דברי יששכר רל

כתובה דהוי חיובא דרמי עלי' אבל בתוספת דידן שהוא דבר הנהוג וקצוב להוסיף שליש א"כ הוי חיובא דרמי עלי' ודמי לעיקר כתובה א"כ לדידן באיילונית ולא הכיר בה או בכל דוכתי דאמרינן תצא שלא בכתובה כי היכי דאין לה כתובה מנה מאתים ה"נ תוספת אין לה עכ"ל

וא"כ אין ס' דהיכי דהיא שוטה גמורה דודאי דאינה צריכה גט עאכו"כ דהוא מותר לישא אחרת ואין עליו חדר"ג ממילא אין עליו שום חיוב ואפי' תוספת

אך עדיין יש כאן ס' דלמא בשעה שנתקדשה לא היתה שוטה. והגם דבמחרת היום תיכף הראתה לכל שגעונה אולי אח"כ נשתטית. אבל הרי יש לנו הגב"ע מהגאבד"ק מעכאוו ועדות ר' יקותיאל הנ"ל מהיכי תיתי לומר שהיתה שוטה ונתרפאת וחזרה ונשחטה טוב לנו לומר שלא נולד השינוי בינתיים. ודומה למ"ש האחרונים ביו"ד סי' א' בשוחט שלא ידע ולא נטל קבלה מהיכי תיתי לומר שידע ושכח טוב יותר לומר שלא נתלה שום השתנות אלא דמעולם לא ידע

ס"ס לענין להתיר להבעל ר"א לישא אחרת אפי' לא יהי' אלא ספק כבר כ' בתרעק"א בנוספות ת' פ"ד דהוי ס"ס אם תקן ר"ג בכה"ג וגם בפ"ת כ' דבס' לא תקן ר"ג וכן בתשו' נפש חי' ת' נ"ו בד"ה ועוד כ' כיון דאינו אלא ס' קידושין ולדעת הב"ש צריך לקדשה מחדש אין בכאן כה"ג תקנת רגמ"ה: הדוש"ת. סימן קמו

כבוד ה"ה הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה יוסף נ"י דומ"ץ דק' דזאלאשיץ

הנני להשיב על תרעומות של כ"ת מצד דברי הרמ"א בסי' י"ז ס"ה בשם ת' הריב"ש שלא להשיב לצד א' בד"מ משום שני טעמים הא' שמתוך כך ילמדו לשקר והטעם הב' שמא ישתנה הדין מפני סבה אחרת ויהי' גנאי לו

עיין ת' מבי"ט ח"ב ת' כ"א וז"ל וגם כי לא הי' ראוי להשיב עד שיהי' נדרש משני הכתות מתרי טעמי שכ' הריב"ש ז"ל בתשובותיו עכ"ז נהגו המורים כשהמקום רחוק להשיב ואינם חוששים לכבודם אם תסתר התשובה מפני חלוף הטענות. וגם נזהרים בדבריהם שלא ילמדו לשקר מתוכם ולא יהיו כעורכי הדיינים

ושם עוד בח"ג ת' ע"ז וז"ל על כל מה שכ' למעלה השיב החכם השלם מהר"י פורמן נר"ו והשיב והרחיב הדבור על חכם שהשיב על דברי ריבות אלו לכת הא' לבלתי שמוע טענות הכת המנגדת והדין עמו בנידון שלו מן הטעמים שהביא מת' הריב"ש ומהרי"ק ז"ל וכו' ואנחנו נוהגין להשיב לשואל א' כששואל בשם ראובן ושמעון כי אינו ידוע מי הם או מי אביהם אם הם אוהבים או שונאים. כי גם כשיבאו אח"כ טענות אחרות הרי הוא כמו ריב אחר ומה שכ' בשם ראובן ושמעון לא הי' כנושא זה ואינם צודקים כ"כ בענין זה הב' טעמים שכ' בעלי התשובות ז"ל עכ"ל

והגם שבתשו' מהר"מ פדואה סי' נ' שמסכים שלא להשיב אפי' בשם ראובן ושמעון אעפ"כ מודה דבמקום מצוה משיבים לעולם. וכן הסכים בת' עבודת הגרשוני סי' קכ"ד כמבואר בפתחי תשובה וגם עוד כ' מזה בת' ל"ד דהיכי דאיכא אפרושי מאיסורא משיבים גם לצד א' וה"נ דכוותי'

וגם בל"ס ראה כ"ת מ"ש בפ"ת שם סקי"א שהרבה אחרונים התירו לעצמם להשיב לצד א' לבדו אבל באמת בכאן לא הי' רק תשובה לרב אשר שואל. וא"כ כל התשובות שהשיבו הגדולים חלק חו"מ נעשו ח"ו באיסור פשוט הדבר דכאן אין חשש דחשש ומשום זה כאשר ראיתי מו"צ מרעיש כאלו נעשה בזה חלילה עבירה גדולה לא האמנתי

גם בגוף הדין שתמה כ"ח לא אדע על מה דהרי מפורש בט"ז יו"ד רכ"ת סקנ"א דבהמירה אבי המשודך לא אמרינן כן לבטל השידוך משום אומדנא. ומ"ש כ"ת שראה בס' משפט שלום סי' ר"ז שאפי' על מום קל מבטלינן. תימה שלפי דעת כ"ת הי' לו להקשות על הט"ז או על דברי ס' משפט שלום מדברי הט"ז ושאר אחרונים שהסכימו לדעת הט"ז ובי ס"ד שהמירה אחות אבי המשודכת עכ"פ לא חשיב מום קל

אך הרואה יראה שהעתיק זה בשם ת' דרכי נועם חיו"ד ת' ל' והנני מעתיק דברי תשובה ההיא לכ"ת אולי אין תח"י הספר ההוא. ומזה יראה קיום דברי הט"ז ודברינו. וז"ל

תשובה. אם ליקוי זה שלקחה בעיני' הוא ליקוי קבוע ואין לו רפואה פשיטא דהוי מום ותנן כל המומים הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים וראובן פטור מן הקנס וראי' מדברי הרא"ש בתשו' כלל ל"ד סי' א' וז"ל ראובן שידך את בתו וכו' (הוא התשו' הרא"ש המובא בקיצור להלכה בש"ע יו"ד רכ"ח סמ"ג ובש"ע אהע"ז ס' ס"ה אבל הוא ז"ל האריך והביא כל דברי ת' הרא"ש דשלשה חילוקים יש בדבר. יש דברים שאין מועיל גילוי דעת עד שיתנה בפירוש וכו' כי האי גברא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל אע"ג דגילה דעתו מעיקרא וידוע לכל שע"ד כן הוא מוכר בעי גילוי דעת בשעת מעשה משום דליכא אומדנא דמוכח בלא גילוי דעת אבל דברים דאיכא אומדנא דמוכח בלא דעתו כו' וכו' וכן בנידון זה אומדנא דמוכח הוא שאולי הי' יודע דבר זה וכו' לא הי' מקבל עליו קנס זה דישראל קדושים הם והרבה פרושים מלהתערב בפגם כו' עכ"ל הרי לך ברור שאעפ"י שבשעה שקנו מידו על הקנס נתחייב בסתם ולא התנה שאם יארע ויתחדש איזה עילה שיפטר מן הקניי' אעפ"כ אמדינן דעתי' דלאו אדעתא דהכי נתחייב עם היות שהוא דבר שאינו מום בגופה של האשה עצמה ולא גרמה הוא דבר ואיכא אינשי דלא קפדי כולי האי בהכי בפגם משפחה כיון דהאשה עצמה לא נתחדש "בה דבר של גנאי" כ"ש כשנולד באשה עצמה מום בפרט במראית עין שהוא מום גדול יותר משארי מומים ואין הדעת סובלתו כי אינה ראוי' לפקח על עסקי ביתה ולדברים שבינו לבינה וכו' ואפי' מום אחר קל מזה אלא שהוא מן המומים הפוסלים בנשים וזה ברור מתוך דברי הרא"ש ז"ל עכ"ל

יראה כ"ת שאינו כמו שהעתיק בס' משפט שלום דמשמע מלשונו דאפי' על מום קל יהי' איזה שיהי' מבטלינן השידוך דבאמת אינו כן אלא דוקא במומים הפוסלים בכהנים ולשון מום קל אינו כן אלא דוקא מום קל מז"ה פי' מזה המום שהזכיר באותה התשובה

והשנית והוא העיקר כמו שציינתי לעיל שכ' שם באותה התשובה דבפגם משפחה כיון שאינה בגופה לאו כו"ע קפדי ועדיין ס' אצלו אם הוי אומדנא דמוכת לכל וזה כ' שם על המירה אחות המשודכת וגם זה נראה שם דגריע ממום קל דשם. אבל בהמירה אחות אבי המשודך ודאי דלאו כו"ע קפדי ולא הוי אומדנא דמוכת לכל ונכונים דברי הט"ז ומסכימים לדברי ת' דרכי נועם הנ"ל

ולדעתי סברת הט"ז הוא כיון דטעמא דתשו' הרא"ש דישראל קדושים ומקפידים הם לפגום את זרעם אמדינן לדעתי' שאינו רוצה שבניו יהיו קרובים עם המומרת וכ"ז דוקא בהמירה אחות המשודכת דהמומרת תהי' דודתו של זרעו דהוי ראשון בשני ופגם גדול הוא בזה אבל בהמירה אחות אבי המשודכת דבניו יהיו ראשון בשלישי עם המומרת דלדעת רוב הפוסקים ראשון בשלישי כשר לעדות ואפילו לדעת הפוסלים הוא רק קרוב מדרבנן וידוע מ"ש המ"מ פ"א מה"א ה"ד דבאיסור דרבנן לאו כו"ע זהירי וליכא חזקה ע"ז. וכן קי"ל בחו"מ רל"ד ס"ג במוכר לחבירו דבר שאסור רק מדבריהם ל"א נפשו של אדם חותה מן האיסור מש"ה בכה"ג לאו פגם משפחה היא לסתם בני אדם ולא הוי אומדנא דמוכח לכל הגם שבאמת הוא מקפיד. וגם מה שהחתן או הכלה נעשים קרובים לזה המומר ג"כ מטעם