דברי יששכר רנא

סימן קסא

לכבוד ב"ג המופלג חרוץ ושנון כ' דוד שיחי'

מ"ש ליישב דברי פיהמ"ש לרמב"ם כתובות פ"ד שכ' האב זכאי בבתו משום בנעורי' בית אבי' ותמוה שהוא נגד הגמרא כתובות (דף מ"ו ע"ב) שם וקידושין (דף ג') שאמרו אלא האי בהפרת נדרים הוא דכתיב וכ"ת נילף מינה ממונא מאיסורא לא ילפינן וכתבתי עפ"י דברי תוס' ב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא דהקשו למה לא נילף איסורא מממונא והא א"ה בממון אה"ר והוכחת דא"כ דכי אמרינן א"ה בממון אה"ר ילפינן איסור מממון וה"ה ממון מאיסור והגמ' דכתובות וקידושין אזלי אליבא דרב ורמב"ם לשיטתו דא"ה בממון אה"ר. והנה לפי דעתך עדיפא הוי לך לומר דר"ה ור"י ס"ל הולכין בממון אה"ר דס"ל בו"ש ב"ע ול"ל אוקי ממונא בח' מרי' והרוחת בזה אפי' לגירסא דגמ' כתובות דלא גרסי אמר ר' יהודה אמר רב אלא ר' יהודה לחוד ואפ"ה ניחא

אך באמת שגית בזה דאדרבה להיפוך הוא דלמ"ד א"ה בממון אה"ר א"כ כ"ש הוא דלא נילף ממון מאיסור דבאיסור יש לו זכות אבל לא לענין ממון דעדיף טפי. ואדרבה להיפוך הי' לך להקשות כיון דגמ' דכתובות וקידושין אזלא למ"ד הולכין בממון אה"ר א"כ קשה מ"ש ממון מאיסור ולמה לא נילף וע"כ צ"ל דאפי' למ"ד הולכין בממון אה"ר מ"מ מודה הוא עכ"פ דממון צריך בירור יותר דקשה להוציא ע"כ אמרו שפיר ממונא מאיסורא לא ילפינן. וכן אפי' למ"ד א"ה בממון אה"ר דוקא להוציא מיד המוחזק והכא ע"ז אנו דנין שהבת לא זכתה מעולם אך אעפ"כ שפיר י"ל ממונא מאיסורא לא ילפינן וכמ"ש דס"ס ממונא עדיף

וכן מ"ש ליישב קושית תוס' ב"מ (דף כ' ע"ב) הנ"ל דרבה כיון דאמרו כל מילי דמר עביד כרב ודאי דס"ל הולכין בממון אה"ר. לפי דרכך עדיפא יש ליישב קו' התוס' עפ"י מ"ש התוס' עצמם בחולין (דף צ"ו) ד"ה פלניא שהקשו האיך מחזירים שט"ח בסימנים והא כי אתו סהדי ואמרו פלניא דהאי סימנא והאי סי' לוה מפלוני לא מפקינן מיני' ותירצו דל"ד שטר שאין אדם מוחזק בו מהדרינן שפיר אבל ממון שביד הבעלים אין להוציא בסימנים וא"כ י"ל שפיר דנהי דא"ה בממון אה"ר דוקא להוציא מיד מוחזק אבל התם בגמ' לא הי' אלא להחזיר דבר הנאבד ל"ש קו' התוס' דבכאן הולכין בממון אה"ר. אך לפי האמת הקשו התוס' שפיר נהי דבכה"ג אזלינן בת"ר ס"ס חזינן דממון עדיף ואין סברא עכ"פ לומר היפוך דממון נהדר לי' ואיסור לא נתיר ממילא אפי' למ"ד הולכין בממון אה"ר עכ"פ רחוק מאד דרב ושמואל יחלקו בסברא הפוכה וע"כ אפי' להך מ"ד ס"ס ממון עדיף מאיסור וממילא ל"ק ג"כ מה שהקשו מתוס' ב"מ (דף כ' ע"ב) על תוס' דסנהדרין (דף ג') דס"ס לא יחלקו בסברות הפוכות

אך ליישב דברי פיהמ"ש הנ"ל נ' עפ"י מה שקשה על גמ' דהכא דאמרו ממונא מאיסורא לא ילפינן היינו דנדרים לא הוי אלא איסור והא בגמ' דנדרים (דף י"א) פריך הא ל"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וכ' ע"ז בתוס' סוטה (דף י"ז) ד"ה אמר ר' תנחום דנדרים הוי איסור דאית בי' ממונא אך נ' ליישב עפ"י מ"ש בש"ש ש"ו פ"ו דהיכי דיש בדבר איסור וממון אם בטל האיסור בטל הממון. אבל נעלם ממנו גמ' ערוכה דכריתות (דף י"ח ע"ב) דמתיב שם רבא אכל היום וכו' הא כיפר עלי' יו"כ ומשני כי מכפר יו"כ על איסורא על ממונא לא מכפר אלמא דהממון לא בטל אף שבטל האיסור אך יש קיום לדברי הש"ס עפ"י תי' השני שאמרו שם ואב"א כי מכפר יו"כ על כולי' שיעורא על פלגא לא מכפר. ונ' דאה"נ מזה מחולקים שני התירוצים בגמ' אם בדבר שיש בו איסור וממון אם בטל האיסור אם נתבטל ג"כ הממון מש"ה בגמ' דכתובות וקידושין שהקשו על ר"ה אמר רב דאמר מקרא דוכי ימכור ולא מקרא דבנעורי' ואמר האי בהפרת נדרים כתיב ולמה לא יליף מינה ע"כ צ"ל דס"ל ממונא מאיסורא לא ילפינן וס"ל דבנדרים לא הוי אלא איסור גרידא דאף דאית בי' ממון ג"כ כמ"ש תוספות סוטה ע"כ צ"ל דכשבטל האיסור בטל ג"כ הממון וע"כ דס"ל כתי' השני דכריתות שם אבל בגמ' דנדרים הנ"ל ע"כ דס"ל דהוי ממון ולא נתבטל הממון אף אם נתבטל האיסור וכתי' קמא דכריתות שם דה"נ אמרינן לר"מ בשבועות שם שאני סוטה דאיסורא דאית בי' ממונא הוא ומש"ה פסק הרמב"ם כתי' קמא דכריתות שם ויליף שפיר מבנעורי'

אך נראה עוד באופן אחר ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל וליישב עוד דברי הרמב"ם (דפ"ג מהל' אישות הי"א) דכ' מקרא דאת בתי נתתי לאיש הזה ותמה עליו הלח"מ דהרי בגמ' אמרו ואימא ה"מ קטנה וכו'. ונ' לפענ"ד דהנה בתוס' כתובות (דף מ"ו ע"ב) ד"ה ואימא מקשים הא על קטנה א"צ קרא השתא זבוני מזבין לה וכו' ותי' שם בתי' האחרון דאצטריך קרא לאשמועינן דאב נאמן לאסור את בתו וידוע מ"ש בת' מיימוני דאף דאין דשב"ע פחות משנים דוקא נגד החזקה אבל כשאינו בא נגד החזקה נאמן אפי' ע"א. ועי' בש"ש (ש"ו פ"ו) דדעת המהרי"ק דה"ה בממון כל היכי שאין העד מעיד נגד החזקה נאמן ושני השיטות אחד הם דהא דאין דבשב"ע פחות משנים ילפינן דבר דבר מממון ועי' בש"ש שם שחלק ע"ז ואיני רוצה להאריך כעת בזה. עכ"פ חזינן דאיכא בזה פלוגתא ועי' חוו"ד סי' קכ"ז דכל היכי דבידו חשיב כליכא חזקה דהחזקה הוי כמו חזקה העשויי' להשתנות. והנה בגמ' דידן ס"ל דאפי' שלא כנגד החזקה ג"כ אין ע"א נאמן וכשיטת הש"ש וממילא שפיר אמרו ממונא מאיסורא לא ילפינן אף דהכא ליכא חזקה וכמ"ש לעיל דע"ז אנו דנין אם הבת זכתה וממילא ה"ה בדשב"ע אף דליכא חזקה אין ע"א נאמן מש"ה לשיטה זו שפיר הקשו ואימא ה"מ קטנה ול"ק קו' התוס' דעל קטנה ל"צ קרא דאצטריך לאשמועינן דאב נאמן לאסור את בתו אף דלא הוי נגד החזקה מטעם דבידו וכסברת החוו"ד כיון דלשיטת הגמ' כיון דבממון א"נ אפי' שלא במקום חזקה ה"ה בדבר שבערוה ושפיר צריך קרא. אבל הרמב"ם ס"ל כשיטת ת' מיימוני ומהרי"ק מש"ה ל"ק כלל ממונא מאיסורא לא ילפינן דבכה"ג ל"ה בגדר ממון ומש"ה מצי למילף מבנעוריה וה"ה דמצי למילף מאת בתי נתתי ול"ק אימא ה"מ קטנה כקושי' התוס' ותי' התוס' ל"ש דלא אצטריך קרא דפשיטא דנאמן האב דליכא חזקה וכסברת החוו"ד

ואשר כ' בקו' על הרמב"ם ממימר דלאו כולל יותר מעשה מסומא דפטור ממצות עשה הוא קו' ת' שם ארי' חיו"ד ת"א ואעתיק לך מ"ש ע"ז (בת' י"ז): דודך הדוש"ת. סימן קסב

כבוד ידידי ה"ה הרב החריף ובקי חסיד וי"א כש"ת מ' שלמה דוד נ"י מו"ץ דסטרזעמשיץ

בדבר שאלת כ"ת. הנה מ"ש החת"ס חחו"מ ק"ד על דברי רמ"א חו"מ רל"ז על מ"ש בשם יש מי שאומר שהוא חרם קדמונים שלא לשכור דירה מן עכו"ם שדר בה ישראל דעיקר כוונתו על הלואה מן עכו"ם דהא על הדירות מבואר בת' ר"מ מרוטנבערג. לפענ"ד רחוק להעמיס כן בדברי הרמ"א שכ' סתם י"א דמשמע על השכירה ועל ההלואה. אך הטעם פשוט משום שאותה התקנה לא נתפשטה בכל המקומות כאשר יראה כ"ת ביש"ש קידושין פ' האומר והוא שנוי בת' רש"ל ל"ו וז"ל שם ואף שמצינו חזקה לענין ישוב וחרם היינו היכי שהסיעו על קיצתם כדאיתא במרדכי ובכאן לא מצינו לא חרם ולא תקנה ואפי' מה שגזר רגמ"ה שלא לשכור בית מגוי שדר בה חבירו עד מלאת לו שנה אחר יציאתו ובודאי היא תקנה שלא נתפשטה בכל מדינות עכ"ל: