דברי יששכר רמג

וכ"ז בעובדא דידהו שכתבו דמתקרי על שם מקום הכתיבה וכמש"ל וכ"כ המהרי"ק בעצמו בשורש צ"ח. אבל בעובדא דידן שנקרא בשני השמות במקום הזה אלא שזה הוא שם הקודש וזה הוא שם החול וזה השני הוא פירושא דראשון ועיקר השם הוא הראשון למה לא יכתוב כהן בעיקר השם שלו ולא במה שקוראים אותו העולם. ואף דאין קפידא לכתוב אח"כ ג"כ. אבל מ"מ אין תפיסה על מי שלא עשה כן. אבל עכ"ז אף שאני כותב כן לסברא. אני מודה שלמעשה אני נוהג ג"כ כן כשיטתו דמר לפי שאינני רוצה לסמוך על סברא נגד המבואר ברמ"א אבל תפיסה על המסדר אין כאן

אך במ"ש כ"ג לתפוס על המסדר שסדר יהודה בה"א ולא באל"ף. אני אומר שבעני גם אני עושה כן תמיד וכדין עשה וכן הסכימו האחרונים בס' גט מקושר ובס' ישועת יעקב. ועוד

ומה שהעיר כ"ג מדברי התוס' גיטין (דף ע"ח) בד"ה אינו שצריך שתדע שהיא מגורשת דאל"כ הרי היא משלחת וחוזרת במחכ"ת אין כאן שום בית מיחוש. חדא דהלא אם יאמרו לה העדים אח"כ די בכך כמ"ש מפורש גם ברמ"א וזה בלבד די לקרותה משלחה ואינה חוזרת כמ"ש בסי' קל"ו ס"ה. ומ"ש כדי שידעו העדים והיא. ודאי דחד מינייהו סגי או שידעו העדים ויאמרו לה. או שתדע היא בעצמה והיינו דנשמע מעדותו של ר"י בן גודגדא כמבואר שם ביבמות (דף קי"ג ע"ב) אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ואמר לה כנסי שטר חוב זה ואפי' אם נימא דלא מהני בכה"ג ס"ס הרי הכא כו"ע יודעים שקבלה לשם גירושין ומי זה יוכל להכחיש מה שראו עדים ושמעו שאמר לה ה"ז גיטך ואם היא אומרת שקבלה לשם דבר אחר מה שהי' בכוונתה שהיא לשם סגולה מי יאמין לדברים האלה כיון שהב"ד והעדים מעידין שברצונה קבלתה וידעה שהוא לשם גירושין וא"כ לפ"ז אין לך א"א בעולם שתהי' בודאי א"א שמא נתקדשה ג"כ באופן רמאות כזה ושערי רמאות לא ננעלו. וע"כ כיון דחזינן לפנינו שנתקדשה אין אנו מאמינים לה. ואפי' אם עדים יאמרו שהי' קנוניא בזה אין אנו מאמינים לבטל הקידושין או הגירושין מה שאנו רואין בעינינו

והאמת שאני תמה מעולם במה דקיי"ל דהורגין על החזקות כיון דאף בהוחזקה נדה אף שבעלה לוקה עלי' משום נדה והרמב"ן הוכיח מזה דהיכי דעבדה מעשה לא מהני אמתלא דאל"כ הוי לעולם התראת ספק שמא תאמר אמתלא וק' לפמ"ש הט"ז יו"ד קפ"ה ויעיי"ש בשם ת' רמ"א דהיכי דהודיעה קודם לכן האמתלא מהני לעולם א"כ עדיין הוי ה"ס. ואני רגיל לתרץ זה עפ"י דברי תוס' גיטין (דף ל"ג) כיון שרוב העמים אין עושים כן מש"ה לא הוי ה"ס וה"נ כיון דאמתלא כזו לא שכיחא מש"ה לא הוי ה"ס. ותירצתי בזה קו' בית שמואל סי' י"ט שתמה על הרמב"ם דכ' טעמא דמכה אביו דלמא לאו אביו הוא משום חזקה משום דהוחזק אביו ולמה לא כתב משום רוב ובאמת בירושלמי פ' עשרה יוחסין איתא שם כדברי הרמב"ם אבל ס"ס קשה למה שביק גמרא דידן וכ' כירושלמי. וכן אה"נ למה בגמ' דידן ל"א משום חזקה

אך לפמ"ש ניחא דאה"נ קשיא להו אי נימא משום חזקה הרי הוי התראת ספק והאמת דלדברי התוס' שבועות (דף ל"ז) ושאר דוכתי בכה"ג לא הוי ה"ס כיון דלמותרה אין ס'. אבל מדעת רש"י שם משמע דאפי' בכה"ג הוי ה"ס וא"כ קשה. אך כיון דעיקר התירוץ כמ"ש כיון דרוב פעמים אין כאן אמתלא כזו שוב לא הוי ה"ס. וא"כ ממילא משמע דאזלינן בתר רובא. וא"כ תלי בהאי אי נימא התראת ספק שמה התראה אין כאן ראי' דאזלינן בתר רובא. וא"כ י"ל שפיר דהרמב"ם ז"ל פסק כר"י דה"ס שמה התראה מש"ה פסק רק משום חזקה, אבל בגמ' דידן בחולין שם (דף י"א ע"ב) ר' מרי הוא דאמר לה משום רוב ור"מ אזיל לטעמי' בזבחים (דף כ"ט ע"ב) ר"י הוא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו היינו דס"ל כר"ל דאין בו מעשה לוקין וה"ס אין לוקין כמבואר שם במכות ובשבועות דר"י ור"ל פליגי בשני הסברות א"כ ר"מ דס"ל כר"ל שפיר יליף דאזלינן בת"ר

וניחא לפ"ז דברי הירושלמי שם דבפ' עשרה יוחסין דמתחלה אמר ר"י בשם ר' זעירא ר' יוחנן אמר הורגין על החזקות ור"ל אמר אין הורגין על החזקות. ר"י בר בון בשם ר' זעירא כל עמא מודים דהורגין על החזקות וכו'

ונ' דשני המ"ד נחלקו בפלוגתא דאמוראי בסנהדרין (דף ס"ט) אי אזלינן בד"נ בת"ר דמ"ד קמא ס"ל דאין הולכין בד"נ אחר הרוב וממילא כל החזקות הוי ה"ס שמא יש לו אמתלא על מה שהחזיק עצמו כן וממילא ר"י לטעמי' דס"ל התראת ס' שמי' התראה על כן הורגין על החזקות. ור"ל לטעמי' דס"ל ה"ס ל"ש התראה ע"כ אמר דאין הורגין על החזקות ור"י בר בון בשם ר' זעירא ס"ל כמסקנא דבבלי סנהדרין שם דהולכים בד"נ בת"ר ע"כ אמר כל עמא מודים דהורגין על החזקות דלפ"ז לעולם לא הוי ה"ס. ולא פליגי אלא בשורפין תרומה

אך כ"ז בחזקה גרידא מצד דאיתחזק אבל כשראינו בעינינו שנתקדשה או נתגרשה ודאי דדחוק לומר שלא יהי' קידושין רק מצד הרוב. והדבר פשוט שלא יועיל שום אמירה לבטל מה שראו עדים והב"ד

אך ס"ס למעשה בנ"ד אני מסכים לדעת כ"ת מטעם דשינה דלמה לנו לחפש אחרי היתרים במקום דליכא עגונה דאיתתא נתפוס דעת הרבה מן האחרונים שאוסרים. והגט יתבטל

דברי הדוש"ת באהבה ואו"ש למר ותורתו ולכל אשר אתו יחיו: סימן קנד

כבוד ידידי הגאון הצדיק וכו' מ' ישראל איסר שליט"א הגאבד"ק מעזריטש

הנה כ"פ מחזיק בדבר זה עפ"י מ"ש בסדר הגט סי' כ"ד שגם היכי שכותבין שניהם המכונה ודמתקרי כותבין ג"כ הכהן או הלוי בסוף. אמת שזה קצת ראי' אבל לא עדיפא לי ראי' זו מדברי הרמ"א בעצמם ואעפ"כ אנו מפרשים שנוכל לכתוב מתחלה ג"כ. וה"נ נוכל לפרש גם כאן. וגם דיש לדחוק דהיכי דיש שניהם יש קפידא יותר שלא לכתוב אצל שם העצם

ומ"ש כ"ת דא"כ למה נדחקו מהר"י מינץ ות' מהר"מ וב"מ וב"ש לומר הטעם לכתוב הכהן קודם המכונה שלא יאמרו שהוא מכונה כהן ואינו כהן ת"ל דהא בשם הכינוי אינו נקרא כהן או לוי דהא כשקוראים אותו לתורה אינו נקרא בשם הכינוי ובשם הכינוי אין קוראין כהן או לוי. דלמא אה"נ הא קמ"ל דאפי' באופן שהעולם קוראים אותו כהן אעפ"כ כותבין כהן אצל שם הקודש שלו שלא נימא שנתכנה כן

והנה כשכתבתי דבר זה לכ"ת בפעם הראשונה לא עיינתי אז בס' פתחי תשובה מ"ש בענין זה בשם הגדולים ז"ל ועתה כשראיתי דבריהם הנני מסופק באמת אם לעשות מעשה כדברי הרמ"א שהיא כחידה סתומה. ואדרבה יש בזה היזק גדול דנוכל לסבור שקוראים אותו לעולם כהן ובאמת אין קוראין אותו כהן. ולהיפוך אין שום חשש למה נעשה דבר שאין לו טעם ונעזוב שיטה שיש לה טעם גדול והלא נכון יותר להחזיק תמיד בדרך א' שלא לחלוק בין מכונה למתקרי

גם מ"ש כ"ג בשם ס' טיב גיטין בשם ורנקבורט אות י"ג שהביא נטע וכו' ס"ס אין בזה שום דבר חידוש אלא שנמשך אתרי פשטות דברי הרמ"א. ובודאי מי יחלוק בעצמו על רבינו הרמ"א ז"ל. אבל עתה כשאנו רואים רבים וגדולים חולקים בזה ודברי הרמ"א יש ג"כ לפרש כדעתם למה נעזוב שיטה ברורה ונתפס שטה מסופקת

ומה שכ' כ"ת שהי' לבו נוקפו משום שויא אנפשה חד"א. לפי דעת התוס' גיטין (דף ע"ח) הדברים פשוטים כמ"ש התורת גיטין שם במקומו קל"ו ס"ה די"ל דהרמב"ם והתוס' לא פליגי דגם התוס' מודים דאם העדים יודעים שהוא