלקל מצד גזירת המלכות דמי למתה או נשברה. אף דראוי קצת מ"מ כיון ששכרו לשני דברים ועתה אינו ראוי רק לדבר א' הוי מקח מעות דמה לי קטלא כולה או פלגא ולא שייך מזלו גרם יל"ש ג"כ מכת מדינה זה המתבאר מדעתו ז"ל

ואין להקשות מהך דנעשית אנגריא דסי' ש"י דלשיטת הרמב"ם ותוס' אפי' באנגריא שאינה חוזרת כלל אמרינן מזלו דהשוכר גרם ולא אמרי' דהוי מקח טעות והתם משמע דאפי' במכת מדינה חייב לשלם. דשא"ה דההיזק הוא על ידי מעשה השוכר אלא אם לא הי' לו רשות להוליכה לאותו הדרך והוא הוליכה שם ונעשית אנגריא ודאי דהי' השוכר חייב לשלם להמשכיר דמי חמורו. אלא כיון שהכא הי' להשוכר רשות להוליכה שם די בכך שפטור מתשלומין. אבל מ"מ אם הוא יתבע את המשכיר יאמר לו המשכיר עכ"פ הי' הדבר מצדך. ואפי' במכת מדינה אינו מנכה לו. ואדרבה כיון ששכרו לדבר שגורם ההיזק ל"ש לומר אדעתא דהכי לא שכרתי אלא בע"כ שנתרצה בס' זה. וזה שדייק רש"י ב"מ (דף ע"ח ע"ב) ואף מזלך גרם היינו ששניהם נכנסו בס' היזק זה

ועפ"י דברינו אלה נראה ליישב קו' הט"ז עליו. קו' הראשונה הקשה מתוס' המקבל (דק"ד ע"א) שאמרו שאין המקבל יכול לחזור בו וצריך לעבוד את השדה. מה שהוסיף הט"ז וצריך לעבוד את השדה הוא מדייק מדברי התוס' ד"ה דאפשר. והלא משם מפורש כדברי מהרמ"פ דהתוס' מקשים כיון דקו' הגמרא היתה אמאי אינו מנכה לו מכת מדינה היא משמע הא בליכא מכת מדינה ניחא לו למקשן דאינו מנכה לו. וא"כ למה לו להוסיף דאפשר לאתויי בדוולא הא אפילו אין לו שים עצה כיון דאינה מכת מדינה אומר לו מזלך גרם ותי' התוס' דאה"נ לגבי חכירות דהיינו מה שכבר נתחייב לו ודאי דצריך לשלם כל היכי דליכא מכת מדינה. אבל בקבלנות כשתובע הבעה"ב אותו לעבוד מכאן ולהבא את השדה והוא אינו רוצה וממילא יפסיד הבעה"ב דאז אף דלא הוי מכת מדינה מ"מ הי' יכול המקבל להשתמט כיון דההפסד גדול ע"ז מוסיף דאפשר לאתויי בדוולא וממילא אין כאן אלא הוספת טורח אף מכאן ולהבא אינו יכול להשתמט א"כ מפורש בזה דהיכי דלא אפשר לאתויי בדוולא א"צ לעבוד מכאן ולהבא והוא כמהרמ"פ

קו' השני' שהקשה למה באנגריא אם לא בדרך הליכתה נטלה חייב להעמיד לו חמור אתר ולמה לא יחזור המשכיר. קו' זו אינני מבין כלל דהא היינו דינא דחמור סתם כיון דהשכיר סתם הוי כאומר בפירוש אפי' אם זה לא יהי' בעולם יתן לו חמור אחר ומה לו בכך. קו' השלישית ג"כ אנו רואים שהמהרמ"פ נזהר בזה דבהבריקה עדיין ראוי' היא למה ששכרה אבל בעסק החנות אינה ראוי' למה ששכרה. ואין כאן קו' לפי מה שבארנו

ועתה נחזור לקו' הד"מ עליו. א' תמהני שמייתי ראי' מחמור שמת דאינו מכת מדינה לדין זה דהוא מכת מדינה. ב' ראי' מת' מהר"מ שבמרדכי דבמכת מדינה חייב הבעה"ב לשלם. ג' מיישב דברי ת' מהר"מ מ"ש מאכלה חגב דמכת מדינה מנכה לו והכא חייב בעה"ב ותי' דשא"ה דקרקע בת' בעלי' משא"כ בלמוד דל"ש קרקע בת' בעלי' וכו'. ד' וכ"כ בת' מיימוני בדין בית שנשרף עכת"ד ד"מ

והנה מתחלה צריך לבאר דינא דגמ' ב"מ (דף ע"ט) השוכר הספינה וטבעה לה בחצי הדרך אילימא דא"ל ספינה סתם וכו' דעת הרי"ף ורש"י ורמב"ם ותוס' בשם ריב"ן דמשלם לו כל שכרו בספינה סתם ויין זה ומה שהקשו בתוס' שם ד"ה אלא מפועל היכי דאתי מטרא דמשמע דכל אונס שאירע לבעה"ב שלא הי' לו לידע יותר מן הפועלים לעולם פסידא דפועלים תי' ריב"ן שא"ה דבעל הספינה נמי הפסיד ספינתו ודעת ריב"ם והרא"ש דגם הכא אינו נותן לו כל שכרו רק מה שנתן נתן. והנה בשוכר מלמד וחלה הבן דעת רבינו יואל דאי לא שכיח דחלה פסידא דמלמד ואם שכיח אם המלמד שכיח בעיר פסידא דמלמד ואם לא שכיח פסידא דבעה"ב כ"כ בשמו הרא"ש בפ' האומנים. ובמרדכי פ' האומנים סי' שנ"ו ג"כ בשם רבינו יואל היכי דמת הבן דחייב ליתן לו כל שכרו דהיינו הך דספינה סתם ויין זה דא"ל הב לי בנך ואלמדנו ודוקא כשחלה פטור דלא שייך למימר תן לי בנך ואלמדנו וע"ז השיג המרדכי עפ"י שני השיטות דלשיטת ריב"ם גם בספינה אינו נותן לו מה שלא הלך משום דקשיא מפועל. ואפי' לשיטת ריב"ן דמחלק בין ספינה לפועל מ"מ הכא פטור דהמלמד פועל הוי. ובסי' שמ"ה במרדכי מביא בשם תשו' מהר"מ בהך דלאה ששכרה בית ומתה מביא ג"כ הך דספינה וחילוקו של ריב"ן ומדמי בית לפועל ע"כ פטור מלשלם ומביא ג"כ מעשה דמלמד היכי שמת הנער דפטור בעה"ב והיינו דלא כרבינו יואל. ובסי' שמ"ו הביא שמתחלה רצה מהר"מ לפסוק כר' יואל לחייב בעה"ב במת הנער ואח"כ חזר בו וחלק על ר' יואל

והנה מ"ש המרדכי בריש הפרק דהיכי דלא יוכל ללמוד מפני גזירת המושל דההפסד על הבעה"ב פשוט הדבר דאזיל כשיטת ר' יואל דמחייב היכי דמת וה"ה בגזרת המושל. ומה שמוסיף דהוי מכת מדינה כוונתו כמ"ש המרדכי (שנז' הנ"ל בשם רבינו יואל דבמת חייב בעה"ב ובחלה פטור דבחלה לא שייך לומר הב לי בנך ואלמדנו אלמא היכי דהוא לפנינו והוא קצת ראוי ל"ש לומר הב לי בנך ואלמדנו. אבל היכא דאינו לפנינו כלל שייך לומר הב לי בנך ואלמדנו א"כ הי' ס"ד לומר דגזירת מושל הוי כח לה דהוי קצת ראוי ע"כ אומר דהוי מכת מדינה והוי כאינו ראוי לגמרי. ויגיד עליו רעו דבהנ"א פ' האומנים בד"ה וגם על בגד הביא שני הדינים תכופים זל"ז ואם כן אין לרמ"א לדין זה ראי' מת' מהר"מ דהא מהר"מ בעצמו חזר בו ופוטר במת וה"ה בגזירת מושל

ועי' בהגמי"י פ"ה דשכירות חולק ג"כ על דינו של רבינו יואל ועיי"ש דהקשה הרי בחלה פטור ובמת יתחייב יציבא בארעא וכו' ואף די"ל דבחלה הו"ל לפועל לאתנויי ובמת דל"ש לא הו"ל לפועל לאתנויי דלא אסיק אדעתי'. ומצינו כה"ג בסי' של"ה ס"א ברמ"א פועל שקבל עליו כל אונסא דאתיליד ואירע אונס דל"ש כלל פטור שע"ד כן לא התנה. אך הא ליתי' דהתם אין הדין רק לפטור הפועל ממה שתבעו הבעה"ב. אבל לא להוציא מן הבעה"ב דאפי' באונס דלא שכיח לא מחיבינן להבעה"ב לשלם מכיסו וכמ"ש הש"ך סי' כ"א דאונס רחמנא חייבי' ל"א. ויעיי"ש בהגמי"י שכ' ואף שכ' ויש לחלק א"נ. כוונתו על דברי רבינו יואל המובאים במרדכי שכ' לחלק בין מת בנו דאומר הבא בנך ואלמדנו ובחלה לא שייך כן. אינו נראה דבאמת קשה להבין חילוק זה ולקמן אברר עוד בזה

ובתשו' הרשב"א המובא בסי' של"ה בשליח ששכרו ומת בעה"ב בדרך מדמה לה לספינה ומחייב לשלם הכל משמע דאזיל בשיטת ר' יואל ואינו מחלק בין פיעל לספינה ואזיל לשיטתו במת השוכר בתוך הזמן דמחייב ג"כ ליורשים לשלם הכל ועיין בד"מ שמראה מקום לזה

ויש לפ"ז לתמוה על רבותינו הסמ"ע סי' של"ה סק"ז והש"ך סק"ו שהביאו דינא דרשב"א במת בעה"ב דכפי הנראה הרמ"א בכוונה לא הביאו דראוי לפסוק יותר כמהר"מ שחולק על רבינו יואל והרשב"א דשיטתם תמוה וכמש"ל וכן פסק הרמ"א בסי' של"ד ס"ד במת הנער דינו כחלה דפטור בעה"ב וכן בס"א נוטה יותר לפסוק כמהר"מ לענין מת השוכר דלא כר"י והרשב"א וגם הש"ך פוסק דלא כהרשב"א א"כ לחנם הביא