דברי יששכר רנב

וקרוב לודאי שרק מפני זה כתבו רמ"א בשם יש מי שאומר דאלו מפני הטעם של החת"ס הי' לו עכ"פ לבאר כמ"ש שם בת' מהר"מ בלשון התקנה וכ"כ בס' הכלבו סימן קט"ז שאם הישראל השוכר הראשון רוצה שיוזיל לו הנכרי מן המקח דלא שייכה כל אותה התקנה ובע"כ משום זה לא חש הרמ"א לבאר שהי' בעיניו ס' אם נתקבלה התקנה הזאת ע"כ לא האריך בזה

וכן נראה מתשו' מהרשד"מ חתו"מ רכ"ח שבעיר שאלונוקי עשו ג"כ תקנה מעין זה ולא הזכירו לגמרי שהוא תקנת רגמ"ה וכן בת' מהרח"ש חחו"מ ת' ר"ו הגם שמהם אין ראי' כ"כ שהם היו ספרדים ואצלם לא נתקבל גם חדר"ג בענין ב' נשים. אך הרואה שם בת' מהרח"ש שהביא לחקור בדין ההולך ממקום שנהגו איסור למקום שלא נהגו והביא ראי' מחרגמ"ה לענין נשים שיש מקומות שנהגו איסור ומקומות שלא נהגו ובדבר הזה לא הזכיר תקנת רגמ"ה כלל אלא תקנת הקהלות שנהגו כן מצד עצמם באיזה מקומות משמע דאפי' במקומות שנהגו חרגמ"ה לענין ב' נשים אעפ"כ בזה לא נהגו והוצרכו לעשות תקנה מחדש ולא הזכירו חרגמ"ה בזה כלל

גם מ"ש הנתיבות דתקנת רגמ"ה ע"כ הי' שלא להוסיף בשכירות דעל השכירות עצמה הוא מדינא דב"מ וא"צ לתקנה וראי' מדברי התוס' ב"מ (דף ע"ג ע"ב) גבי ר' מרי בר רחל נמשך לשיטתו בסי' קע"ה בחידושים בשם הסמ"ע דאפי' קנאה המצרן יוכל השוכר להוציאה מידו וא"כ אין חילוק בין שוכר לממושכן בידו ושפיר היינו הך דתוס' הנ"ל. אבל באמת קשה להורות כן בשוכר וכמ"ש הש"ך בס"ק ס"א בשם ת' מהרש"ל ת' מ"ג שכ' מפורש דשכירות לא דמי לממושכן וכ"כ מפורש בת' הב"ח ת' ס"ט שכן ג"כ דעת הרמ"א. וכן ג"כ מפורש בת' רשד"מ המובא בש"ך ס"ק הנ"ל וכ"כ בת' מהרח"ש חחו"מ ת' כ' ות' כ"ו ות' נ"ו ות' ס'

וא"כ קרוב יותר דלדעת רגמ"ה לא הי' נוהג כלל בשכירות דינא דבר מצרא ואפי' אם נימא דרגמ"ה ס"ל דשייך מצרנות בשכירות י"ל דעיקר התקנה היתה במכירה דהוא קנין עולמית וע"ז תקנו לקיים ועשית הישר והטוב. אלא שאח"כ החזירו גם בשכירות משום לא פלוג דעכ"פ דמי למצרנות דקנין וכ"ז בשוכר מישראל דשייך לעולם דין מצרנות בקנינים אבל בשוכר מנכרי כיון דבקונה ממנו לא שייך דינא דב"מ ל"ד לקנין כלל ולא גזרו בזה. ושאני בהאי דר"מ בר רחל דהי' ממושכן לישראל כיון דדמי לקנין כמ"ש מהרש"ל ושאר רבוותא הנ"ל י"ל דגזרו אבל בשוכר מנכרי כיון דל"ד כלל לקנין לא גזרו כלל גזירה דמצרנות ע"כ הוצרך רגמ"ה לתקן

וזה כעת ראיתי בת' דברי חיים חחו"מ מ"ד מביא בשם ס' נתיבות המשפט ספרדי על חו"מ שכ' ג"כ דיש סברא לומר דבנכרי ל"ש דדב"מ בשכירות מצד הדין אך שלא העתיק טעמו והס' ההוא אינו לפני ומ"ש לפענ"ד הוא נכון בסברא

וכדומה לזה ראיתי בת' מהרשד"מ חחו"מ רכ"ח הנ"ל ושם הוא להיפוך דהתקנה היתה במקום ההוא שלא ישכור שום יהודי אצל נכרי שאין בכלל זה שלא יקנה מטעם זה שאז היו רובם דלים ועניים נודדים מפני הגזירות ב"מ ולא הי' שכיח קנין ע"כ לא תקנו רק על שכירות ואין קנין בכלל. וכן יש לומר להיפוך דבזמן הגמ' הי' שכיח קנין ע"כ תקנו רק על קנין ובקנין בר מצרא ל"ש בגוי דלעולם ארי' אברחא אלא שהתוס' הוא שחדשו דבר זה. וחדשו רק באופן שדמי לקנין

וזה מסתבר יותר דאלו לדברי הנתיבות עיקר התקנה שלא להוסיף חסר ברמ"א וגם דהו"ל לכותבו בסי' קע"ה דשם מוזכרים כל דיני המצרנות. אך לפמ"ש ניחא דאה"נ מש"ה לא כ' שם משום דדעתו דמצרנות ל"ש בזה רק משום תקנה בעלמא שלא יכנוס לגבול חבירו ושייך יותר משום עני המהפך בחררה וכתבו בסי' רל"ז

וממילא אין מקום למ"ש כ"ת עפ"י דברי הקצה"ח דאם ב"ב של הראשון מרובים מהשני אין כאן דין מצרנות כיון דאין השני יכול להשכיר לראשון דכ"ז בישראל דהוי כמו משכיר אבל בנכרי דאין כאן משום מצרנות אלא משום תקנה דהוי כמו מהפך בחררה ואם זה השני שומע לקולנו ואינו רוצה להיות רשע אין כאן שוכר כלל ומבטל מעשהו והראשון נשאר כמקדם וזה הוא מכלל התקנה

וממילא הי' לפ"ז מקום לפשוט ספקו של החת"ס אם בדיעבד מהני דהא גם בעני המהפך בחררה קיי"ל דבדיעבד מהני ואינו אלא מה שנקרא רשע וכמ"ש הראשונים ז"ל וראי' מהך דקידושין (דף נ"ט) דאמר ר' גידל זבוני לא מזבנינן לה דארעא קמייתא היא ואי לא קנאה לא שלו היא ולאו ארעא קמייתא היא

אך לפענ"ד יש בזה קצת לומר עפ"י מה שנ"ל לתרץ קו' הרמב"ן ב"ב (דנ"ד) וריטב"א קידושין (דנ"ט) שהקשו על ר"ת דמוכח מדעתו ז"ל דס"ל בעני המהפך בחררה גם בדיעבד לא קנה מהך דר' גידל דאמר זבוני לא מזבנינן לה

ונראה דעיקר מה דמוכח מר"ת דס"ל דגם בדיעבד לא קנה מהאי דמקשה על רש"י דס"ל דגם במציאה והפקר שייך דין דעני המהפך בחררה מהך דראה את המציאה ונפל עלי' ובא אחר ונטלה הרי היא שלו ומה קושיא היא זו דלמא אה"נ דהיא שלו ואעפ"כ נקרא רשע. וע"כ דאי נקרא רשע בדיעבד ג"כ ל"ק וע"ז הקשו ז"ל מהך דר"ג הנ"ל

ונלפענ"ד דבאמת קשה מ"ט קנה אמאי לא נימא כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת א"ע לא מהני ואפי' באיסור דרבנן אמרו כן. אך עיקר הטעם דמהני הכא הוא עפ"י מה שכ' הנוב"י תנינא ומוזכר בפ"ת יו"ד סי' ר"ל דאף למה דקיי"ל נשבע שלא למכור ועבר ומכר דלא מהני ה"מ היכי דנשבע לחלוטין שלא ימכור א"א לחול אבל אם נשבע שלא ימכור רק ברצון פלוני ועבר ומכר שלא ברצונו כיון דאם הי' פלוני רוצה הי' חל הקנין אף שמכר עתה שלא ברצונו מהני עכ"פ דהוי כמו שוחט בשבת דהשחיטה מהני משום דרק יומא קא גרים וה"נ במכירה בעני המהפך בחררה כיון דאם הי' המוכר עומד וצווח שאינו רוצה למכור לראשון מותר להשני לקנות כמו שאמרו שם בגמ' באגי דאלימא הוי לרב נהגו בי' כבוד לרבב"ח לא נהגו וכו'. וכיון שהי' יכול להיות בהיתר ממילא אפי' אם קנה באיסור מהני ג"כ

אך כ"ז במכירה. אבל במציאה אי נימא דגם שם שייך דין דעני המהפך בחררה כיון דליכא מקנה א"כ לא הי' אפשר להיות בהיתר וראוי לומר דלא קנה אפי' בדיעבד ושפיר מקשה ר"ת מראה את המציאה דאם הוי מהפך בחררה למה הוא שלו. וס"ס במכירה גם ר"ת מודה דבדיעבד קנה

וא"כ לפי דברינו יש לומר כל זה הוא בישראל המשכיר ומוכר אבל בעכו"ם המשכיר כיון דלפי הנראה מן התקנה אפי' אם יאמר המשכיר שאינו רוצה להחזיק את הראשון ג"כ אסור לזה לשכור אצלו כפי המבואר בתקנה דעד שנה אסור לו לשכור א"כ שוב י"ל דגם בדיעבד לא מהני עפ"י סברתינו

אך לפמ"ש שם בלשון התקנה בת' מהר"מ ובכלבו. שכ' והעובר על התקנה על ב"ד להכריח העבריין לתקן המעוות משמע עכ"פ דהוא קונה אלא שמכריחין אותו לתקן וצ"ע בזה. ותימה על החת"ס שלא הזכיר את זאת שמפורש שם במקומו

ואם יעיין כ"ת בדברי היש"ש הנ"ל. יראה שלא כאשר עלה על דעת כ"ת לומר חילוק בין חנות לדירה ששם כ' בפירוש וז"ל ואפי' מה שגזר רגמ"ה לתקנות היינו לענין בתים וגם חנות אבל לא לענין סחורה ומכסים וכו'. וזה הוא ג"כ כוונת החת"ס לפרש כוונת ת' מהר"מ פדואה ששם הוזכר באמת תקנות ההלואות שהיו נוהגין לשכור מן הממשלה זכות ההלואה להלות באותו חנות לעכו"ם על רבית וזה הי' מחייתם ומי ששכר זאת הי' לו כל אותה הפרנסה ברשות הממשלה ובזה הוא שנראה שנחלקו המהר"מ פדואה והמהרש"ל דלמהר"מ