דברי יששכר רלו

הוא דפליגי נהניתי שס"ס כ"ת מסכים לדברי והדבר פשוט

ומה שתמה כ"ת בדברי הד"מ סי' קי"ט סק"ה במ"ש בשם ת' מהרי"ו ת' נ"ב שמי שהוא שוטה בשאר דברים אעפ"י שאינו שוטה בג"ד הנזכרים הוי שוטה שהוא כדברי הרמב"ם דלפי דברינו לאו ראי' הוא דיוכל להיות דגם ר"ש ור"א מודים בדבר בפשוט יפה הקשה כ"ת. אבל באמת שם מיירי דמשיבה כהוגן ואינה מפורסמת בשטות כ"כ וא"כ זה שייך למחלוקתן של רמב"ם ור"ש

ומה שהקשה כ"ת על שיטת הרמב"ם דאטו בבהמה שנולד לה מכה ברגלה לא נימא גבה נשחטה הותרה לענין בא זאב ונטל בני מעי'. היינו לפי סברתו דמר דאתי עלה מצד רוב כמ"ש בטורי אבן וכמ"ש בפנ"י גיטין (דף י"ז) דכשזינתה הרי פירשה מן הרוב. ולפע"ד נ' בפשוט דהרי יש לו חזקה רעה ומה דמיון הוא זה לבהמה דודאי אטו משום דנתקלקלה רגלה יהיו גם בני מעי' נקובים. וידוע מ"ש בזה החוו"ד סי' נ' לחלוק על התב"ש דלא נימא כל הנשאת בתולה יש לה קול וכו'. אבל הכא הרי בענין זה בעצמו מה שאנו דנין אם הוא בר דעת הרי נתקלקלה חזקתו בדעת וכן התם הרי נתקלקלה חזקתו ביראת ד'

ול"ק ג"כ מ"ש כ"ת להקשות לשיטת הסוברים דקטן פחות מבן עשרים אינו מעיד בקרקעות מפני שאינו יודע לדקדק בענינים כאלו למה מקבלים עדותו על מטלטלים וע"כ דלדבר זה הוא מדקדק ולזה אינו מדקדק. וה"נ נימא דלדבר הזה אין לו דעת ולדבר זה יש לו. ל"ד כלל דהתם הוא כן בטבע העולם דכל אדם קודם שמגיע לבן עשרים אין לו ידיעה בענינים כאלו ולמה שיש לו ידיעה דעתו צלולה ומיושבת ואין בזה שום קלקול משא"כ במי שנתקלקלה מחשבתו שפיר יש לחוש כי היכי דנתקלקלה לזה ה"ה לדבר אחר

והנה בדעת מהרי"ט בתאה"ע ת' י"ו שכ' דהרמב"ם לא כ' זה אלא לענין עדות אבל לענין גיטין וקידושין ומו"מ מהני מעשיו. וכ"ת כ' שבת' ארי' דבי עילאי תאה"ע כ"ה כ' דבשגעון וטירוף דעת גם המהרי"ט מודה ולא בא לחלוק אלא לענין פתאים ומבוהלים. אך בס' גט פשוט קכ"א סק"ב דעתו להקל גם באינו מבין דברים הסותרים וכ"ת רצה לסמוך ע"ז

ולפע"ד לא אוכל להבין איך יסכים הג"פ להלכה נגד דברי רי"ו בשם רמ"ה המובא בסי' מ"ד הנ"ל אע"כ דהג"פ לא קאמר אלא היכי שלפעמים אינו מבין דברים הסותרים ולא באדם שתמיד אינו מבין דברים הסוחרים אלא שלפעמים מכיר. וכבר כ' המהרי"ו דגם שוטה לפעמים מדבר דברים נכונים. וגם הרב בעל השו"ע ז"ל בת' לא התיר אלא במי שלפעמים מתטפש ולא בתמידות ומה שהקיל הוא במתגרשת ולא במגרש

והנה מ"ש כ"ת דמסברי לי' וסביר נראה דצריך להיות בכל מילי ולא אם בינתיים חזינן דמסברי לי' ולא סביר דהנה ידוע מה שהקשה בח' נוב"י על המהרי"ט הנ"ל שהביא ראי' מגמ' דב"ב (דף קנ"ה) בפחות מבן עשרים שמכר דשדי קשייתא בי רבא ואח"כ כשראה שאמר מגלת אסתר בזוזא שטרא דמר בזוזא החזיקו לפקח. הא שא"ה דלא הוחזק לשוטה רק מפעם א' אבל אה"נ אם ראינו בו כ"פ שטותים לא מהני מפעם א' להוציאו מכלל השוטים

אך פשוט הדבר דהיכי דמוחזק לדעתן צריך ג"פ להוציאו מחזקתו. אבל הכא דלא הי' בן עשרים ואנו צריכים להיפוך להחזיקו לדעתן וכיון שראינו ממנו עניני שטות אפי' בפעם א' די שלא להחזיקו עדיין בח' בר דעת. ומש"ה הי' די שוב בפעם א' להוציאו מחזקת שוטה. וס"ס אה"נ דשוטה גמור לא די בפעם א' דמסברי לי' וסביר והוי כמו לענין הוסתות בסי' קפ"ט שצריך שתעקר בג"פ

והנה מה שיש לתמוה על דברי מהרי"ט הנ"ל מדברי התוס' ב"ב (דף קנ"ה ע"ב) ד"ה לא אמרו דכ' דאין לפרש לעדות קרקע דמ"ש משמע דנהי דלא מצי למכור במקרקעי מפני חולשת דעתם אבל להעיד נאמנים א"כ לכאורה משמע להיפוך מדברי מהרי"ט הנ"ל. אך הרואה יראה בדעת התוס' סברא אחרת דמה שאינם יכולים למכור במקרקעי היינו דמקרבא דעתם לזוזי ולמטלטלין יותר מלמקרקעי שאינם חשובים כ"כ בעיניהם וס"ס לא חשידי לשקר ומש"ה לגבי עדות נאמנים דס"ס מבינים שפיר. אבל לענין שוטה יש לומר דזכרונם חלש

ובדברי הירושלמי פ"א דתרומות ה"א ופ' מי שאחזו סוף ה"א שכ' אמר ר' יודן תמן באומר כך וכך עשיתי ברם הכא באומר כך וכך עשו ר' בנימין בר לוי וכו' יש בו דעת לבא יש בו דעת לשעבר וכו' דלכאורה משמע דפליגי בסברת מהרי"ט הנ"ל אם יש לחלק בין עדות לקנין. אבל מה אעשה דגוף דברי הירושלמי לע"ע נעלמו ממני כמו שהקשה בס' שיורי קרבן שם וצ"ע גדול לע"ע

ס"ס בגוף הדבר הנני מיעץ לכ"ת שימשוך ידו מזה ולא יאמרו דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו': דברי הדוש"ת באה"נ. סימן קנא כבוד יד"נ הרב הגדול מעוז ומגדול וכו' מ' יחיאל נ"י דומ"ץ דק שעדליץ

הנה בדבר הגט הנשלח מנייאיורק לשעדליץ. ונראה בו כי המגרש שינה וכ' על המתגרשת בת כהן ואביה לא הי' כהן וא"א בשום אופן להשיג אחר

מקור ההלכה בגיטין (דף פ') בתוד"ה ושם עירו אור"י דוקא עיר שדרין בה אבל עיר שנולד בה אם שינה כשר כיון שא"צ לכתבו כלל שהקדמונים שהרגילו לכתבו שאם יארע שיש שם יוסף בן שמעון אתר יהי' סימן ע"י מקום הלידה ותדע כי כמה פעמים כותבין מקום לידה עפ"י הבעל או האשה וכו' ואם שינה פסול לא הי' נכון לכתבו אלא עפ"י עדים וכו' אבל בכאן מה לנו לתקן לכתוב מקום הלידה בחנם כיון שעי"כ יבוא לידי פסול אם ישנה וכו' ור"ת מביא ראי' שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שא"צ מדקאמר בפ"ב דכתובות (דף כ"ד ע"ב) דאין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולה מלתא קא מסהדי וכו' ולא על מה שכתוב שהוא כהן וכו' אלמא אפי' אינו כהן השטר כשר וכו' עכ"ל

והנה מפשטות דברי התוס' נראה דיש כאן ב' טעמים להתיר. חדא דמה שא"צ לכתבו ודאי דאינו פוסל בדיעבד אם שינה בו. והשנית דמה שכותבין עפ"י עצמם ודאי דאינו פוסל בדיעבד וברא"ש שם פ' הזורק וז"ל ואם טעו ושינו מקום הלידה מעשה הי' והכשירו ר"ת ז"ל דדוקא מקום הדירה הוא דאיכא חששא שידוע לכל וכשרואים שינוי אומרים לא זה גרש אלא אחר אבל לידת האדם אינו ידוע ואינו נקרא על מקום לידתו וכו' וליכא חששא ומשום העדים אין לפסלו דחתמו אשקרא דכיון דא"צ לכתבו לא קיימי סהדי עלה כדאמרי' בכתובות אין מעלין משטרות ליוחסין דעדים אמנה שבשטר מסהדי ולא אפלוני כהן דא"צ לכתבו עכ"ל

הגם שדעתו ז"ל ג"כ כדעת התוס' להכשיר בשינה מקום הלידה אך השמיט מ"ש התוס' דכותבין עפ"י עצמם והוסיף לנו חדשות במ"ש דבר ידוע לכל דאינו נקרא ע"ש מקום דירתו נ' מדעתו ז"ל דאיכא ב' פסולים חדא דאיכא תשש שיטעו שהוא אתר ואף דיש עדי מסירה שיודעים שזה המגרש וזו המתגרשת שראו שמסרו מידו לידה אעפ"כ יש לפסלו משום דהוי מזויף מתוכו. ועוד יש חשש שני בזה משום העדים דחתמו אשקרא. וע"ז תירץ כיון דא"צ לכתבו לא הוי רק כשופרי דשטרי דאין דרכם להשגיח בזה

והנה במהרש"ל במקומו הקשה על דברי התוס' דהא גם מקום דירה א"צ לכתחלה לכתוב ולמה אם שינה פסול והולד ממזר ותי' כיון דמקום דירה ידוע לכל ואין שקרא גדול מזה כאלו מעידים עדים שלא גרש זה ומוכרת מדעתו