דברי יששכר רמה

סימן קנה עוד להרב הנ"ל בענין הנ"ל. [ על התשובה הנדפסת בס' עזרת ישראל ח' מ"ג]

לכבוד ידידי הגאון הצדיק וכו'

מ"ש כ"ת דבמהרי"ק לא נזכר שום דבר מזה. דברי ברור מללו. דבשורש צ"ח כ' מפורש וז"ל ע"ד הגט הבא מקאשטרו בגלילות רומנייא שלחו ר' יודא דמתקרי ליאון ואשתו מלכה במדינת פיימונט וכ' בגט אנא לוי יודא המכונה ליאון דבמדינת פיימונט ובמקום הנתינה אין מכירין בשם דלוי כלל ואינו נקרא שם אלא יודא או ליאון. גם בקאשטרו שהיא מקום הכתיבה אינו נקרא בשם דיודא או בשם דליאון אלא בשם דלוי לפי מה שספר לי איש א' הבא משם לכאן וכו' ככל המבואר שם באותה תשובה נ' דכל המדובר בח' מהרי"ק אודות המכונה או דמתקרי הוא באופן ששני השמות הן א' במקום הנתינה וא' במקום הכתיבה

וברמ"א סי' קכ"ט ס"ו בדין שלנו שכ' דהיכי דכותבין דמתקרי כותבין אח"כ כהן או לוי מביא זה בשם מהרי"ק ע"כ קרוב לדעתי שמהרי"ק מיירי שם ג"כ בכה"ג דמתקרי במקום הכתיבה שם אחר ממקום הנתינה ונאמן עלינו הרמ"א שמהרי"ק הוא בעל דעה זו

ואם נפקפק בגוף הדין הזה כמ"ש כ"ג שלא נמצא כן לפנינו במהרי"ק א"כ נפל כל הדין הזה בבירא ואין לנו אלא לכתוב תמיד כמ"ש במהר"י מינץ בהמכונה שכותבים מתחלה כהן ואח"כ המכונה כמבואר שם באות ל"ז ואות מ"ב כיון דהא תניא והא לא תניא. אך הלא דעת רבינו הרמ"א בעצמו לאו מלתא זוטרתא היא. אך ס"ס פשוט יותר לומר דבמתקרי לאו קפידא היא ובמכונה קפידא הוי וס"ס על הכותב בדמתקרי כמו בדמכונה אין להשיג עליו

ובמה שכתבתי אני בעניי בתשו' הנ"ל שאין אנו מאמינים לה על דבריה להכחיש העדים שלא היתה כוונתה לגירושין וכתב כ"ת שנפלא על דברי הלא היא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא. מה אעשה שיותר מזה אני מתפלא על כ"ג. הלא כל רצונו של כ"ת לבטל הגט היא משום טובתה כדי להציל עשוק מיד עושקו ולהציל האשה העלובה לפי דבריה מיד, הקמים עליה לרעה וע"ז דן כ"ת שלא להתיר להבעל ההוא לישא אשה אחרת וע"ז היו דברי דאין אנו מאמינים לה לאסור עליו לישא אשה וא"כ הוא בהיתרו ועתה שב כ"ת לטעון שלא להתיר את האשה להנשא ומתפלא עלי ותימה איך שייכה פליאה בכאן כיון שמזה לא דברנו כלל ס"ס הבעל בהיתרו עומד ומה לו באיסור שלה

אך גם איסור האשה לאו מלתא דפשיטא היא דתליא בדברי תשו' הרשב"א וכתבי מהרא"י המוזכר במל"מ פ"ט מה' אישות הט"ו ופ"ג מה' חליצה ויבום די"ג בשויא אנפשה חד"א במקום עדים. ולפענ"ד קרוב יותר לומר דבכה"ג לכו"ע אפי' מאן דס"ל דמהני שוי' אנפשי' חד"א אפי' במק"ע ה"מ היכי דכוונתו לאסור את עצמו. אבל הכא לא היתה כוונתה לאסור א"ע אלא שלא להפקיע את עצמה מבעלה. וגם לדברי המל"מ אם תחזור בה שריא האשה עאכו"כ באמתלא גלוי' כזו שידוע לכל שכוונתה להוציא ממנו טענותי'. ועין בפ"ת אה"ע סי' מ"ח

ומ"ש כ"ג לה"ר מהך דסי' מ"ב באומרת שנתכוונה לשחוק בעלמא גם בזה אני תמה. וכי ס"ד דמר להך מ"ד דמאמין לה וכי כל אשה שמתקדשת לבעלה תאמר שלשחוק נתכוונה. אע"כ דדין זה לא שייך רק היכי דליכא שדוכים וכדומה בשאר אופנים היכי דאיכא רגל"ד והוכחה שנתרצתה. וה"נ בעובדא דידן שנסעה ממקומה למקום אחר ובאה אל הרב לסדר לה ג"פ וישבה שם איזה שעות היש ס"ד לומר בכל אלה לא נתכוונה לגט גמור וכוונה שאומרת עתה היא כמעייל פילא בקופא דמחטא ולית מאן דפליג שהיא טענה גרועה. הגם די"ל שהאמת אתה אבל בב"ד אינה נאמנת לומר כן דהעדים מעידין שהי' גט גמור ככל משפטו וחוקתו

ובנידון קושיתי על הא דהורגין על החזקות דנימא דהוי ה"ס שמא תתן אמתלא. וכ' כ"ג לדחות עפ"י דברי יו"ד סי' רל"ב סי"ב דלאחר שעבר א"נ שהיתה שבועתו על תנאי וה"נ לא תועיל אמתלא. מה אעשה שכ"ת לא עיין בדברי כי עיקר קושייתי מדברי הטו"ז יו"ד קפ"ה שכ' שם מפורש וז"ל. בפ' בתרא דקידושין וכו' אם היתה אומרת בתחלה בשעת ביאתה לירושלים בפני שני עדים שאין זה בנה וכו' דודאי לא היו סוקלין אותה וכו' שזה רפואה קודם למכה וכו' עיי"ש באורך וע"ז אני תמה דלפ"ז בכה"ג אין עצה ואין תבונה דלעולם הוי הספק דלמא הקדימה איזה רפואה למכה זו וכן נמי אין ס' אצלי דגם בהאי דיו"ד סי' רל"ב סי"ב שהביא כ"ת אם בתחלה קודם שעבר על שבועתו אמר לפני שני עדים ששבועתו על תנאי כך וכך. ודאי דאם עבר אח"כ על שבועתו נאמנים העדים להצילו ממלקות וכן משמע לשון התוספתא והש"ע אין שומעין לו ואם כבר עבר א"נ פי' שא"נ להוציא עצמו מחיוב מלקות אבל אם יבואו עדים ויעידו מה שאמר לפניהם קודם העבירה ודאי הם יפטרוהו וא"כ לעולם הוי ה"ס אף שהוא שותק בשעת ההתראה דלמא כבר קודם לזה גילה אמתלא שלו בפני עדים ע"כ אינו חושש להשיב שום דבר להמתרים אותו ואח"כ העדים ויפטרוהו

ובשיטת הרמב"ם אי ס"ל שמה התראה או לא צ"ע במ"ש מפורש בתורה. וס"ס הנלפע"ד כתבתי אליבא דשיטה זו אי ס"ל שמה התראה: דברי ידידו הדוש"ת. סימן קנו כבוד ידידי יקירי הזה הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מ' שלמה דוד נ"י מו"צ דסטרזעמעשיץ

בדבר הידועה שבעלה אמר שקינא לה ועתה חוזר וכופר וידוע לכל שמתנהגת בפריצות יתירה עם הנחשד כמבואר לפנינו בפרטות

הנה מתחלה עלה ע"ד לומר דאה"נ למה לא נימא דאה"נ מחל על קינויו דהא קיי"ל בסוטה (דף כ"ה) ובש"ע קע"ח סי"ב דאם מחל הקינוי קינויו בטל והא נכון לעשות כן כדאיתא בסוטה (דף ב' ע"ב) אמר ר' חנינא מסורא לא לימא איש לאיתתי' בזמן הזה לא תסתרי עם פלוני וכו' ואסר לה עלווי' איסורא דלעולם א"כ לפ"ז אם קינא לאשתו ראוי לו שיבטל הקינוי

אך נ' דהא קשה על הגמ' דר"ת הנ"ל ממתני' דלקמן (דף כ"ד) דאמרו ואלו שב"ד מקנין להם מי שנתחרש או נשתטה או שהי' בעלה בבית האסורים וכו' ואמר לא להשקותה אמרו א"כ כיון דא"י להשקותה א"כ הרי היא כבזמן הזה ואעפ"כ מקנין להן וקשיא על ר"ח מסורא

עוד קשיא למה אמר ר"ח מסורא דוקא בזה"ז הא גם בזמן שהי' נוהג מי סוטה כיון דמסופק בהלכה דלמא הלכה כר"י בר"י דמקנא לה עפ"י עצמו ה"נ הי' הספק דלמא הלכה כר"א ור' יהושע דמקנא עפ"י שנים וא"כ מן הספק בודאי שלא היתה שותה דלא היו מוחקים השם עפ"י ספק ולא היתה שותה ואסר לה איסורא דלעולם

אך הא לא קשיא דכיון דהי' נוהג עכ"פ בדיקת המים לאו איסורא דלעולם הוא דהי' יכול אח"כ להקנות לה עפ"י עדים והיא תסתתר עוד הפעם והוא ישקה אותה והמים יבררו גם הסתירה הראשונה כמו שאומרת אמן שלא שטיתי ארוסה וכו' ה"ה נמי הקינוי וסתירה הראשונה ושפיר לא הוי איסורא דלעולם וה"ה נמי דלא קשיא ממתני' (דכ"ד). דאה"נ הב"ד היו מקנין לה בזמן שבהמ"ק קיים. דממנ"פ אם הבעל