דברי יששכר רנו

סימן קסד הוספה הנספח לת' מ"א

והנה מה שמפשרים לבת ראייתי כ"ג חוזר ושונה איתנטלית אורייתא דמשה וכו' כאלו חלילה כל הרבנים המפשרים לבת גורמים בטול תורת משה ומלבד שאני יודע כמה גדולים וצדיקים שסייעו לפשר לבת וכמעט יש לומר כעת כל המתאמצים שלא לפשר הם גורמים שיביא ממון ישראל לטמיון בידי ערכאות

מה שהעתיק לי כ"ת דברי ס' ישועות ישראל כאלו דבר זה חדש הוא וידוע שדבר זה מחלוקת ישנה היא בין גדולי עולם כמובא בתשו' מהר"י הלוי ת"א ת' ד' בשם תשובות פני משה בנבנשתי והיא מחלוקה בין מהר"י באסאן ומהרי"ט ז"ל ובת' פני משה הסכים שא"צ הבת לכתוב וכן הסכים בתשו' מכתב מאליהו ולפי שאין גוף התשו' ההיא לפני ולא אדע רק מה שהעתיק בתשו' מהר"י הלוי הנ"ל וכ"כ שם בח"ב ס"א וקכ"ז אבל במה נחלקו הראשונים ז"ל לא נדע טעמם אך בס' ישועות ישראל ראיתי והנני להעתיק כל ראיותיו

א) מר"ן קידושין פ' האומר באומרת קדשתני שמבקשין ממנו ליתן גט ולא כופין משום דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותי' הא לא"ה כופין ודאי דמאי איכפת לי' וכגון זו כופין על מדת סדום

ב) תוס' יבמות (דף קי"ב) לאחר ל' יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה ולא כופין משום דהוא מתבייש שתרוק בפניו משמע הא לא"ה היו כופין אותו

ג) ב"ב (דף ע"ז) חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה שכ' התוס' יכתוב לו ממ"נ ומה יזיק לו ותי' דמזיק לו שיפסיד עי"כ שלא ילוו לו כ"כ ברצון שיצא הקול שמכר או נתן ואין לו כ"כ קרקעות משמע הא לא"ה היו כופין אותו לכתוב שטר ושא"ה שהמוכר יכול לומר שמכר מיד רק באופן זה שלא יהיו זילי נכסיו

הגם דמב"ק (דק"ב) משמע להיפוך בלוקח שדה בשם ר"ג דמצי ר"ג למימר לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא וכן שם בלוקח שדה בשם חבירו דאין כופין את המוכר לחזור ולכתוב לו שטר אחר היינו משום דהלוקח פשע בזה דמה לו להכניס את ר"ג בעסק זה וכן מה לי להכניס את המוכר בטורח זה

והנה הדברים האלה הם תמוהים דממנ"פ כיון דטעמא דאין כופין את ר"ג ולזה המוכר משום דזה גרם בעצמו א"כ גם שם באומרת קדשתני וכן באומרת לא נבעלתי למה ליה לר"ן לומר משום דלא ניחא לי' דאיתסר בקרובותי' וכן הטעם דתוס' יבמות משום דמתבייש שתרוק בפניו הא בפשוט הטעם משום דהיא גרמה בעצמה שאומרת לא נבעלתי וע"כ דהתוס' והר"ן ל"ל סברא זאת ואין נ"מ אם גרמה או לא רק אם גנאי לו או אם יש לו היזק אפי' דבר קטן יוכל לומר איני רוצה וכל כה"ג לא שייך כופין על מדת סדום

ומעתה כל ההקפדות האמורים למעלה יש לומר גם באלו דכמו שזה מתבייש שתרוק בפניו גם אותה הבת מתביישת שזה אינו מאמין לה והיא עומדת וצווחת איני רוצה לגנוב ולא אקח אפי' מחוט ועד שרוך נעל מה שאינו מגיע לי ואם אתה חושד אותי בגנב בושה גדולה היא לי ומה בין זה לאם יבא אדם וישביעני שלא אגנוב ממון היש לנו בזיון גדול מזה והיא בושה גדולה יותר משתרוק בפניו הלא היא דבר מצוה ועכ"פ היא למצוה מכוונית לפי דברי' ואעפ"כ יוכל לטעון כן גם בכאן יש לה טענה גדולה. וכן כמו שכ' התוס' גבי חוזר בשטר שכ' לא ניחא לי' דליפשו שטרי עלווי' אף שהשדה באמת היא עתה של הלוקח

והסברא שכ' הגאון בעל ישועות ישראל שמכר מיד באופן זה היא סברא קלושה מאד דמה לו ולשדה חברו וכו' תנאי התנה עמו. עוד יותר מזה בלוקח שדה בשם ר"ג הלא השדה אינה שלו ולמה לא ירצה לכתוב כדי שלא ילוו לו והסברא דגרם לו כבר כתבנו שאינה ובע"כ דאפי' הנאה קלה מעכבת שלא יהי' שייך כופין על מדת סדום וה"נ ניחא להבת שילוו לה ולא ניחא לה דליפשו שטרי עלה ויצא הקול שמכרה חלקה ומי יודע אם לקחה מעות או לא גם מכל הראיית הללו לא מצינו רק שיעשה דבר בדיני ישראל לא שילך לערכאות והבת טוענת אינני רוצה לעשות דבר רק בדיני ישראל לא בדיני עכו"ם ואם אתה חושדני לרשע מה לי ולך ולא מצינו כזה כלל

הנה בתשו' הגאון מ' ענזיל מסטריא ת' כ"ח מביא ראי' מס' ט"ז באם טען שזכותו יש ביד חבירו חייב לשבע ע"ז היסת וראי' זו לאו כלום דודאי מחויב להחזיר מה שהוא שלו ואין שום ענין לנידון דידן כלל. דלזה אין נחשב לו בזיון ולא קלקול

וכן מ"ש בס' אמרי בינה סי"ט ראי' ממה דאסור להשהות שטר פרוע שמא היורש או הבע"ח יגבה בו חדא דהרי הנייר הוא של הלוה ולמה לא יחזיר לו את שלו וזימנין דמירכס ואתי אינש אחרינא למיגבי בי' ואם יכתוב על שם המלוה מתירא הוא שמא ימות וישאר החוב ביד היורשים ולא ידעו ששטר זה הוא פרוע ואפי' יהיו צדיקים יגבו בו. והראי' דהרי שבועות היורשים היא שלא פקדנו אבא ושלא נמצא בין שטרותיו ששטר זה הוא פרוע ולמה לא נימא אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אך ע"כ דחיישינן שמא השהה אותו אפשוטי דספרא. וס"ס גם התם לא אמרינן דחשדינן אותו ברשע אלא שמא ישתכח הדבר אבל בכאן מוכרח הוא לומר ולחוש שמא זה הוא רשע ויורשיו יהיו רשעים לזה לא חיישינן. ועוד דהתם ליכא שום טענה ולמה לא יחזיר מה שאינו שלו. אבל הכא הלא יש לה טענות הנ"ל מה דלא שייך בכה"ג כופין על מדת סדום. וגם הטעם האחרון שכ' לעיל דזה מצי למימר אנא דיני ישראל ידענא ולא דיני עכו"ם

ובשו"מ תליתאה הביא ראי' מתוס' ב"ק (דף מ' ע"ב) ד"ה הוה שכ' שהי' מעריק אותו לאגמא כדי שעי"כ יתפשר הלה עמו ועי' בחשו' שבו"י ח"א קס"ג דהיינו בשוא"ת מותר לבקש תחבולות כדי שעי"כ יתפשר הלה עמו. ואף שבס' ישועות ישראל סי' י"ב סק"א כ' דדוקא התם מותר להשתמט משום דאינו חייב עד שעת העמדה בדין

גוף דברי ישועות ישראל תמוהים דלמה לו לומר דבמועד אינו מתחייב אלא משעת העמדה בדין הא שם בתם מיירי ובתם קרוב יותר לומר דאינו מתחייב אלא משעת העמדה בדין אך המעיין בר"ן פ' אלו נערות על המשנה דיתומה יראה שכ' דאפי' למ"ד דאינו מתחייב קנס עד שעת העמדה בדין היינו שאין זה זוכה בו אבל מ"מ משעת ביאה הוא מתחייב וה"נ משעת היזק הוא מתחייב וא"כ תירוצא בטל וע"כ כמ"ש בת' שבו"י הנ"ל דבשוא"ת מותר לו להשתמט וה"נ דכוותי'. עאכו"כ שיש לו טעמים כמש"ל. עי' ת' בית שלמה ח"א פ"ה ג' וחחו"מ ק"ח. מהרא"ש נ"ב. שערי דעה ח"ב ק"ס. ות' חבלים בנעימים. והנלפע"ד כתבתי

ובס' אמרי בינה כ' בשם הגאון מהרי"ש נאטענזאהן ז"ל ראי' מהך דגיטין (דמ"ה) בר"ן שם שכ' אל תסגיר עבד אל אדוניו אל תחזרנו לעבדות אפי' בא"י ומ"מ אין כופין את רבו לכתוב לו גט שחרור אלמא אע"ג דיש לו זכות מ"מ אין כופין לסלק א"ע בכתב וגם ראי' זו ראי' אלימתא הוא דהל"ל כופין על מדת סדום דס"ס הוא אינו עבד ולמה לא יעשה לו טובה זו

ובס' נחלת צבי לבעל פ"ת לחו"מ סי' רע"ו הביא ג"כ ראי' בשם רב אחד מגמ' גיטין (דף מ' ע"ב) דאמרינן מפני תקון העולם שלא ימצאנו רבו שני בשוק ויאמר לו עבדי אתה כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין וכותב לו שטר על דמיו אלמא דאינו מחויב לשחררו בחנם ול"א דכופין על מדת סדום. ומ"ש כ' אחי הגאון נ"י דהכא ההיזק ברור והתם מצי רבו שני לומר אני לא אוציא עליך לעז עבד כלל וכשתשמעני מוציא לעז תתבעני לדין לאו טענה היא דודאי כל אדם ראוי לו לחוש לכבודו וכבוד משפחתו והרי אמרו בקידושין (דף ע' ע"ב) בטי בר טובי' ברמות רוחי' לא שקיל גטא דחרותא אלמא דקוראו רמות רוח שאינו משתדל להסיר חרפה ממשפחתו: