דברי יששכר רלה

בידן הוי מדמי לי' לשוטה אלמא דאפי' בכה"ג דמי לשוטה

ומ"ש כ"ת לתרץ בזה דברי הרמב"ם דמש"ה לא הוי בטל א"א לומר כן דא"כ למה אם חזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום למה לא חיישינן להחמיר עכ"פ וע"כ דודאי לן דדבורו אינו כלום ולשוטה גמור נחשב. וע"כ כמ"ש הח"מ וב"ש וכן בביאורי הגר"א שם דטעם הרמב"ם משום דאמר בשעת חלימותו

אך כ"ז אני כותב רק נגד דעת הגדול הנ"ל שהחליט כן ודבריו תמוהים. אבל באמת אפי' אי נימא דמ"ש לאו שוטה היינו דוקא במי שנאחז בשטות א' מצד מ"ש ובשאר דברים הוא משיב כהוגן כמו ששכיח זה הרבה פעמים וכענינו של בעל אור הישר הנ"ל וכהגאון הנ"ל שהביא בשם ס' מעשה טובי', ודייק דאין זה המין הנקרא שוטה רק הם עצבים מובדלים מבני אדם מחמת עצבות וכדומה אבל יש בהם דעת בכל מילי וכו' וכעין זה כ' הנוב"י שם בתשו' באור הישר שם דמורא ל"ח שטות דכתיב ורדף אתכם קול עלה נדף וכמו שהאריך גם בב"א שם אבל בנידון דידן דשלשה פעמים זא"ז ראינו שמשיב שלא כהוגן שלא הבין מה שמבינים ילדים קטנים לא ידע מה הוא רב אב"ד בעיר. כן מה שהשיב אחות אינו מבחין בין זכר לנקבה כן השיב על תפוח שהוא זהב. גם אתר שדבר עמו והבין כהוגן חזר ונסתבך ולא ידע עניני הזמן ואיך יגרש ויאמר בא' בשבת והוא אינו יודע טיבו של הזמן. הגם דמגרש בלא זמן כשר ובדיעבד אם נשאת לא תצא והיכי דאי אפשר הוי כדיעבד א"כ הי' עדיף שלא לכתוב כלל הזמן דאם נכתב הזמן אולי בדעתו זמן אחר והוי כשינה הזמן וגם כיון דחזינן דאינו מבחין תחלת דברי הגט יש לחוש שאינו מבחין ג"כ שאר הדברים הכתובים בו

ממילא אני בא ג"כ להיתר השני שכ' מר לסמוך על שיטת ר' שמחה ור' אביגדור דבעי דוקא שיתחזק בהנך שלשה דברים השנויים בברייתא חגיגה (דף ג' ע"ב) דאפי' לדעתם ז"ל צריך עכ"פ שיבין ענינים האמורים בגט ולא בכה"ג. וראי' לדברינו מדברי בעל העיטור המובא בב"י סי' קכ"א שכ' ואיכא מ"ד דנשתתק ס' שוטה ולא דייק לן דאם איתא כי בדקינן לי' תלתי זימני מה הוי ליהוי שעח בדיקה כחלים והדר כשוטה וליחוש דלמא פקח ונשחטה הוא וכו'. ועוד שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא וכו'. והנה בדעת בעל העיטור לא הביא הב"י שום הכרעה אי ס"ל כהרמב"ם או כר"ש ור"א. וא"כ לכאורה הרי יש לנו ראי' מפורשת דס"ל כהרמב"ם דלשיטת ר"ש ור"א למה לן בדיקה כלל כיון דאינו עושה מהנך תלתי המוזכרים בברייתא לאו שוטה הוא. ומה נ"מ אם אינו יודע דבדים של ימות החמה ביה"ג או דברים של יה"ג ביה"ח אע"כ דאפי' לרבינו שמחה ור"א כיון דא"י כלל א"כ נשתבשה דעתו בשעת הגט אז אינו מועיל כלום

וגם המעיין בדברי ר"ש המובא בב"י שם יראה דדעתו דכל דלא חזינן בי' מהנך תלת מילי כפקח דיינינן לי' וא"צ בדיקה. אבל אי בדקינן לי' וחזינן דאין בו דעת כלל ודאי דלאו בר גירושין הוא. וגם מאי מקשה שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא ודאי דאי בדקינן לי' חזינן דלאו שוטה הוא ויש לו הבנה לענין גירושין. אע"כ דאי הוי שוטה לכל מילי לא הוי מהני בדיקה לענין גירושין וכן נמי אי חזינן דלענין גירושין אין בו דעת לא מהני בדיקה בדבר אחר

וכן ראי' מדברי רי"ו בשם רמ"ה המובא בב"י סי' מ"ד שכ' שאם דעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בריו ה"ז בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין. והנה גם בדעת הרמ"ה לא בארו אם דעתו כדעת הרמב"ם או כדעת הר"ש ור"א אע"כ דבכה"ג חשיב שוטה לכו"ע

ולפע"ד נ' קצת דהרמב"ם לשיטתו בפ"ד מה' שחיטה ה"ד שכ' שם דמומר לעבירה מן העבירות א"נ גם לשחיטה וכ' הרא"ש דטעמי' דהרמב"ם דכיון דחזינן דתקיף יצרי' בעבירה אחת חיישינן דגם בדבר אחר יתקפנו יצרו וה"נ בשוטה ס"ל לרמב"ם כיון דחזינן דנשתבשה דעתו בדבר אחד חיישינן שמא ישתבש ג"כ בדברים אחרים

והחולקים ס"ל דלא מחזקינן מדבר זה על דבר אחר וה"נ דכוותי' ודוקא בג' דברים השנויים בברייתא שהם דברים גדולים והוי כמו התם במומר לע"ז וחלול שבתות כיון דפקר כולי האי וה"נ כיון דנשתבשה דעתו כולי האי שאינו מקפיד על שמירת גופו וממונו הוי כשוטה לכל דבר וא"כ כי היכי דהתם אף היכי דלא הוי מומר לע"ז וחלול שבתות וגם לא לאותו דבר שהוא אכילת נבלות מ"מ אם הוי מומר לכה"ת הוי מומר לכל ה"נ כיון דהוא שוטה להרבה דברים אף דלית בינייהו מהנך המפורשים ואף שמבין עניני הגט מ"מ הוי שוטה

וכן יש לדייק ג"כ מל' הרמב"ם שכ' ולא שוטה שמהלך ערום וזורק אבנים וכו' וכי מאי ס"ד דזורק אבנים עדיף מכל הני מילי דשטות והלא גם זה אינו מאותן השנויים בברייתא אע"כ דבדברים המפורסמים כאלה פשוט דלד"ה הוי שוטה

ואף דהרמב"ם חולק על רבינו שמחה ס"ס רחוק לומר דהוי פלוגתא רחוקה כי האי דמה שלר"ש לא הוי שוטה יהי' לרמב"ם דבר פשוט מה שא"צ לדבר מזה. אע"כ דלכו"ע בכה"ג ל"צ למימר והמפורסמות א"צ שום סימן

והנה כ"ת רצה לומר בטעמו של הרמב"ם גבי מומר משום דהיום אומר לו עשה כך וכו'. ולפענ"ד לא נ' לומר כן חדא דברא"ש ריש חולין מבואר כדברי. ועוד דא"כ גם בחשוד לעבירה מן העבירות יאמר ג"כ כן אע"כ דמשום העתיד אין סברא לפסלו עכשיו רק היכי דנתחזק לדבר אחד חיישינן כמו דנתקלקלה מחשבתו לדבר זה ה"ה לדבר אחר

ולדעתי ברור ג"כ דהרמב"ם אזיל לשיטתו גם בזה דס"ל דשוחט בעי מוחזק בכשרות כמ"ש הש"ך סי' א' סק"ב והיכי דנפיק מחזקה בדבר א' שוב אין לו ח' כשרות דריעותא זו מגרע ח' כשרות דידי' וה"ה לענין גירושין כ"ש דאמרי' כן דאיכא ח' א"א ולאפוקי מחזקה זו בעי שיהי' מוחזק לבר דעת וכשאיתרע בחדא איתרע נמי לדבר אחר

והנה הב"י הביא ראי' לשיטת הרמב"ם מדקתני בברייתא אחריתא מאבד מה שנותנים לו וק' מברייתא קמייתא וע"כ דהנך תלתי לאו דוקא וק' לר"ש ור"א. והג' בעל זכרון יוסף באור הישר (דף י"ח) כ' לתרץ דבאינך בעי שיתחזק ג"פ אבל במאבד אפי' בחד זימנא סגי

ודחה הרב ז"ל דבריו בעצמו דא"כ מה קאמר בגמ' דאי הוי שמיעא לי' לר"ה הוי הדר בי' והלא שאני מאבד דהוא גרוע וסגי בחד פעם משא"כ בהנך דלעיל ה"נ דבעי שיתחזק בכולם. וכ' החת"ס בח' ב' דס"ס מייתי ראי' דלא תלינן באימור ולענין דלא תלינן באימור אין נ"מ בין שטות גדול לשטות קטן

ואך דוחה תי' של הזכרון יוסף דלא יתכן לומר דמאבד סגי בפעם א' ובאינך בעי ג"פ דא"כ מאי בעי בגמ' ממאי הדר בי' ר"ה אי ממקרע דדמי למאבד דאי הדר בי' ממקרע ע"כ דסגי בחד זימנא שוב ק' קו' טורי אבן דסכינא חריפא פסקי' לברייתא דברייתא תני כולהו בחדא מחתא ובלן ויוצא בעי ג"פ ומקרע סגי בחד זימנא וכו' ע"כ תורף דברי החת"ס

והנה כ"ת רצה ליישב דאה"נ במקרע בעי ג"פ ובמאבד סגי בפעם א' נהי דדמי לי' היינו רק לעלין דלא תלינן שהוא בעל מחשבות אבל ס"ס ל"ד לגמרי דמאבד סגי בפעם א' ובמקרע בעי ג"פ. ודאי דגם כ"ת מרגיש שהוא דוחק דאי דמי דמי ואי לא דמי לא דמי כלל. וצריך לעשות לפ"ז שלשה חילוקים דבלן ויוצא אף בג"פ תלינן לר"ה ובעי תרווייהו דוקא ובמקרע די בג"פ לחודי' ובמאבד די בפעם א'. וגם גוף דברי הזכרון יוסף הוי דוחק לומר דמאבד די בפעם א' והלא אמרו כל מה שנותנים לו משמע שהי' הרבה פעמים ולא כ' שנתנו לו אלא שנותנים לו. ע"כ נכון ומסתבר יותר כמש"ל

והנה ראיתי שגם כ"ת יצא עתה במכתבו השני ליישב קושיתי בדברי בעה"ע ועוד שאר קושיות משום דאי הוי שוטה בכל מילי כו"ע מודים ורק בשוטה לדבר זה