דברי יששכר רנד

דל"ק השני הרי יוכל לזכות שלישי או נכרי ועדיין אינו ברשות המהפך מש"ה ל"א דל"מ

עוד כתבתי בענין זה במקום אחר

ס"ס להלכה מסכימים רוב הפוסקים דאינו חייב להחזיר בדיעבד. ועי' ביש"ש ריש האומר שמאריך הרבה בענין זה. ועי' מש"ש אולי תרצה לומר דהוא בכלל מ"ש המרדכי [מובא ברמ"א קנ"ו] דיש דנין דין מערופיא והיינו דס"ל להחזיר וא"כ ס"ל דהוי כמו עני המהפך בחררה וא"כ ס"ל בעני המהפך בחררה להחזיר בדיעבד. ודחי לה דהתם לא משום מהפך בחררה אתי עלה אלא משום יורד לאומנתו ש"ח וכדגים דיהבו סייארא וכמ"ש בתוס' שם וס"ס גם שם קיי"ל כהפוסקים דאין דנין דין מערופיא. והנה המהרש"ל חלק דין זה לד' דינים. ואבאר פרטיהם. הא) הפקר ומתנה. הב) מהפך בחררה הג) טרחא. הד) אומנתו בכך

בדין הא] יש בו ד' אופנים. א) הפקר סתם או מציאה ומתנה מותר לדעת ר"ת ורוב הפוסקים מפני שא"י למצוא במקום אחר. ב) מכירה בריווח ברור וניכר. ג) היכי שהמקח בעצמו לא יוכל למצוא במקום אחר. ראיית המהרש"ל להתיר מדברי התוס' דמתירין לבעה"ב ליקח המלמד מבעה"ב אחר לפי שאין דרך הבעה"ב לחזור אחר מלמד אלמא דגם בטירחא כזו היכי שאין דרכו לטרוח מותר. הגם דבתשובות שארית יוסף חולק בזה על הרש"ל. בת' משאת בנימין מסכים לדברי מהרש"ל. ומ"ש בת' שא"י דל"ד למציאה דא"י אם ריווח יהי' לו אם לא. הלא כבר הביא מהרש"ל ראי' מת' מהר"מ בא' שקנה על המצר כו' שיכול להקדימו מאחר שלא יכול למצוא בכל פעם קרקע העומד על קרקע שלו אף דגם שם אינו בטוח שיהי' ריווח דלמא יוזלו קרקעות או ישתדף וכמ"ש בב"מ (דף ס"ד ע"ב) ברש"י ד"ה קמ"ל ותוד"ה ולא מ"מ מה שהוא משתדל עתה ורוצה וזה לא ימצא במקום אחר חשיב כמו מציאה. ד) עוד יש מקום להתיר בדומה למציאה כגון במכירה בריווח קצוב אף שאינו ברור וניכר כ"כ. כמ"ש המהרי"ק ובת' מ"ב הביאו. ותימה שהרש"ל לא הביאו. ואולי משמע לי' דחדא והיינו הך דריווח ברור. אך הרואה במהרי"ק עצמו בשורש קל"ב יראה דתרתי נינהו. והשא"י מוסיף עוד דאפי' במכירה כל שלהראשון אין הפסד ולהשני יש הפסד מותר אפי' לשיטת האוסרין בהפקר. וכבר כתבנו דרוב הפוסקים מתירין בהפקר

דין הב] מהפך בחררה יש בו שמנה דינים. א) במטלטלים בעני אסור ובעשיר מותר. ב) היכי שמפסיד, הראשון מעות אסור אפי' בעשיר. ג) בקרקעות לעולם אסור ואין נ"מ בין עני לעשיר. ד) חזר המוכר מן הראשון או שתבע בעצמו להשני ליקח מותר. ה) לא גמר עדיין פיסוק דמים עם הראשון מותר. ו) מלמד שנשכר לזמן קצוב אצל בעה"ב במקום שיש קבוצים מישראל מותר להשני להשכיר עצמו. ז) במקום שיש קבוץ קטן אסור להשני ח) נשתכר אצלו סתם על כל זמן שיהי' אצלו יתן לו כו"כ לחודש אסור לעולם להשני

והנה בדין זה הב' הוא שאמרו אסור לכתחלה ובדיעבד אינו חייב להחזיר ור"ת יחיד הוא בדין זה לגבי רוב הראשונים ז"ל. ודעת רש"ל דגם ר"ת מודה בזה. ולפמ"ש לעיל במכירה גם ר"ת מודה דאינו חייב להחזיר בדיעבד. ועיין בס' משפט שלום סי' רל"ז שכ' צ"ע בזה"ז דאין יכולים לקרותו רשע אולי מחייבין אותו להחזיר עפ"י מ"ש בת' מ"ב דבתרי קטלי לא קטלי' לי'. וא"כ אם אין מכריזין שוב יש סברא לחייבו ממון, ודבר זה לאו ראי' הוא דכוונת המ"ב כיון דחכמים תקנו לקרותו רשע אלמא דלא תקנו בזה חזרת ממון. ועיין רמב"ן ב"ב שכ' דמכירה אפי' בזול חשיב מכירה משום לא פלוג

דין הג) טירחא יש בו ג' דינים. טירחא מרובה וניכרת כפריסת המצודה לדגים מוציאין אפילו בדיעבד לדעת המהרי"ק והמ"ב חולק ע"ז והמעיין במרדכי יראה דמתחלה הביא הך דעני המנקף בראש הזית ותירץ משום טירחא והדר הקשה מהך דמרחיקין מצודת הדג ותירץ התם נמי טרח משמע ג"כ דהוי כי הך דעני המנקף משמע דגם בזה אינו אלא משום דרכי שלום ואינו רק לכתחלה ולא להוציא ממנו בדיעבד. ב) טירחא מועטת מזו ואעפ"כ נקראת טירחא ואפי' היכי שיש בו סכנת דרכים הוי ג"כ גזל משום דרכי שלום. ג) טירחא מועטת כגון שלא נתן נפשו עליה אף שטרח בה כמה פעמים לאו כלום הוא

דין הד] אומנתו בכך כגון בריחיים שיש לו באותו מקום בקביעות וזה השני יורד לאומנתו מעכב רק אבר מתא אחריתי ולא אבר מתא דידי' ובת' שארית יוסף מחלק בין פחתי' לחיותי' בזה הוא דיש נ"מ בין בר מתא דידי' ובר מתא אחריתי. אבל בפסקי' לחיותי' לגמרי מעכב אפילו אבר מתא דידי' וכן משמע ג"כ דעת המ"ב. והם דברי הש"מ בשם ר"י מיגאש ז"ל. ב) היכי דמטא לידי' כגון במצודת דגים מעכב אפילו אבר מבואה דידי'. ג) היכי דהדרך להשכיר לזה שנה או שנתים ואח"כ לאחר הא לאו כלום הוא ואפילו מהפך לא חשיב. ולזה הסכימו השא"י והמ"ב. ומה דמשמע במהרי"ק דבכה"ג נקרא רשע היינו דמנהג הגלילות ההם אשר ככלות הזמן חוזרים השוכרים ולוקחים חוקים חדשים א"כ משעה ראשונה ע"מ כן שוכרו שכשיכלה הזמן יחזור ויחדש והוי כעני המהפך בחררה. ד) מערופיא יש שדנין דס"ל דהוי כמטא לידי' דחשיב סמכא דעתי' ועדיף מריחיים. וי"ח דאין דנין דל"ח סמכא דעתי' דשמא העכו"ם יחזור בו דשקר בפיהם, וגם אין ידוע אם יהי' ריווח. והמ"ב כ' דוקא שלא התחיל הראשון עדיין באותו עסק עמו. אבל אם התחיל הראשון באותו עסק עמו כו"ע מודים דמוציאין וכ' וצריך שלא יהי' כמו סחורה שדרך כל אדם לקנותו

עוד כ' המ"ב שאם אחרי כלות זמנו זכה הנכרי בו ודאי דמותר לישראלים אחרים לזכות מן הנכרי. ה) ואם הראשון השתדל עם הנכרי עד שכבר הי' מוכן או מוכרח להשכיר לו ודאי דהוי כמטא לידי' ומוציאין אפי' דיעבד. ו) חנות שהחזיק לכמה שנים ואין נכרי שמשיג גבולו. ז) קנה סתם ודעתו לדורות הוי כמטא לידי' ומרחיקין לעולם

וצריך לברר בחנות שהוחזק להלואת רבית מכמה שנים וכן קנה סתם ודעתו לדורות דדעת מהרש"ל ומהרי"ק דמעכבים לעולם. וכן הדנים דיני מערופיא דס"ל דהוי כאתא לידי' מ"ש מריחיים שהוחזק ג"כ לדורות ואינו מעכב רק אבר מתא אחריתי

והי' אפשר לומר דהוי כפסקי' לחיותי' לגמרי וכמש"ל בשם המ"ב והש"מ בשם ר"י מיגאש. אך אין נ' כן מדברי הרש"ל וכן במהרי"ק לא כ' משום זה. וכן להיפוך ק' על אותם שאין דנין דין מערופיא מ"ש מחנות דגם שם מי הבטיחו שיהי' ריווח

ונ' קצת לומר דס"ל דשאני מערופיא דלא הוי סמיכת דעת שלו רק על נכרי א' ודאי דאין זה חשיב ריווח ברור. אבל בחנות שהוחזק להלואת רבית וכי ס"ד שכולם יחזרו בהם. וגם ביתר היכי שיש לו רשות מן המלכות שלא יבוא אחר לגבולו ודאי מי שיצטרך יבוא בהכרח אצלו ואטו בכולם לא יהי' ריווח בזה ודאי דהוי כמטא לידי' דאין סמיכת דעת גדולה מזו. ובזה עדיף חנות מבר מבואה דאוקי ריחייא דהתם מאי ס"ד שלא יבוא אתר לגבולו וכי לו לבדו נתנה הארץ. אבל בחנות שהדרך להשכיר רק לאדם א' ודאי דס"ד דעדיף מריחיים

נמצא לפ"ז הפירוש יש לנו חילוקים האלה. א' אומנתו בכך ודעתו לדורות במקום הזה והריווח מאנשים הרבה והדרך שיבוא לפעמים איש אחר למסחר זה מעכב רק אבר מבואה אחריתי. דעתו לדורות ואין דרך שיבוא אחר לאותה אומנות והריווח רק מעכו"ם א' עדיף מדלעיל ומעכב אפי' אבר מבואה דידי' וי"א דאין כאן איסור אפי' משום מהפך דעכו"ם משקרים ואין כאן ריווח ברור כיון דהוא רק מעכו"ם אחד. דעתו לדורות במקום הזה והריווח מאנשים רבים ואין הדרך רק