דברי יששכר רלד

תק"ח בעלמא שלא מן הדין כדי לרבות ישוב בא"י

וא"כ יש לומר דגם מה שהאיש מוציא האשה הוא ג"כ רק מדרבנן בעלמא דכיון דרובא דאינשי לא מעלין לא"י יכולה היא לומר ע"ד הרוב הייתי לאיש זה. ואך מצד תק"ת הוא כן מה שיכול לכוף אותה וממילא כיון דאיכא ספיקא דפלוגתא בדרבנן קשה לפסוק לכוף אותה לגרשה בלא כתובה

[ועי' תשו' שם ארי' ת' ס"ת בד"ה אך כ' ג"כ דבזה"ז דאיכא תקנת רגמ"ה דאין כופין גם אותה אין כופין אף ברוצה לילך לא"י דהוי ג"כ מלתא דאיסורא כיון דאין מצוה כ"כ בזה"ז]

אגב הנני להעיר בעובדא שהיה באשה שנשאת לבעל והי' לה בת מבעלה הראשון הדרה במקום אחר ונודע לה שאינה מתנהגת כשורה ובדעתה שאם תהי' עמה ביחד תיטיב הבת את דרכה ע"כ מבקשת מהבעל שיניחנה ליקח כלי בית שלה לגור עם בתה במקומה או שיתן לה בעלה ג"פ והבעל טוען מה לי בבתך אינני רוצה למחול שעבוד שלי שיש לי על אשתי וכ' בתשו' עזרת ישראל ת' י"ט דמחוייב הבעל למחול לה שעבודו. וראי' מגמ' גיטין (דף ל"ת) הנ"ל באמתא דעבדו בה אינשי איסורא דאמרינן אי לאו דאמר ר"י א"ש המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפינן לי' למרה וכתב לה גיטא דחירותא אלמא דס"ס השעבוד עכ"פ מפקינן

אך הרגיש בעצמו דל"ד להתם דהשפחה היא דידי' והיא ממונו ועליו מוטל לשמרה ע"כ אנו מפקיעים שעבודו. אבל הכא מה לו להבעל לקלקול של בת אשתו ע"כ למה נפקיע שעבודו. אך הביא ראי' מדברי התוס' וראשונים ז"ל בשבת (דף ד') גבי הדביק פת בתנור אי התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה ומתקיף ר"ש וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך וע"ז מקשים ז"ל מהאי דחצי' שפתה וחציה ב"ח דכפו את רבה ולא תירצו משום דהשפחה היא דידי' אלמא אפי' היכי דלא הוי קנינו מ"מ כייפינן לי' להוציא את חבירו מן האיסור

ודבריו אינם נכונים כלל דכי ס"ד למימר דעלתה ע"ד הראשונים ז"ל לכוף לזה שירדה את הפת קודם שיבוא חבירו לידי איסור סקילה. והלא פשוט דכל א' יוכל לומר וכי אני מחוייב יותר משאר כל ישראל. אע"כ דודאי לא כייפינן לשום אדם לעשות איסור קל משום שלא יבוא אחר לידי איסור סקילה. אלא דבגמ' איבעיא להו אם מי שרוצה לרדותה אם מותר לו. והקשו וכי מותר לו לחטוא כדי שיזכה חבירו. וע"ז נסתייעו התוס' שפיר מהתם נהי דהוא הגורם ס"ס כיון דכייפינן לי' לבטל מ"ע ע"כ דלא הוי איסור עכ"פ הכא נהי דהוא לא גרם עכ"פ ודאי דאיסור לא הוי דאם הי' איסור ודאי דלא כייפינן אפי' היכי שהי' גורם אבל ס"ס ודאי דהיכי דלא גרם לא כייפינן לי'. א"כ הכא שהוא אין הגורם הקלקול והוא אינו רוצה למה נכוף אותו לבטל שעבודו והוא אומר איני משועבד יותר משאר כל ישראל

ועיי"ש בת' הנ"ל שפקפק על דברי ת' הגרעק"א ת' צ"ד בד"ה והנה שתמה על ת' ר"י מינץ לזונה מינקת להנשא תוך כ"ד חודש והביא ראי' משפחה דעבדו בה אינשי איסורא וע"ז הקשה הגרעק"א דל"ד להתם דהאיך יכולים אנו לבטל שעבודו של התינוק וע"ז כ' בת' הנ"ל דגם הכא אנו מפקיעין שעבוד האדון משום המכשול של הרבים

וכבר כתבתי דל"ד כלל דהאדון שאני דעליו מוטל לשמור השפחה ע"כ מחוייב לסלק שעבודו אבל הכא על התינוק אין מוטל לשמור את אמו יותר משאר כל ישראל ע"כ אין אנו יכולים להפקיע שעבודו

וכן ה"ה הכא הדין עם הבעל וא"צ למחול שעבודו שיש לו על האשה כנלפע"ד: סימן קנ פראשניץ שנת תרמ"ג

כבוד יד"נ הגאבד"ק סעראצק מהר"י שי'

בעובדא דמר אשר בקש לדעת חות דעתי הקלישה בזה בדבר בחור שהי' בן תורה ונשא אשה מכפר וכו' פתאום הלך שובב ולא אכל ולא שתה ולא למד רק התבודד ולא דבר מאומה רק כמו עסוק במחשבה אחרת וכבר עשו לו רפואות רבות ולא הועילו ובא לפני כ"ת לגרש וכשהתחיל לבדוק אותו שאל אותו על שמו ושם אביו חותנו ואשתו וכו' והשיב על הכל כהוגן אך על כ"ת בעצמו כששאל אותו מי אנכי השיב 'קיינער' מה אנכי לך השיב 'אחות' שאל אותו מה התפוח הזה אם מכסף או מזהב השיב מזהב' וכששאל אותו בדברי הגמ' השיב כהוגן וכן ראה שמבין עניני הקדושין וגירושין שבא להתיר אשתו להנשא שאל אותו מה היום שבת השיב הן יום א' השיב ג"כ הן ואינו מבחין בכלל דברים הסותרים כמו שבאר כ"ת באריכות

והנה כ"ת כ' אודות מעשה הידיעה שהי' מחלוקת נגד זקינו הגאון הקדוש מהר"א אבוש ז"ל מפפד"מ כמו שהאריכו שם הגדולים ז"ל

והנה בת' בית אפרים פ"ט והוא מתשו' מ' יושיע העשיל ז"ל אבד"ק שוואבך באור הישר (דף ע"ו ע"ב) כ' דמרה שחורה לא הוי בכלל שוטה. ואדרבה אם עשה איזה שטות ויכולים לתלות שעשה כן מחמת פחד ומ"ש לאו שוטה הוא. וכן מוכיח מפירש"י חגיגה (ד' ד') על מה שאמרו שם אימור גנדריפוס אחזו וז"ל אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאנה וכו' ואף שפירש שם עוד פי' אחר מ"מ תרווייהו אמת. וע"ז רצה כ"ת לסמוך דזה הוא בעל מ"ש כמו שהעידו עליו הרופאים

ואני נבוך בזה הרבה אדא דדיוק דברי רש"י שכ' ולי נראה שנתחמם גופו ויוצא לתוך האויר נ' דמדייק דלא ניחא לי' לומר מתוך הדאגה דהוי מעשה בלא דעת אלא שנתחמם גופו ויוצא לאויר שעושה בדעת ודומה לשנים האחרים שנזכרו שם. אך אפי' לדברי הרב ז"ל שכ' ותרווייהו אמת י"ל דזה הוא דוקא לר"ה דבעי איתחזק ג"פ א"כ אה"נ דממרה שחורה לא תלינן לשפוט על שאר דברים. אבל לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' דס"ל אפי' בחדא מהנך תלינן דהוי שוטה אפשר דה"ה דבמרה שחורה תלינן דהוי שוטה

והנה באמת בדברי הפיהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ב משמע כן שכ' במשנת המכבה רות רעה קוראין לכל מיני החולין הנקרא בערבי מלקוני"א כי יש מין מן החולי הנזכר שיברח החולה ויבדל מן הטבע האנושי הממוצע כאשר יראה האור או כשיתחבר עם בני אדם וישתעשע ותנוח נפשו בחשך ובהתבודדות בעת השתוממת וכו'. ובפ"ב מה' גירושין הי"ד על מי שאחזו קורדייקוס כ' ג"כ מי שהיתה רות רעה מבעתתו אלמא דרוח רעה שוטה יחשב אלא שכ"ת יצא לחלק דשם במי שאחזו היינו שהרוח רעה הביאתו לטירוף דעת ולהתמיד בשטות אבל בלא"ה מה שמתבודד והוא בכלל מ"ש אינו בכלל שוטה. ומתרץ בזה קו' הב"י ר"ס קכ"א על הרמב"ם שכ' ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא ה"ז פסול דמשמע רק מדרבנן הלא מגמ' דגיטין (דף ע' ע"ב) משמע דהיכי דלא סמיי' בידן בטל נמי הוי דלא הזכיר קורדייקוס אלא רוח רעה מבעתתו ורובן לאו סמיי' בידן והול"ל דהגט בטל ומתרץ כ"ת לפי שיטתו דהכא לא תנן שהי' לו קורדייקוס אלא שאחזו משום דקורדייקוס בלבד וכן רות רעה בלבד אינו בגדר שוטה

הנה מה שמחלק כ"ת וכ' דבההוא דמי שאחזו מיירי שהביאתו להתמיד בשטות הרי הרמב"ם מדייק בלשונו שם בהי"ד "אמר כשהתחיל בו התולי" אלמא דאפי' כשלא התמיד עדיין בשטות זה ג"כ בכלל שוטה יחשב. והלא פלוגתא דר"י ור"ל שם הוא על הך דמי שאחזו ור"ל דאמר כותבין ונותנין גט לאלתר הוא רק משום דסמיי' בידן אבל אם לא הי' סמיי'