דברי יששכר רמט

יותר משנה אך לא מדעתי רק בבקשה אצל בע"ד. אבל במקום התראה אינו מועיל שום אמתלא שבעולם. ובפעם השני כששלחתי התראה השיב לי כ"ת כי הזמן המוגבל למצער היא. והוא נגד דין מפורש בחו"מ ק' ס"א ברמ"א שאין נותנים זמן לשבועה. ואף שבשערי משפט כ' דבשבועת אין לי כיון דאפי' אם יודה נמתין לו ל' יום ה"נ נמתין לו. דבריו אינם ברורים כלל דבשלמא אם אומר אטרח ואתן לך ודאי שממתינין לו אבל כשאומר לא יהי' לי אפי' אחר ל' יום עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליו איך נטעון אנחנו עבורו שמא יתן לו וראיתו של השערי משפט מזה אומר בחמשה ימים וז"א בעשרה דממתין עד סוף החמשה לאו ראי' היא דבשלמא התם דהיום אינו מחויב לו ליתן שעדיין לא הגיע זמנו ובסוף החמשה אולי באמת ישלם לו ולמה נשביעהו עתה שאפי' אם יודה אינו מחויב ליתן אבל בכאן הוא באמת חייב עתה לשלם ואומר שלא יוכל ליתן אפי' אחר שלשים יום למה לא ישבע עתה

ועוד יש לחלק דהתם אין כאן רק שבועה דלשעבר. אבל בכאן יש ג"כ שבועה דלהבא דכל מה שירויח יתן לו וזה מחויב תיכף לישבע

ועוד יש להאריך בזה אך אני בא עתה לפלפולא. אך אפי' אם נימא כהשערי משפט ה"מ אם עתה הוא שנעשה הפסק אבל אם הפסק כבר נעשה יותר משנה מה שייך עתה זמן. ויותר אין לי להאריך בדברים: הנני הדוש"ת. סימן קנט

לכבוד יד"נ דרב החריף ובקי וכו' מ' יצחק פלטיאל נ"י דומ"ץ דק' עלקוש

בדבר הצעטלין היודעשע. שזה שלקח הצעטיל נשאר חייב וזכה בגורל ונסתפק כ"ת לפי שיש הרבה פעמים שמעקלים מעות הגעווינס אצל בעלי הלאטעריע כשהזוכה נ"ח. א"כ במה קנה זה הזוכה

בת' דברי חיים ח"ב חחו"מ ת' כ"א כ' דזוכה אף מי שאין הצעטיל גופי' בידו אלא שנתן לו קוויטל שקנה אצלו חלק צעטיל ונשאר חייב. ובת' בית שלמה חחו"מ כ"א מסופק על גוף קנין הצעטיל אם מהני מצד דד"מ. ומעלתו הזכיר לי שבת' מהרש"ם ח"ב כ' מזה. ושלחתי להשאיל לי ת' זו ומצאתי שם בת' ל"ד אם מכר הצעטיל אחרי שכבר זכה בשעת מכירה. ובת' ר"ל האריך באחד שנ"ח דמי הצעטיל ולא הי' בידו הצעטיל אלא שהי' אצל אחר. והאריך דמהני קנין בצעטלין משום דד"מ והביא ראי' מדברי ת' הרשב"א המוזכרים בחו"מ סי' ס"ו ס"ד ובדברי הנה"מ שם. ובת' ב"ש חחו"מ ת' ס"ט ות' צ"א אבל כ"ז אין עסק לדין שלנו דהם ז"ל מסכימים היכי שיש חזוק מצד דינא דמלכותא יש בזה קנין. אבל באופן שאלתנו הרי אין בזה חזוק מצד דד"מ כיון שיכול לעקלו א"כ במה קנאו. וא"כ לפ"ז אין לנו נ"מ דוקא אם לא נתן מעות דהא לעולם יכול לעקלו ולומר שלא נתן מעות ולא סמכה דעת הקונה כלל כיון שאין כאן תקיפות. אבל לפענ"ד אני חמה על הגדולים שנתחזקו רק משום דד"מ. דלפענ"ד אפי' בלא זה יש בזה קנין מצד מנהג העולם והסוחרים. כמ"ש בת' הריב"ש ת' שמ"ה ובת' רשד"ם חחו"מ קצ"ג וח' ש"פ. דבמקום שנוהגים הסוחרים להעביר הלואתם מזה לזה ע"י שכותבים שם פלוני עליו מהני כ"ז מדין סטימותא ובס' ארח משפט הביא בשם ת' מטה שמעון ח"י ת' ל"א. ות' שעות דרבנן ת' י"ד. אהל יצחק ת' קט"ז ואין לנו מנהג גלוי לכל גדול מזה ובזה ודאי קונה וכמדומה לי מה שמעקלים הוא רק על זמן ולא לחלוטין ואם עושין כן ודאי שלא כדין עושין ע"כ לפענ"ד הדין עם הזוכה אבל לפי שיש בזה צריך עיון נכון לעשות פשר אבל עכ"פ הצד מכריע לצד הזוכה: דברי הדוש"ת. סימן קס

בדין המבואר בחו"מ (קפ"ג ס"ב) הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלים וכו' והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי והרי הוא מכלל הרמאים

וכתב ע"ז הרמ"א קנאה סתם במעותיו יכול אח"כ לומר לעצמו קניתי ודוקא בקרקע סתם אבל בקרקע מיוחד הואיל והוא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאה למשלח וא"י לחזור בו

ועי' בנתיבות בביאורים (סק"ג) שכ' דבקרקע מיוחד פשוט בעיניו דאפי' יש לו מגו ג"כ א"נ ובמטלטלים צ"ע אם מהני מגו

והנה נולד לנו צ"ע במטלטלים אם אין לו מגו אלא דאומר לעצמי קניתי אי נאמן בשבועה. והנה מדברי הנה"מ הנ"ל דכ' צ"ע אם מהני מגו ונהי דהסכים דמהני מגו עכ"פ בלא מגו ודאי דמשמע מדעתו דא"נ אפי' בשבועה

ולפי שאצלי הדבר פשוט דנאמן ע"כ הנני מוכרת לבאר

הנה גוף דברי הרמ"א דאפי' קנאה במעותיו בקרקע מיוחדת א"נ לומר לעצמי קניתי הוא מדברי הר"ן פ"ב דקידושין דא"נ לומר על עצמו שנהג מנהג רמאות משום דשאריח. ישראל לא יעשו עולה והוסיף ע"ז הר"ן להוכיח מדברי רש"י קידושין (דף נ"א ע"ב) במי שהי' לו בת קטנה וגדולה וקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל אפי' שויתי' הבוגרת שליח ודייק רש"י לקדשה לכל הבא משמע הא אם שויתי' שליח בפירוש לזה היינו חוששין שקדש את הבוגרת אף דאיכא חזקה דלא שבק אינש מצוה דרמיא עלי' משום דהא עדיפא דשארית ישראל לא יעשו עולה לשנות משליחותי' לקדשה עבור הקטנה

והנה לפענ"ד יש כאן תמיהה גדולה דהא הך דשארית ישראל לא יעשו עולה איכא ג"כ בקידושין (דף מ"ה ע"ב) גבי האי דאמר לקריבי והיא לקריבה כפתי' עד דאמר תיהוי לקריבה. אדהכי קפץ קריבי' לקדשה ופליגי בזה אביי ורבא אביי אמר שארית ישראל לא יעשו עולה ורבא אמר משום דלא טרח בסעודה בכדי איכא בינייהו דלא טרח א"כ מפורש דלדברי רבא היכי דלא טרח חיישינן דהדר בי' ול"א חזקה דשארית ישראל לא יעשו עולה א"כ מכאן ראי' להיפוך והא קיי"ל הלכה כרבא לגבי אביי

וא"כ אה"נ יקשה על רש"י דהתם הנ"ל לפמ"ש הר"ן דאי שויתי' שליח מפורש הוי חיישינן משום דשארית ישראל לא יעשו עולה הא התם לרבא קיימינן דאמר החם אמר לך רבא והא לרבא איכא למימר אפי' שויתי' מפורש ג"כ לא חיישינן על הבוגרת. וע"כ צ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דדוקא לעיל פליג רבא על אביי דאביי ס"ל גם להקל שלא להצריכה גט מקריבי' משום דשארית ישראל לא יעשו עולה וע"ז פליג רבא דלא הוי חזקה אלימתא להתיר ס' א"א משום זה אבל הכא להחמיר ולומר דהבוגרת צריכה גט חיישינן שפיר וסמכינן על חזקה דשארית ישראל ולומר דס' הוי

וא"כ כיון שכן הוא מאי ראי' היא זו להך דהכא כיון דעכ"פ סברא זו לא הוי אלא ס' מנלן להוציא בשביל סברא זו מן הלוקח

ועוד יש להקשות בזה עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' עדות שאימת האיסורים על הרשעים ולא אימת הממון א"כ אין ראי' די"ל דוקא לענין קידושין לא חשיד אינש אבל בנוגע לענין ממון חשדינן לי' שפיר ול"א סברא זו

עוד יש להקשות מאי דמיון הוא להתם דשם לדברי אביי ודאי דמוקמינן לי' על חזקתו בשארית ישראל לא יעשו עולה ולא הי' רמאי ואיננו רמאי גם עתה לקיים את השליחות ממילא לא נחרצה בקידושי קרובו לשנות ממה שהי'