דברי יששכר רמז

דאיכא רגלים לדבר ל"א עיניו נתן באחרת וה"נ אין לך רגל"ד יותר מזה מפני הרינון הגדול וכ"כ בתרעק"א ת' פ"ח הובא בפ"ת

ומפורש בריטב"א ונ"י להלכות רמב"ן סוף נדרים דאי קים לי' להבעל דחשודה היא אין כאן חדר"ג. וא"כ כיון דמסברא הי' יותר ראוי לקנאות לפי הפריצות הגדולה הנשמע ממנה הסברא נותנת שהאמת כן ומאמינים לו

וגם עוד יש לומר עפ"י סברת החות יאיר דהיכי דאומרת דרך תשובה ל"ש עיני' נתנה באחר ה"נ כיון דהעובדא הי' שזה התנצל א"ע לפני הרה"ק שי' שקינא לה אולי נקרא דרך תשובה. אך ע"ז יש לדון דיש חולקים בזה

ויש לי אריכות גדולה בזה. אך לפי שאני מסופק אם יאבה לשמוע דברי חכמים לטוב לו ע"כ הנני מקצר דברי הדוש"ת. חלק חושן המשפט סימן קנז

לכבוד יד"נ הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי י"א כו' כש"ת מ' יחיאל מיכל נ"י האבד"ק מינסק

מכתבו הגיעני ועל חקירת כ"ח בכהן הבליעל שמתגורר עם גרושה אם לקנסו שלא למול את בנו. ודאי יפה עשה כ"ת למנוע מזה שודאי טעם הראשון המובא בב"י יו"ד של"ד בשם הרמב"ן מ' כולל ל"ש הכא ורק מ"ש כ"ת דלטעם השני דלמגדר מלתא ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת י"ל דבעי דוקא גדול הדור הלא קיי"ל להלכה בחו"מ סי' ב' דטובי העיר שהמחום רבים עליהם לב"ד כח בידם

אך לדידי פשוט הדבר דלפי מה דקיי"ל בסוף סי' של"ד שם בשם מהרי"ו דנהגו עכשיו שלא למחות וכו' שיש לחוש שיעמדו וכו' ואם אמרו מהרי"ו ז"ל בימיו אנן מה נאמר שפרצו מסורות בעוה"ר ונעשה כהיתר ואין שכיח היזקא יותר מזה. ועוד אני מוסיף בה דה"מ שייך רק למנוע מפני שלא יעמדו עלינו דוקא היכי דבדבר זה יועיל ודאי אצלו שימנענו מן העבירה רק שיש לחוש שאח"כ יעמוד עליו בהא יש לחקור אם יש למנוע מפני סכנה שלנו. אבל היכי שודאי לנו שלא נועיל להפרישו מן העבירה ואיהו דידי' קעביד ודאי לדעתי הדבר פשוט כביעתא בכותחא דאין שום חיוב עלינו בכה"ג וראי' לדבר הוא מ"ש בהג"א פ' ז"ב ראי' מהאי דאמר להו מר עוקבא לבני חמוה פסילנא לכו לדינא משום דלא צייתינו דינא וכ' עלה דמשמע מזה דאף דדין הוא מ"ע דאורייתא אעפ"כ במקום שיודע שלא ישמעו לו א"צ לומר להם הדין ודברי הג"א זו לכאורה תמוהים דלמה לו להביא ראי' זו מכאן הלא מפורש אמר לעיל בגמ' (דף ו' ע"ב) ר"י בן לקיש שנים שבאו לדין אחד רך וא' קשה וכו' אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא יתחייב וכו' ונמצא זה רודפו. א"כ מפורש שם בגמ' שמותר לו להסתלק ומה הוסיף הגמרא בכאן. ונ' קצת לומר דכוונת הג"א דלאו דוקא מי שמוחזק לרודף ויוכל להזיק לדיין הוא דמותר לו למנוע קמ"ל ההג"א דאפי' מי שאינו מוחזק לרודף אלא שאינו ציית הדין ג"כ אינו מחויב להזדקק לו

וכן מבואר בסמ"ע סי' י"ב סק"א פי' תקיף ואלים ואינו שמוע לקול מורים עכ"ל פי' דבאינו שומע לחוד סגי שמותר להשתמט ממנו. ובאמת לכאורה תימה מנ"ל להסמ"ע זה דלמא דוקא במקום שיש חשש סכנה. אבל באינו שומע לא יבטל מ"ע דבצדק תשפוט עמיתך דלמא באותו הפעם ישמע. אך י"ל דאה"נ ראייתו מהכא דל"א מר עוקבא להו גברי אלמי אתון אלא דלא צייתותי דינא משמע דבזה לחוד סגי לפטור מלומר להם הדין

אך באמת יש בזה לתמוה. חדא דהרמב"ם והמחבר כתבו דבמומחה לרבים חייב להזדקק אף ברודף ואין לנו מומחה לרבים יותר ממר עוקבא כמ"ש בסוף פ"ג דסנהדרין ורש"י ותוס' שם וא"כ איך הי' רשאי להסתלק. ב' עו"ק לדברי הג"א כיון שהם לא צייתים דין למה אמר פסילנא לכו לדינא משמע רק דהוא פסול להם והלא כל העולם כולו פסולים ואין פסולו יותר מאחרים. ג' עו"ק הא אפי' בא' רך ואחד קשה לא מצינו אלא שרשאי להסתלק אבל אם רוצה להזדקק להם מותר ולמה אמר מר עוקבא פסילנא לכו לדינא: וחי' נ' קצת לומר לדעת הרמב"ם דפירושו דפסילנא היינו דהי' בלבו עליהם ופסיל להו מצד שנאה וכ"ז י"ל לדעת הרמב"ם אבל לדעת הג"א שכ' מפורש משום דאינם צייתים דין תמוה מש"ל (והי' נ' קצת לומר דמר עוקבא ס"ל נהי דאין הלכה כר"י בקרוב ונתרחק וכשר להו לדינא ה"מ היכי דאם הי' רחוק הי' עליו המ"ע לשפטו אבל היכי דאם אפי' הי' רחוק הי' רשאי להסתלק גם החולקים על ר"י מודים דהכא פסול לו כיון דאין עליו מ"ע)

ונראה לפענ"ד ליישב דברי הג"א באופן שלא יהי' לנו שום קושיא דהך דלעיל דר"י בן לקיש דוקא היכי דהיכולת בידו לכופו לד"ת אלא שמתיירא שאח"כ ירדוף את הדין או יבלבלנו ויהפוך את הד"ת לרש"י ותוס' לכל חד כדאית לי'. ובהא הוא דאמרו דאם הי' ממונה לרבים חייב להזדקק להם דס"ס יקיים מ"ע דבצדק תשפוט עמיתך וע"ז נאמר ולא חגורו. וע"ז חדש לנו ההג"א דאפי' ממונה לרבים היכי דאין ביכולתו לכופו לקיים הד"ת אז פטור לשפוט כיון שלא יתקיים כלל המ"ע. וניחא לפ"ז שאמר פסילנא לכו לדינא דהא קיי"ל ד"מ בשלשה ואם הי' מומחה לרבים דן ואפי' יחידי וכ' רש"י משום דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ומר עוקבא הי' מומחה לרבים ואמר להו דכ"ז היכי דשייך מ"ע דבצדק תשפוט עמיתך אבל הכא כיון דאינכם צייתים דין ולא אוכל לקיים בכו המצוה דבצדק תשפוט א"כ לגבכם אני כשאר הדיוט ופסול אני לדון יחידי

ויש עוד לומר בדבר זה דכ' הרמב"ם (פ"ב מה' סנהדרין הי"א) אעפ"י שמומחה דן יחידי אעפ"כ מצות חכמים שלא לדון יחידי ואיתא בירושלמי ריש סנהדרין ר' אבהו דן יחידי מ"ט כיון דאתיין לגבי' הוי כקבלוהו עלייהו. וא"כ הי' דעתם דמר עוקבא מותר לו לדונם יחידי אף ממדת חסידות והוא השיב להם דלא הוי כקבלוהו כיון דאינם צייתים דינא לא הוי קבלה בלב שלם. אך ס"ס ל"ש ע"ז לומר לשון פסילנא. אך העיקר כמ"ש למעלה דאה"נ הפסול הוא משום דלא יקיימו א"כ ל"ש גבי' המ"ע דבצדק תשפוט עמיתך, ולפ"ז ממילא יהי' פסול להו לדינא משום קרבות דהא אמרו בגמ' שם את זו דרש ר"י הגלילי וקמת ועלית אל השופט וכו' וא"כ חזינן דמצד הדין הי' ראוי לפסלו מטעם קרוב רק גזה"כ הוא להתירו מצד וקמת ועלית היינו כדי שיתקיים המ"ע דבצדק תשפוט אבל היכי דלא יתקיים המ"ע אסור לו לדונו. ויובנו לפ"ז דברי הגמ' דאמרו איכא דמתני לה להא דרבב"ח אהא וכו' אמר רבב"ח הלכה כר"י הגלילי דלכאורה מאי נ"מ בין האי לישנא להאי לישנא. ולפמ"ש נכון הדבר דפליגי בהא היכי דא"א לקיים המשפט דל"ש וקמת ועלית וזה של"א דאין הלכה כר"י אלא דהלכה כריה"ג. וז"ש מר