דברי יששכר רלט

הוכחנו דכוונת רמ"א דלעולם הוי שינה וא"כ מכשיר הוא עכ"פ בשעת הדחק

ואפי' אם נחוש לחומרא זו ה"מ בשם אבי המגרש אבל בשם אבי המתגרשת דאין השינוי דכהן או לוי רק בשם אביה דגבי אשה אין שום נ"מ בזה וכמש"ל א"כ הוי כאן תרי ספיקי חדא דלמא הלכה כמ"ד שינה בשם אביה כשר ואת"ל דפסול דלמא כשר בשינוי כהן או לוי ובכל ס' יש לנו רוב מכשירים. וגמ' מפורשת לסעד לנו וכולם לא דחו ראי' זו ודאי דפשוט הדבר מן הגמ' עד השו"ע להכשיר מן הסברא אפי' שלא בשעת הדחק ועפ"י הכרעת הרמ"א להכשיר עכ"פ בשעת הדחק

ובאמת כשאני לעצמי יש לי לדון בגוף ראיית ר"ת דיש לפרש דברי הגמ' דנחלקו בעדות בכתב אי הוי עדות ועי' קצה"ח סי' כ"ח סק"ז שהעיר בזה. אך לפע"ד נ' לפרש לה בדרך מרווח דידוע דעת הרמב"ם ז"ל דעדות בשטר לא הוי עדות אלא מדרבנן משום שלא תנעול דלת בפני לווין וידוע מה שהקשה עליו הרמב"ן ז"ל מהאי דפ' השולח (גיטין דף ל"ו) דהקשו מפני תיקון העולם דאו' היא דכתיב וכתוב בספר וחתום

ונלפע"ד לתרץ עפ"י מה דאמרו בגמ' כתובות (דף י"ח) ח"ר אין נאמנים לפוסלו דברי ר"מ וחכמים אומרים נאמנים ומקשים בשלמא לרבנן וכו' אלא לר"מ בשלמא פסולי עדות מלוה גופי' מידק דייק ומתחם קטנים נמי כדרשב"ל דאמר חזקה אין העדים חוחמין על השטר אא"כ נעשה בגדול וכו' אמר ר' חסדא קסבר ר"מ וכו' אלא טעמא דר"מ כדר"ה אמר רב מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וק' קו' התוס' שם ד"ה חזקה דבגמ' ב"ב (דף ה' ע"ב) איבעיא להו אי אמרי' מגו במקום חזקה ונפשוט מהכא דלר"מ ל"א מגו במק"ח ולרבנן אמרי'. ובאמת גם בגמ' קשה לרבנן אה"נ מ"ט לא חששו להך דמלוה מעיקרא מידק דייק ומתתם וחזקה אין העדים חותמין וכו'

ונ' עפ"י מה שהקשו התוס' שם בד"ה מודה נהימני' ללוה במגו דא"ב אמר מזויף ותירצו בשם רש"י דכיון דקיום שטרות מדרבנן כיון דמה שאומר מזויף א"נ אלא מדרבנן ל"א מגו לטענה זו

אך נ' דכ"ז שייך אי נימא דשטר הוי מדאו' ורק הקיום אינו אלא מדרבנן מש"ה א"נ מזויף אלא מדרבנן. אבל לשיטת הרמב"ם דכל קיומו של שטר אינו אלא מדרבנן א"כ מדאורי' לא הי' הלוה משלם כלל ע"י שטר ואפי' רבנן שתקנו שטר שוב תקנו שצריך לקיימו א"כ אם יטעון הלוה מזויף שוב נאמן מדאו' והדרא קו' תוס' לדוכתא ניהמני' ללוה במגו דא"ב אמר מזויף

ונ' דאה"נ פליגי בזה מ"ד צריך לקיימו ס"ל דעדות בשטר אינו אלא דרבנן ומש"ה נאמן הלוה שפיר במגו ומ"ד א"צ לקיימו ס"ל דהוי דאו' וטענת מזויף אינו אלא מדרבנן ומש"ה א"נ במגו

ובזה מחולקים רבנן ור"מ דלר"מ שטר דאו' וממילא חזקה דאין העדים חותמין ומלוה מידק דייק ומתחם הוי דאו' ומגו דעדים לא הוי אלא דרבנן מש"ה ל"א מגו דרבנן נגד חזקה דאו' ולרבנן להיפוך המגו הוי דאו' והחזקה לא הוי אלא מדרבנן ושפיר אמרי' מגו. וממילא ל"ק קו' התוס' מב"ב (דף ה' ע"ב) שם דשם שניהם הן המגו והן החזקה הם דאו' ולא נפשוט מהכא כלל

וממילא שוב שפיר פסק הרמב"ם כחכמים דאינו אלא דרבנן וכמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכר"נ דהלכתא כוותי' בדיני. וממילא ל"ק מפ' השולח שם דמקשה שם ומתרץ ל"צ אלא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי וכו' משמע דהמקשן קאי אליבא דר"מ ולר"מ שפיר מקשה דהא ס"ל הכא דשטרות דאו' אלא דאנן לא קיי"ל כוותי' ומתורץ שפיר

ולפי תירוצינו בדברי הרמב"ם יש לי לתרץ נמי גם דברי רבינו אביגדור כהן התמוהים המובאים בש"ך סי' מ"ו סק"ט מה שתמהו עליו ז"ל דס"ל דהיכי דאיכא הכחשה קיום שטרות מדאורי' והא בריש גיטין (דף ג' ע"א) אמרו מפורש אי אתא בעל ומערער לא משגחינן בי' ועוד שם מדברי הרשב"ם ב"ב (דף ק"ע) ד"ה א"צ [ונפלא הדבר שם שהש"ך ברות קדשו וחכמתו הגדולה הרגיש מה שנעלם מן הקדמונים לו ז"ל שכולם תפסו שהוא תשו' מהרי"ק והש"ך כ' שהוא דברי חד מקמאי ואעפ"כ לא מצא מקומו ואני ת"ל מצאתי שהם דברי הא"ז סי' תשמ"ה וכל התשובה במהרי"ק שם הם דברי הא"ז כדמותו וכצלמו ואין ס' שא' מן המעתיקים שגה בזה]

ומתחלה עלה ע"ד ליישב דברי ר' אביגדור עפ"י דברי הרמב"ם סוף פ"ז מה' גירושין שהאשה המביאה גטה אין חוששין למזויף דמסיים שם שאין דיני האיסורים כדיני ממונות והדבר תימה לכאורה הא ילפינן דבר דבר מממון וע"כ דגבי ממון חוששין יותר לזיוף וכמ"ש הרמב"ם פי"א מה' עדות ה"ח שאימת האיסורים על הרשעים ולא אימת הממון עליהם וא"כ יש לומר שפיר דגם דעת ר' אביגדור הוא כן דלענין איסור בשאינו טוען מזויף ל"ח כלל ובממון חיישינן כה"ג מדרבנן וכשטוען מזויף הוי בממון מדאו' וא"כ ל"ק מריש גיטין שם דהתם הוי באיסור ושם אפי' טוען מזויף ג"כ לא הוי אלא מדרבנן

אך עיינתי בפנים ראיתי שראייתו של ר"א הוא מהך דתקנו זמן בגיטין דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דעדיין יזייף גט וע"כ דאם נראה אומדנא הוי כטוען מזויף והוי מדאורי' א"כ חזינן דאפי' באיסור דעת ר"א דהיכי דטוען הוי מדאו' והדרא קו' הא"ז לדוכתא. ועוד דגוף תשו' ר"א הוי בקידושין דהוא ג"כ איסורא

אך לפי הנ"ל נ' ישוב קרוב לאמת דאה"נ בהא פליגי מ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ס"ל כתי' התוס' בשם רש"י דאפי' טוען מזויף לא הוי אלא מדרבנן ומ"ד צריך לקיימו ס"ל דהוי מדאו' וא"כ ל"ק מדברי הרשב"ם ב"ב הנ"ל דהתם קאי למ"ד א"צ לקיימו אלא דר"א פוסק כמ"ד צריך לקיימו וממילא ל"ק מריש גיטין דהתם לרבא קאי ורבא ס"ל כמ"ד א"צ לקיימו דבכתובות (דף י"ט) מיישב דברי ר"י אמר רב כר"ה דאמר מודה בשטר שכ' אצ"ל ואנן קיי"ל כר"נ וכרבנן דר"מ מש"ה לרבא קאמר שפיר בריש גיטין דל"ח לזיופא אפי' אי אתי ומערער

ויש לפ"ז עוד להוסיף דאה"נ בגיטין (דף י"ז) דנחלקו ר"י ור"ל דר"י אמר דתקנו זמן בגיטין משום בת אחותו וע"ז פריך ר' אביגדור דמה הועילו חכמים בתקנתן דס"ס אתי לזייף הגט. י"ל דאה"נ היינו טעמא דר"ל דאמר זנות לא שכיחא וידוע מה שהקשו בתוס' מריש כתובות דחיישינן לזנות די"ל דכוונת דברי ר"ל שאמר זנות לא שכיחא כמו שאמרו ריש יומא א"כ אין לדבר סוף דגם זו תמות היינו מה דא"א לתקן במלתא דל"ש לא מתקנינן דגם אם נתקן זמן יש לחוש דשוב יזייף הגט וכקו' ר"א מש"ה לא מתקנינן כלל משום זה. אלא דר"י ס"ל דיש שפיר תועלת דאם יזייף הגט נטעון מזויף מדאורי' וא"כ יש לדבר סוף והוי כי האי דריש כתובות ור"ל ס"ל דגם בזה לא הוי מדאו' ובריש גיטין אמרו כדר"ל ור"ל לטעמי' אבל לדידן דקיי"ל כר"י אה"נ אי אתא ומערער הוי דאו'

נחזור לדברי הרמב"ם ז"ל לפי דברינו הנ"ל ממילא יש לפרש גמ' דהכא כר"ה דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו מעלין משטרות ליוחסין דשטרות דאו' ור"ת דלא ניחא לי' לתרץ טעמא דר"מ כר"ה א"ר ומתרץ דס"ל לר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר יהרגו וכו' משמע דלא ניחא לי' לומר א"צ לקיימו אפי' בדעת יחיד ע"כ משום דס"ל עדות שבשטר אינו אלא דרבנן מש"ה ס"ל דאין מעלין משטרות ליוחסין

אך יש לדחות דלפי דעת הרמב"ם הך דכתובות (דף כ') דכותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' אפי' אחר כמה שנים אשטר קאי לא כרש"י דפי' על הקלף ואפי' בנוסח שטר אמר ר"ה שם והוא שזוכרה מעצמו א"כ מפורש לפי