דברי יששכר רמב

אנשים אחרים. ובכהאי גוונא שאין אדם זולתי אביה ואמה יודע משם אחר לא הבעל יודע ולא איש אחר ומי יוציא לעז

והנה במומר היכי שנשתקע שם ישראל יפה כ' כ"ת דודאי ראוי לכתוב שם גיות וכ"כ ב"י בפירוש אלא שכ' עצה שיחזיק עצמו בשם דישראל שלשים יום ובודאי אם א"א כגון שהמומר אינו רוצה או בזמנו בהול ודאי דדעתו דכותבין שם גיות

אך הב"י הביא דעת מהרי"ק שכ' דאפי' בנשתקע כותבין שם ישראל והא ודאי שנראה שהמהרי"ק לא ראה דברי ס' הישר לר"ת דכל ראיתו דמהרי"ק דר"ת לא חילק בין נשתקע ללא נשתקע ובס' הישר מפורש דמיירי דלא נשתקע שם ישראל ממנו. אלא שקורין אותו בגנאי

וגם סברתו דמהרי"ק תמוה ונ' שהוא נגד דעת התוס' שכ' דבמומר אף שנשתקע שם העברי ממנו מ"מ ל"ח ללעז כיון דלא נשתנה שמו כיון דהכל יודעים שהי' לו שם אחר. וכ' ג"כ דזה הטעם בגר ששינה שמו וכ' שם דגיות ג"כ ל"ת שינוי השם כיון דהכל יודעים שהי' לו שם אחר של יהדות ע"כ ל"ח שינוי

וא"כ לפי דבריו ז"ל למה כתבו בתוס' להקשות על זה הדין מהאי דהי' לו שתי נשים ולו שתי שמות וכו' והכריחו מזה דכשיש לו שתי שמות במקום א' כשר אף בכתב א' מהם. הא ל"ד דבשתי שמות איכא לחוש לשינוי השם דאין כאן רמז שהי' לו שם אתר אבל בגר ומומר אין כאן חשש שינוי השם דהא יודעים אנו ע"כ שהי' להם שם אחר. וע"כ דלדעת תוס' אין זה סברא דכל זמן שלא יראו שם שנקרא בו יש לחוש שיאמרו אחר הוא

ויש קצת לומר דתליא בפלוגתא דבה"ג ור"ת לפמ"ש בתוד"ה וכל דבטופסי גיטין של ה"ג הי' כתוב בכל גט וכל שום וחניכה ור"ת הקשה ע"ז דזמנין אתי לידי תקלה שידעו שאין לזה שם אחר ויאמרו אתר הוא. ונ' דדעת ה"ג דדוקא היכי דרואים שינוי הוא דחוששין אבל מה שאין יודעים לו שם אתר יאמרו לא ראינו אינו ראי' דלמא הי' לו שם אחר מה שאנחנו לא ידענו ור"ת ס"ל דאפי' בכה"ג חישינן דיאמרו נתחזק אצלינו שאין לו שם אחר

וה"ה ה"נ אין נ"מ בין אם יראו שינוי השם או חסרון השם דבגר ומומר אין רואים שינוי אלא חסרון. ומדברי התוס' יש ראי' דאין נ"מ וע"כ לדעתם גם בגר דוקא בדיעבד כשר ולא לכתחילה ואך במומר נהי דלפי הדין דגט הי' צריך להזכיר שם הגיות מ"מ כיון דיהי' סתירה דלא יהי' כדת משה וישראל הוי כדיעבד דכללא הוא כל היכי דלא אפשר הוי כדיעבד

והנה מ"ש כ"ת דהמחבר דס"ל בכל מומר אין כותבין וכל שום ובסתם ישראל שיש לו ב' שמות כותבין וכל שום והרמ"א דכ' במומר לכתוב וכל שום ובסתם ישראל כותבין מפורש דמתקרי אזלי לטעמייהו דלהמחבר ממילא במומר בנשתקע שם ישראל אין כותבין וכל שום רק שם גיות לבדו דאם יכתבו רק שום העברי אולי לא ידעו שהוא מומר ואותן שלא ידעו משמו הנכתב בגט יאמרו שאחר הוא פשוט דאין לחוש בכה"ג דמי שיודע שהוא מומר הלא יודע שאין כותבין שם גיות בגט ומי שאינו יודע שהוא מומר אינו יודע לו שם אחר כיון שבאמת לא הי' לו שם אחר אלא שם גיות בלבד ומה חשש יש בכאן. ומ"ש כ"ת דלא יהי' מוכח מתוכו. פשוט אפי' למאן דבעי מוכת מתוכו הלא מי שיודע משמו הוי לדידי' מוכח שפיר

ותימה שכ"ת לא הזכיר שהוא מחלוקת הט"ז וב"ש סק"י דהט"ז כ' דהמחבר חזר בו ממ"ש בב"י וס"ל כמהרי"ק והב"ש כ' דלא חזר בו וכותבין רק שם גיות

ובאמת שיטת הרמ"א בדמתקרי הוא כר"ת החולק על רש"י ורמב"ם דס"ל דדי במה שכולל שם השני בוכל שום ור"ת ס"ל דצריך שיפרש גם שם השני ובזה ס"ל לרמ"א להחמיר לפרש שם השני ובמומר דעת ר"ת שלא לכלול זה השני אפי' בוכל שום שגם הצירוף הזה הוי נגד דת משה וכן דעת המחבר והרמ"א הכריע בזה כיון דדעת הרשב"א לכתוב מפורש שם גיות והר"ן כ' לכתבינהו לתרווייהו עדיף הכריע עכ"פ לכללו בתיבות וכל שום. ואין כאן שיטה א' שבזה הוא כר"ת ובזה ס"ל שלא כר"ח

אך מ"ש כ"ת דגם הכא אם יהי' נכתב שם הלידה לבד לא יוציאו לעז דידעו דלפיכך לא כ' שם רעגינא לפי שלא נקראת כן בשעת הלידה ודאי אי נימא דגם בזה הוי כמומר ודאי דיש לומר כן אבל ס"ס הא אנן נהיגין להחמיר עכ"פ במומר לכתוב וכל שום א"כ גם הכא הי' צריך לעשות כן. ואם נכתוב כן אין לנו לעז גדול מזה שיאמרו שהיא גט מומרת והיא אינה מומרת, א"כ אם נחוש לדעת מהרש"ק ושאילת שלו' יש חשש גדול ללעז. ואם נעשה כמ"ש אין כאן לעז כלל וכמש"ל

והנה כ"ת כ' עוד לחוש נהי דבמומר אם כ' שם הגיות כשר. התם שאני דכוונתו היתה לעקור שם היהדות וחשיב נשתקע. אבל בכאן כיון שאם תחלה יזכירה בתפלה בשם היהודי ל"ח נשתקע כבר כתבתי לעיל דבכה"ג חשיב נשתקע ממש ואין שום ס' אצלי דבכה"ג פשוט לכתוב רק שם 'רעגינא' ולא יותר: דברי יד"נ דוש"ת. סימן קנג

ב"ה שעדלי"ן ועש"ק ויחי תרמ"ח. כבוד יד"ג הגאון הצדיק המפורסם נ"י פ"ה ע"ה בש"ת מ' ישראל איסר שליט"א הגאבד"ק מעזריטש

אחדש"ת. בל יתרעם כ"ג כי לא כתבתי לו תיכף תשובה כי חכיתי עד בוא אצלי איזה ידיעה מגוף הגט. ומן השמים הי' בעזרינו להפר מחשבות ריקים

והנה בגוף הדין גם אנכי מסכים כעת לפסול הגט. והעיקר מטעם שינה שנכתב לוי ואינו לוי ואין כאן מקום עיגון. וכבר עשיתי מעשה ושלחתי להודיע להבעל שעדיין הוא בעל האשה הזאת כמקדם

אך מה שתפס כ"ת על הרב המסדר שלא כ' דמתקרי קודם הלוי. לפענ"ד אין קפידא. אף שבאמת גם אנו נוהגין כן תמיד כמ"ש ברמ"א מ"מ יש לומר דכוונתם דבמתקרי אין קפידא דדוקא במכונה יש לומר שהוא מכונה כהן ובאמת אינו כהן רק שהעולם מכנים אותו כהן. אבל במתקרי אין קפידא דל"ש כן וממילא אם יכתבנו אח"כ ג"כ טוב. אבל אה"נ שיוכל לכתבו קודם ג"כ דודאי אין שום תשש. ואפי' אם נימא דכוונת רמ"א דוקא הוא י"ל דזה דוקא בדין שהביא בד"מ בשם מהרי"ק שכ' אברהם דמתקרי אלעזר הכהן דשם הכוונה דמתקרי קאי על שם שקורין אותו במקום הכתיבה ובמקום הנתינה היו קורין אותו אברהם. וא"כ יש קפידא שהרואה יטעה לומר שבמקום הכתיבה אינו מוחזק בכהן כיון שבאמת יש חילוק בשמו בין מקום זה למקום זה אולי גם בזה נתחלף ושינה עצמו שבמקום זה החזיק עצמו לכהן ובמקום הזה החזיק עצמו לישראל ע"כ כותבין הכהן לבסוף לומר דקאי על שני המקומות. והא ליכא למיחש להיפוך שנאמר דדוקא במקום הכתיבה הוא מוחזק לכהן ולא במקום הנתינה דא"כ לא נכתבי' כלל. דאף דקיי"ל להחמיר ולכתוב כהן. דוקא אם הוא מוחזק לכהן במקום הנתינה. אבל אם מוחזק לכהן במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה לכו"ע א"צ לכתבו כלל כיון די"א דא"צ להזכירו כלל. ומש"ה כשכותבין הכהן לבסוף משמע דקאי על שני המקומות משא"כ במכונה דמשמע שהעולם מכנים אותו כן במקום הזה שפיר יש לחוש שיאמרו שמכנים אותו לכהן ואינו כהן וס"ס צריכים לכתוב אותו בגט כדי לידע מי הוא מש"ה כדי לצאת מס' זה כותבין הכהן קודם המכונה כדי להודיע שהוא באמת כהן: