דברי יששכר רלא

זה לא הוי אומדנא דמוכח דקרובי אישות לא הוי אלא מדרבנן

ויש גם לומר דאפי' לדעת החולקים וס"ל דשלישי בראשון פסול מדאו' אעפ"כ כיון דיש דעות המכשירין עכ"פ לא הוי אומדנא דמוכח לכל

והנה בנוב"י מבטל השידוך גם בהמיר אבי אבי המשודכת הגם דזרעו לא יהיו פסולי עדות והמומר דהוי רביעי אעפ"כ מבטל משום דעדיין באשתו זאת יש הזוהמא מאבי אבי' וס"ס דוקא בכה"ג

וידוע לכ"ת מ"ש החת"ס הובא בפ"ת דבאם אבי אבי' לא חיישינן דכבר הוא דור רביעי וכבר פסקה זוהמא. וס"ס היכי דליכא לא זוהמא ולא פגם משפחה הגם דאותו הבחור צועק שגנאי הוא לו מ"מ כיון דלא הוי אומדנא דמוכת לכל אין יכולים לבטל

אך כ"ז אני כותב באם שהיו תנאים גמורים. אבל אם לא היו תנאים גמורים באופן שכ' כ"ת שהחתן לא נתרצה תיכף בכה"ג אינני אומר שום דעה. ונכון שיקראוהו אל הרב אב"ד דמתא שהוא שייך לגבולו ומסתמא שום ב"ד לא יעותו דינו ולא יתנו לעגן את החתן ויקוב הדין ביניהם: דברי הדוש"ת. סימן קמז

כבוד הרב הגדול מעוז ומגדול מפורסם וכו' מהר"מ נ"י האבד"ק ו'

מ"ש כ"ח בקלא דלא פסיק מבטלין השידוך יעיין בתרעק"א בנוספות ח' ע"ז מסופק אפי' ביצא קול שהוא רועה זונות וראי' גדולה היא מאהע"ז סי' ע"ז. ואף דאעפ"כ דעת הגאון ז"ל להתירה מחבלי הח' ומחלק בין האי דמאיס עלי. להך דהכא מ"מ לא כ' אלא בכי האי דהתם דנתפרסם לרבים שהזונה בעצמה טענה עליו והוא גנאי גדול ומסיים שם בנ"ד שהיא נאמנת בשבועת מאיס עלי ולא מצד פיתוי וכ' ואעפ"כ צריך דקדוק גדול שהיא בעצמה תעמוד עמו בב"ד והב"ד יחקרו אותה היטב אם אין בזה ערמה ומה טוב אם אפשר לפשר ולא יבואו לכלל שבועה עכ"ל

הרי כמה הי' הגאון ז"ל נזהר. ואעפ"כ הי' רוצה יותר לפשר מלומר קבלו דעתי. גם בח' תפארת צבי שהוא הוא ז"ל מן המתירים להתיר שא"צ לבוא למקום חבירו ואחריו נמשכים האחרונים הכותבים כן אעפ"כ כ' בתוך החשובה וז"ל אף שהדין נודע מ"מ צריכה שתאמר כן בפניו אולי לא תעיז לטעון כן בפניו דאל"כ כל אשה שטוענת מאיס עלי נחרוץ הדין שלא בפניו

וידוע מ"ש בת' נוב"י מה"ת מבן המחבר שם ת' ר"ד דדוקא בקלקל מעשיו ולא בפעם א' עאכו"כ בנידון דידן שבפה אין מפורסם הקול. ואם במחניכם יש קול צ"ע אם זה נחשב לקלא דלא פסיק דדוקא קול שהוא במקום המעשה אנו יכולים להבחין אם אויבים הוא דאפקוה לקלא או לא דבאותו מקום אנו יודעים מי הם האוהבים ומי האויבים אבל במקום אחר א"א להבחין זאת כן הי' דעתי

ואנו נוהגים לעולם במה שנוגע לענין סילוק נדן אם כותבים לב"ד שבמקום הצד השני בהתראה ואינו מסלק אז אנו נותנים פטורים לצד זה. כיון שבדבר זה אין ספק. אבל בענינים כאלו באופן שמתברר יותר כשהם ביחד ת"ל שאני מושך ידי. וכן כמדומה לי שנוהגים רוב בחי דינים שבישראל כמ"ש ושונא תוקעים בוטח

ע"כ אם יראים הם מעונש ח' יבטלו דעתם ויסעו לאמצע הדרך להתפשר ביניהם. ונכון שגם כ"ת יסכים לזה כדרך ת"ח המרבים שלו' בעולם: דברי ידידו הדוש"ח. סימן קמח

כבוד הרב המאה"ג חו"ב וי"א וכו' האבד"ק פ'

שמעתי כי נחתם פיטורין וכו' ונפלאתי מאד איך הייתם נמהרים כ"כ ליתן פטורים בלא התראה. כי מ"ש כ"ח שהי' זמן החתונה מעיקרי הדברים לכן אין בזה ח' הקדמונים. דבר זה אינו אלא בהתנה מפורש דוקא שע"מ כן נשתדך. אבל בתנאים סתמא שנזכר זמן החתונה מנין ידע שזה מעיקרי הדברים

ואפי' לדעת הש"ך בנה"כ דסי' רל"ו שחולק על הט"ז דאין נ"מ בין אם עבר על דבר שעיקרו תלוי בזה או פרט אחר מ"מ מודה דס"ס ח' קדמונים חל כדמשמע מדברי הש"ך שם סק"ח דאל"כ דברי הש"ך סותרים אהדדי

וימחול לראות בת' השיב משה חיו"ד ת' מ"ח (בדף כ"ט ע"ב) באמצע העמוד בד"ה ונחזור לענינינו סוף העמוד שם

ואפי' לפי דעתכם הלא זה הצד עומד וצווח שעכוב זמן החתונה המבואר בתנאים הי' מרצון שניהם שאבי החתן רצה מתחלה לאחר הזמן ואבי הכלה הסכים עמו. וגם הסילוק הי' ג"כ נגמר אלא שאח"כ נולד סכסוך ביניהם בקביעות זמן חדש לנישואים שזה רצה לקבוע על חודש זה וזה על חודש אחר ממילא לא שייך כלל אותו הפלפול דט"ז ונה"כ הנ"ל

וכן מ"ש כ"ת משום דברי הנוב"י חיו"ד ס"ח דדברי הט"ז אינם רק במדינת פולין ששם הרב קורא התנאים וכאן לא קרא הרב התנאים גם הנוב"י לא כ' זה אלא נגד שבועת הצדדים אבל לא לענין ח' הקדמונים דע"ז לא התיר אלא משום דנתן שם קנס או בטענת מאיס עלי. ואפי' יאמר כ"ת שזה השליש חצי נדן קנס האם נשמע מעולם שיתן רב פטורים בלא התראה אפי' ע"י השלשת חצי נדן קנס

וידוע דבשיטה זו שכ' הנוב"י דשבועה בכתב לא מהני רבים החולקים עליו

גם ידוע שהנוב"י שהקיל שם בדבר הי' טעם כמוס עמדו שאבי החתן כפר בעיקר ר"ל והוא ז"ל לא רצה לבאר הטעם משום שלו' מלכות ע"כ דחק עצמו לבטל השידוך ואין ס' שלולא כן גם הנוב"י לא הי' סומך עצמו לבטל שידוך מפני סברא זו

ע"כ לפענ"ד שזה עומד עדיין בהתקשרות כמקדם עד שיעמוד עמו לדין לפני ב"ד. ובודאי גם כ"ת מודה לדברינו כדרך ת"ח המודים על האמת: דברי הדוש"ת. סימן קמט

נשאלתי באיש שרצה לעלות לא"י ואשתו אינה רוצה אם פטור מליתן לה כחובה כמבואר בש"ע אהע"ז סי' ע"ה ס"ד וגם בב"ש סק"כ כ' דגם בזה"ז אין כופין אותו אלא אותה. אך בבאה"ט שם כ' שחייב ליתן לה כתובה ועי' פ"ת שם מ"ש בשם ח' מעיל צדקה ושכ' לענין מי שאין לו שם פרנסה מוכנת. והנני לכתוב הנלפע"ד בזה

הנה במצות ישוב א"י ידוע שחמה הרמב"ן בסה"מ בנוספות מצוה ד' על הרמב"ם שלא מנה ישוב א"י למצוה והמגלת אסתר תי' משום שאינה נוהגת עד ביאת המשיח. וראיתי שחמה ע"ז הגה"ק מסאכטשוב שי'. דהרי הרמב"ם מנה הרבה מצות שאינן נוהגות בזה"ז והרי מנה תרומות ומעשרות וחלה ובאמת תימה שחשד אח בעל מג"א שיטעה בזה. והרי הרמב"ם מנה כל המצות בין נוהגות בין אינן נוהגות. כמו שמפרש הרמב"ם בעצמו בסוף המצות עשין בד"ה ודע וז"ל ומהם מצוה אינה נוהגת אלא בהיות הבית קיים כגון חגיגה וראי' ומצות הקהל וכבר זכרנום אחת אחת עכ"ל