דברי יששכר רלז

בדעת התוס' לפ"ז דאף בדבר שאינו מעכב לכתחלה אם הוא דבר מפורסם פסול לדעת התוס'. ותימה שאין בתוס' שום זכר לחילוק זה

ונראה קצת לומר בכוונתו דודאי מה שהוא מפורסם לכל הוי מזויף מתוכו וכמ"ש המרדכי פ' השולח והעתיק ג"כ דבריו בהג"ה אשר"י שם רק מנלן דדבר זה חשיב ידוע לכל או לא ומאן מכריע דמקום הלידה אינו חשיב ידוע לכל ע"ז תי' התוס' כיון שא"צ לכתבו פי' כיון דמדינא דמתני' לא הצריכו לכתבו אלא שהקדמונים הנהיגו לכתבו אלמלי הי' מקום הלידה ידוע לכל אם שינה בו פסול א"כ לא הי' ראוי להם להנהיג כדי שלא יבואו לידי תקלה ובע"כ כיון שהקדמונים הנהיגו כן ע"כ ראו בדעתם הרחבה שאם ישנו בו לא יופסל וא"כ מוכח מזה דודאי לא הוי מקום ידוע אבל מקום דירה כיון דמעולם מזמן המשנה נהגו כן מאז שתקנו נוסחאות בגט יש לומר דהוי מקום ידוע ומפורסם ואם שינו בו פסול ועל זה לא שייך להקשות למה תקנו כן כיון שמעולם הנוסח כן

ואם נפרש באמת כן בדברי התוס' יהיו לאחדים עם דעת הרא"ש ז"ל דהן הן כוונת התוס' אלא שהתוס' כתבו הראי' והרא"ש כ' הסברא ושניהם לדבר א' נתכוונו לחלק בין דבר ידוע ומפורסם לשאינו מפורסם רק התוס' כ' הראי' מדנהגו כן ע"כ דלא הוי דבר מפורסם

והנה מ"ש ר"ת לראי' מהך דשטרות ליוחסין ע"כ צ"ל לדעת הרא"ש דשם לא הוי דבר מפורסם דאל"כ גם שם יפסול משום מזויף מתוכו וכמ"ש בת' רמ"א קי"ג דאפשר גם בשטר פסול שינוי מקום דירת הלוה דהוי מזויף מתוכו ובע"כ דדעת הרא"ש הוא דגם שם הוי דבר שאינו מפורסם לכל

והמהרש"א תי' בפשוט דדעת התוס' דמקום דירה מעכב בדיעבד אם לא נכתב ולדעתו ז"ל צ"ל דהתוס' והרא"ש מחולקים דלדעת התוס' אין נ"מ בין דבר מפורסם או לא רק במה שאינו מעכב בדיעבד אם לא נכתב

ובסמ"ג מ"ע נ' כ' וז"ל עוד אור"י דבעיר שנולדו האיש והאשה לא דברה המשנה כלל והקדמונים הרגילו לכותבו לפי שאם יארע הדבר שימצא בגט שהוחזקו בו שני יב"ש יהי' בהם סימן על ידי מקום הלידה שלא יהיו שוים בו ואם הי' פסול בשינה מקום הלידה הרבה עוותו הקדמונים שתקנוהו לכתוב כי הרבה פעמים יש שאין ברור מקום הלידה ויכול לבוא לידי קלקול וכו' מתוך כך כ' רבינו יהודה בר"י וכו' ועוד האריך שם בסמ"ג ומביא ראיית ר"ת מהך דאין מעלין משטרות ליוחסין. ולא העתקתי כל דבריו לפי שדבריו מובאים בהגמי"י פ"ד מה"ג הנה דברי הסמ"ג יש לפרש כמש"ל לדעת מהרש"ל בדברי התו' שיסכימו עם דעת הרא"ש דאם הי' מקום פסול א"כ עוותו הקדמונים ומזה סייעתא דאין כאן פסול

ב"כ וב"כ בין שיהי' לראי' או לטעם ס"ס העתיק ג"כ דכל שאינו מעכב מדין המשנה אינו פוסל אם שינה וכן בס' התרומה סי' קכ"ט וז"ל ושמא אפי' שינה מקום עמידתו אינו פסול כיון שא"צ לכתבו כלל עכ"ל ובמרדכי פ' השולח והג"א שם המעתיק דברי המרדכי יש כמה צ"ע בדבריהם. אך ס"ס העתיק דברי התוס' כמו שהם ומסיים בדברי ר"ת שהביא ראי' שאין השטר נפסל כשישנה בו מה שא"צ לכתוב

ובתשו' רד"ך בית ד' חדר ד' מצאתי באור נכון בדבר זה וז"ל ומעתה אומר לא מיבעיא בטעות כבנידון דידן דכשר וכדכתיבנא אלא אפי' בטעות גדולה מזו הגט כשר דהא בפ' המגרש תנן כתבו בתוכו וכו' אבל היכי דאנו מבינים כוונת הגט או השטר אף שאנו רואים שהוא כתוב בדרך אחרת יש לנו לתלות בטעות הסופר ואף שטעה הסופר הגט או השטר כשר דהא וכו' וכן משמע בפ' ג"פ דתנן התם כתוב למעלה מנה ולמטה מאתים וכו' הכל הולך אתר התחתון הרי לך דאע"ג דטעה הסופר בעיקר הענין וחתמו העדים השטר כשר. וכן משמע נמי בפ' האשה שנתארמלה דאיבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין וכו' אין מעלין אבל השטר כשר לכו"ע הרי לך דאע"ג דהסופר והעדים משקרים בשטר אפ"ה השטר כשר ול"א דהני סהדי לא זהירי ושקרי אינון ולפסול השטר אלא כשר הוא ומזה למד ר"ת שאם שינה בגט מה שא"צ לכתוב הגט כשר עכ"ל

מבואר דעת הראשונים שהבאתי דדבר שא"צ לכותבו אם שינה בו כשר בדיעבד וטעמם דהוי כט"ס דמוכח דאפי' חתמו עליו העדים כשרים העדים וכשר השטר

ומעתה צע"ג על הדין שכ' הרא"ש בת' ומביאו הטוש"ע בס"ס קכ"ט על מי שהי' שמו יוסף בן שמעון שכ' בן שמואל שפסול שהרואה אומר אחר מגרשה וכ"ד מהרא"י בכתביו סי' קל"ח ובב"י מביא שם מפורש ת' רש"י שמתיר בדבר אף שכ' שם רק להתיר בדיעבד הרואה יראה שדעתו לה להתיר אף לכתחלה אלא שרצה לרדות הרשע ולכופו ליתן גט אחר שהבין שבערמה עשה. אבל בגוף הדין כ' ועתה אין חשבון בדבר רק לסמוך על הדין ועל דת משה וישראל שהגט כשר

וא"כ אין לנו אוסרים בדבר זה רק הרא"ש וכתבי מהרא"י ועל כתבי מהרא"י ז"ל אין לתמוה דהוא ז"ל כ' דמדינא דמשנה צריך להזכיר שם אביו בגט וכמו שהאריך בסי' קל"ח שם וא"כ ל"ש מש"ל דא"כ עוותו הקדמונים שתקנו ואעפ"כ הרואה בסי' קצ"ז יראה שכ' צדדים להתיר ג"כ אבל על הרא"ש ז"ל שהוא בעצמו כ' בכלל מ"ה דין כ"ח טוב להחמיר ולהזכיר שם האב משום ב' יב"ש עכ"ל

ס"ס משמע דלא הוי קפידא כ"כ א"כ תימה גדולה שפוסל בשינה בו. והוא ז"ל בעצמו בכלל הנ"ל דין כ"ד כ' וז"ל תלינן טעותיו בקביעות החודש ואין כאן הקדמה כלל והגט כשר ואין לפוסלו מפני שנכתב טעות בגט ואמרי' מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול היינו דוקא כי האי דגיטין וכו' והאי דסנהדרין וכו' דוקא כה"ג נקרא מזויף מתוכו. אבל אם יש ט"ס בגט שאין ריעותא וקלקול יכול לבוא מתוכו לא מיפסל בהכי עכ"ל א"כ ה"נ הרי הוי טעות דמוכת היכי דאין מוחזק לנו במקום הזה יוסף בן שמואל שאשתו לאה בת פלוני בודאי זה הוא אלא שהסופר טעה בו. והלא הוא ז"ל בעצמו הביא דברי ר"ת בפ' הזורק שם וע"כ צ"ל מפני טעם השני דהוי דבר מפורסם לכל. אך ס"ס שוב לא נוכל לקיים הפי' הנ"ל שרצונו להשוות דעת הרא"ש ז"ל עם התוס' דלדעת הרא"ש ז"ל אינה מתקנת המשנה וא"כ שוב קשה דלא תקנו הקדמונים שיבוא עי"ז קלקול, וע"כ דלא ס"ל להרא"ש ז"ל סברא זו לגמרי אלא דס"ל ז"ל דתלי רק בדבר מפורסם וידוע או לא ופליג על התוס' ובע"כ דס"ל ז"ל דכהן לא הוי דבר מפורסם דא"כ תהדר קו' ר"ת לדוכתא למה שם בפ' האשה שנתארמלה כשר הא הוי מזויף מתוכו ובע"כ דלא הוי מפורסם

עוד נלפע"ד לומר סברא אחרת וליישב דעת הרא"ש דלא תקשי עליו מהאי דשטרות ליוחסין דהא ודאי בין בשינה שם אביו וה"ה בשינה מקום הלידה או מקום הדירה לעולם כשהיא מוציאה הגט אנו אומרים שהוא המגרש והיא המתגרשת דא"א מגרש אשת חבירו רק ביוסף בן שמעון שכ' בן שמואל הני סהדי שקרי נינהו דהכל יודעים שאינו בן שמואל וע"ז יש כנגדם באותו מקום כמה עדים שיכחישו אותם ונהי דתרי כמאה הלא כבר כ' התוס' יבמות (דף פ"ח) דבדבר הידוע לכל העולם ל"ש לומר תרי כמאה. ואפי' אי נימא גם בכה"ג חרי כמאה עכ"פ כל מה דמצינן לתרץ העדים שלא יהיו מוכחשים ודאי דמתרצינן להו. וא"כ ע"כ נהי' מוכרחים לומר דהאי גברא אחרינא הוא ואינו המגרש מש"ה פסלינן לי' לגיטא דהוי מזויף מתוכו משא"כ כשאומר על מי שאינו כהן שהוא כהן אין העדים מוכחשים משום אדם דאפי' אם באמת אמרו עליו שהוא כהן מאן יימר דאין האמת כן דאין כנגדם אלא חזקה בעלמא שאנו מוחזקים באבוה דההוא שאינו כהן. וכן להיפוך מה שמעידים שהוא כהן לאו שקרי נינהו דמנא ידע