דברי יששכר רמא

וקראוה "רעגינא" וכן היא שמה בפי כל ושמות הלידה נשתקעו לגמרי ואפי' כשהיתה פ"א יולדת לא צוה הבעל לעשות לה מי שברך כי הבעל אינו הולך לבית התפלה ונסתפק כ"ת אם לכתוב שמות העברים שנקראת בשעת הלידה או השם שרגילה בפי כל

והנה הזכיר כ"ת מדברי החת"ס ח"ב ת' ל"ח שכ' דפשוט יותר מביעותא בכותחא דצריך לכתוב זה השם ואפשר אם נכתב זה השם לבד כשר אבל אם נכתב שם העברי לבד פסול

ומ"ש החת"ס בזה דל"ד למ"ש בתוספתא ובגמ' גיטין (דף י"א ע"ב) רוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות הנכרים דהתם שם העריסה היא כך. אבל הכא שם העריסה הי' שם ישראל אלא שבשאט נפש אינו רוצה להקרא בשם ישראל. א"י מה נ"מ בין זה לזה ס"ס שמותם כשמות הנכרים. ול"ש בזה לומר מ"ש ר"ת בגיטין (דף ל"ד ע"ב) בתוד"ה והוא חלילה להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל כיון דחזינן דנהגו כך ועוד בזמן המדרש ואף שהתרעמו ע"ז כדאיתא במד"ר פ' ל"ב לא היו קורין ליהודא רופא ולראובן לוליאני וכו' ס"ס בודאי לא הי' בזה צד כפירה בתורת משה וישראל ת"ו. וכ"כ מפורש בת' דברי תיים ח"ב ת' קס"ב ודחה בזה דברי הגאון מהרש"ק ז"ל

והגם שראיתי בת' שאילת שלו' מה"ת ת' קכ"ט כ' ג"כ כן הדבר פשוט דליתא ודברי החת"ס ות' דברי חיים ברורים בזה

ומ"ש כ"ת דבד"ח מצריך ב' גיטים ליתא שם כן. ופשוט הדבר דהכא עדיף מחניכה שהכל קורין דהתם נראה שיש לו שם בפ"ע אלא שקורין אותו בחניכה ויודעין שאין זה שם. שהרי הב"י כ' בפירושו ליישב דעת הרמב"ם דחניכה גרע משם טפל ובזה נחלקו רש"י ורמב"ם עם בה"ג ותוס' דרש"י ורמב"ם מפרשים במתני' (דף פ"ז ע"ב) דכך היו נקיי הדעת שבירושלים נוהגין ארישא דמתני' ולא על חניכו וחניכתה נמצא דבחניכה וחניכתה אינו כשר אלא בדיעבד ובה"ג ותוס' מפרשין אסיפא דלכתחילה היו כותבין חניכו וחניכתה

אלא שם כזה דומה למשנים מחמת מרדים ועדיף דלכו"ע אם נשכח שם הראשון לגמרי ודאי דכותבין שם השני ולא שאלו אלא היכי שבמקום בזה זוכרים עוד שם הראשון אבל אם הי' נשכח שם הראשון לא הי' בזה שום חשש ומה לי מחמת מרדין או מחמת שטות ס"ס נשכח שם הראשון לגמרי ואין אדם זוכרו

והנה בטעמו של ר"ת שכ' חלילה להזכיר וכו' שהקשה החת"ס אטו גט קדושה יש בו. לפע"ד נ' כמ"ש בגמ' כתובות (דף כ"ד ע"ב) אי עדים אמנה שבשטר מסהדי או אכולה מלתא מסהדי. ובודאי על התורף שהיא עיקרא דמלתא מסהדי ה"נ כדת משה וישראל שכ' בסוף על התורף קאי והפירוש הוא ששם זה היא עפ"י תורת משה וישראל ועכ"פ אינו מתנגד לתורת משה והכא השם הזה ניתן לו לבטל תורת משה ת"ו. וכ"ז במומר. אבל בכה"ג דשם זה אינו מתנגד לתורת משה וגם לא לדת יהודית כיון דס"ס נהגו כן מש"ה יכול לכתוב כן

וכן נמי בגר שגירש בשם נכרים כשר דאינו מתנגד לתורת משה כיון דאז כשנקרא בשם זה הי' נכרי. וכמ"ש הב"י דתורת משה אינו מחייב לנכרים שיתגיירו

ע"כ גוף הדין שכ' החת"ס דהיכי דעושה לה מ"ש כשהיא יולדת להקדים שם העברי תימה דודאי דשם שקורין לה עדיף טובא מרובא מרים ופורתא שרה דהכא אפי' פורתא ליכא. וכי משום מי שברך ליולדת שהיא פחות מפ"א בשנה לא נקרא נשתקע. ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר איכא דבזכירת עמלק עכ"פ חייב לקרות פ"א בשנה דאל"כ חשיב נשכת כמ"ש נשכחתי כמת מלב שהשיעור הוא לאחר יב"ח כדאיתא בברכות (דף נ"ח ע"ב)

וראי' ממ"ש ב"י בשם ת' אשכנזים שנשאל גדול א' באשה שנכתב בגט מרים ואח"כ הוציאה אמה לעז ואמרה שעד שהיתה בת שתי שנים היתה נקראת לאה ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת מרים וכו' והשיב וכו' ואפי' לכתחילה יש שכתוב שם השינוי לבד כיון דנשתקע שם הראשון לגמרי והכל קורין שם השינוי א"כ בטל שם הראשון

עוד כ' בב"י וכתוב עוד בקונדרסין אהאי עובדא דשמה רבקה ונשתנה לחנה וכו' ודין זה בנשים לבד אבל באנשים ששמם מובהק עפ"י הס"ת או חותמו בכתביו ושטרותיו חזינן עכ"פ דבאשה ל"א סברא זו דמ"ש ליולדת

ויעיין בת' הרדב"ז ת"ב תקל"א בשם מחר"ז שכ' שאין יודע שום אדם משם שמריה אלא החזן שקורא אותו לתורה פ"א ביובל ובודאי אין כוונתו בפשוט פ"א ביובל אלא שכוונתו שהיא מלתא דל"ש. הגם שבתשו' דברי חיים ח"ב קכ"ז כ' ששם מיירי שעולה לתורה פ"א לכמה שנים ולא באדם שעולה לתורה ביום שמת בו אביו ואמו וגם בשמח"ת. ס"ס מ"ש ליולדת הוא כמו בהאי דרדב"ז שעולה פ"א לכמה שנים. ואין ס' אצלי שיותר ראוי שלא לכתוב שם הלידה אפי', בעושה מ"ש ליולדת. אבל בודאי אם הי' מתרמי לי עובדא כזו לא הייתי עושה מעשה נגד החת"ס כל זמן שלא אמצא תנא דמסייע מן האחרונים נגד דעתו ז"ל. אבל מ"מ הבו דלא להוסיף עלה בכה"ג דאינו עושה מ"ש כלל אין ס' דכותבין רק שם שנקראת בה

ועתה ראיתי בתשו' נהרי אפרסמון מביא בשם תשו' הר המור להגאון מ' מרדכי בנעט בא' שהי' שמו אשר המכונה אנשיל ועתה נשתקע שמו ונקרא בכל עניניו אנטאן מזכיר ג"כ אם יארע שיבוא לבהכנ"ס ויקרא לעליית התורה בזה שמו הראשון יקראו לו ולא מיקרי נשתקע לגמרי מביא בשם ג"פ במעשה שאירע בירושלים שהיו כותבין דהוי מתקרי. בכלל מסכים הגאון מהר"מ בנעט לכתוב ב' גיטין בגט הראשון יכתבו 'אנטאן' לחודא ובגט השני אשר המכונה אנשיל. או יכתבו גט א' ויכתוב 'אנטאן' דהוי מתקרי אשר המכונה אנשיל ס"ס חזינן דתופס זה השם לעיקר אפי' באיש שעולה לתורה לפעמים

ונחזי אנן בהאי דהתקין ר"ג שיהיו כותבין וכל שום וברש"י בד"ה מפני תקון כ' שלא יוציאו לעז על בני' מן השני לאמור לא גרשה בעלה שאין זה שמו

והדבר תימה לכאורה שלא כ' בפשוט שמא יבא בעל ויערער על האשה שהיא א"א. וכמ"ש באמת הר"ן ז"ל שהבעל יכול לקלקלה

ונ' דקשיא לי' לרש"י ז"ל דס"ל כמו שדייקו בתוס' דהיכי דהי' לו שתי שמות בשני מקומות אפי' בדיעבד אינה מגורשת אם גרש בא' מהם. ובפי' לו שני שמות במקום א' לכתחילה צריך לכתוב שניהן ובדיעבד כשר. וקשיא לי' דלפ"ז היו כאן שתי תקנות בא' אפי' בדיעבד ובא' לכתחילה דוקא והיו להם להזכיר שתי תקנות

וגם דלפי הנראה דשלחו לי' בני מדה"י לר"ג וכו' האיך מגרשין נשותיהן א"כ לפ"ז לא תקן ר"ג כלום דזאת גופא היתה שאלתן. ואין כאן חדשות מצד ר"ג

ע"כ נראה דזה מתרץ רש"י בדקדוק לשונו דאה"נ יש שני חששות שמא יבוא הבעל ויערער וזה מיד בימי האשה עצמה ויש עוד חשש ערעור כשתמות האשה על בני' שיוציאו לעז עליהם שהם ממזרים. והנה שאילת בני מדה"י הי' ביש לו שני שמות בשני מקומות יש חשש שיבוא הבעל משם ויערער ובכה"ג אפי' בדיעבד אינה מגורשת וזה הוא שדייקו האיך מגרשין נשותיהן פי' שהגירושין לא יחולו דיש חשש שיערער. וע"ז מוסיף עמד ר"ג והתקין שיהיו כותבין פי' אפי' ביש לו שני שמות במקום אחד אף דלשמא יבוא הבעל ויערער ל"ת שהכל יכחישוהו ועדים יעידו כחשו בפניו עכ"ז יש לחוש לזמן מרובה אחר שתמות האשה וימותו העדים והאנשים שיזכרו שם זה השני יוציאו לעז על בני השני שהם ממזרים ולא יהיו מי שיכחישם ע"כ תקן ר"ג על לכתחילה ואעפ"כ כיון שהוא חשש רחוק בדיעבד כשר

ס"ס חזינן דיש שני חששות תשש לעז הבעל וחשש לעז