דברי יששכר רכח

היא. כי הנני מסכים לדעת מעכ"ת להתירה בפשיטות. וד' יהי' בעזרינו להקים הדת על חלה. ויאיר עינינו בתורתו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולשמחנו בשמחת ציון וירושלים בבא"ס: ידידו הדוש"ת מברכו ברוב חו"ש והצלחתו ומצפה לישועת ד' ברוחניות וחומריות. יצחק אלחנן חופ"ק: סימן קמד

כבוד ידידי ה"ה הרב המאה"ג חריף ובקי וכו' מ' שלום נ"י אבד"ק סלאווקאוו

בנוסח קידושי חרש כבר כ' הצ"צ ת' ע"ז שאין לעשות שום שינוי ולא כמו שרצה א' מהרבנים לומר לכתוב לו על הנייר נוסח הרי את מקודשת לי רק שילך עמו מי שהוא בקי ברמיזותיו והב"ד יהיו באותו המעמד ויבינו באמת שכוונתו לקדשה ולא יותר וכבר הביאו בפ"ת מ"ד סק"א

אך מ"ש הנוב"י מ"ת ת' א' להסתפק לענין ברכה דהמסדר אינו אלא שליח דידי' והוא אינו בקי בברכה הנוב"י לא כ' אלא שמסופק בטעמו של דבר. אבל ודאי לו שהמנהג שמברכין וכטעם הרבה מן הראשונים דהברכה היא על כלל איסור העריות

ובאמת הי' ג"כ להעיר אולי דוקא היכי שהאשה הזאת תיאסר ע"י זנות אם תזנה תחת בעלה זה אז שייך ברכה זו. אבל אשת חרש דמדאורייתא אם תזנה לא תיאסר וכמ"ש המל"מ פי"א מהל' אישות ה"ח ד"ה ומ"מ ק"ל דצ"ע אם תיאסר ואפי' אם תיאסר עכ"פ אין הזה אלא מדרבנן. אך ע"כ דס"ס גם אדרבנן מברכינן [ועיין תשו' שו"מ מהת"נ ח"ג ת' ס"ח דדעתו דקידושין שלו הוי דאו' משום דהאב מקנה לו ודבריו תמוהים]. וגם י"ל דס"ס עכ"פ מברכינן על גוף איסור העריות שנוהג בישראל וס"ס לכו"ע המנהג שמברכין [ועיין ת' נטע שורק חאהע"ז ת' י"ב שכ' דעיקר הס' אינו אלא בברכת אירוסין דלפי דעת הרמב"ם וסייעתו על החתן לברך אבל בברכת נישואין דלכו"ע אחר מברך גם בחרש מברכין אך אפי' בברכת אירוסין מסיים שם דלא שבקינן מה דפשיטא לכה"ג משום ס' של הנוב"י ולכן יש לברך כמנהג בשאר החתנים ועיין ת' בית שלמה ח' אהע"ז פ"א. ולענין גט שלו עיין ת' שו"מ מהת"נ ח"ג ס"ח הנ"ל ות' שאילת שלום מהת"נ רט"ז]

וראיתי בתשו' מהרש"מ ת' ר"כ מ"ש בשם הירושלמי ריש פ' חרש דכשבעל אותה מקודשת מדאוריי' ועיי"ש מ"ש בשם שיורי קרבן שם דמשמע דכל הפוסקים ז"ל לית להו הך דירושלמי אך מ"ש בשם מראה הפנים שחלק בין קדשה בביאה או קדשה בכסף ובעל אח"כ דאפי' לדברי הירושלמי לא הוי אלא מדרבנן דאמרי' דבעל ע"ד קידושין הראשונים. אך לפענ"ד דבר זה צ"ע עפ"י מ"ש הב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"א בשם המ"מ והכ"מ פ"ד מה"א בהא דקי"ל קדש קטנה ובעל אח"כ דהוי קידושי דאורייתא דיש שני טעמים או דבעל לשם קידושין או דממילא נגמרים קידושין הראשונים

ובלשון הרמב"ם פ"ד מה"א ד"ח נראה דס"ל כטעם השני דממילא גמרי קידושין הראשונים. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בעצמו שם בדין י"ו במקדש חצי' שפחה וחצי' ב"ח ונשתחררה אח"כ דגמרי קידושין הראשונים וא"צ לקדשה מחדש וכ' וה"ז דומה לקטנה שנתקדשה

וכבר תירצתי בזה קושית תוס' כתובות (דף ע"ג ע"ב) ד"ה והא דכיון דמדמה קידושי קטנה לקידושי טעות א"כ תקשי לי' דרב אדרב בקטנה שלא מיאנה דאמר א"צ גט משני דאמר לעיל הטעם דבעל לשם קידושין

ונראה דבגיטין (דף מ"ג ע"ב) נחלקו בגמרא בחצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה ונשתחררה אי גמרי קידושי ראשון או לא ור' זירא אמר גמרי קידושי ראשון ואמר ר"ז כוותי דידי מסתברא וכו' ואביי דחי לי' התם וכו' בחופשה וחזרה ונתקדשה חזינן התם דאביי לית לי' סברא דגמרי קידושי ראשון וכיון דהרמב"ם מדמה קידושי קטנה לח"ש וח' ב"ח א"כ לאביי ה"ה בקטנה ל"ל גמרי קידושין הראשונים וע"כ צ"ל הטעם דא"צ גט משני מדבעל לשם קידושין ושפיר דייק לאביי לעיל מרב אבל לרבה דהכא דאמר בטעות אשה אחת גרידתא ד"ה א"צ גט לא תקשה לי' כלל מרב דקטנה דיכול לומר טעמא דרב כר"ז גבי ח"ש וח' בת חורין משום דגמרי קידושין הראשונים ולא פריך אלא ממתני' דמודים חכמים לר"א דאיתא שם אבל גרשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו דמשמע דשני הדינים שוים וע"כ דתרווייהו חדא טעמא משום דקדשה מחדש

א"כ לפ"ז יש לומר ג"כ בטעמא דירושלמי דאפילו קדשה בכסף ובעלה אח"כ נהי דבחרש ל"א דבעלה לשם קידושין אלא דממילא גמרו כמו התם נהי דלאו בר דעת הוא הא גם שם לא בעל לשם קידושין כן יש לפרש בדעת הירושלמי ודברי המראה פנים צ"ע

אך ס"ס לענין דינא אין נ"מ כיון דכל פוסקי הלכות סתמו כגמרא דידן דלעולם לא הוי אלא קידושין דרבנן. ועיין ג"כ ת' חסד לאברהם מה"ת ת' נ"ז ות' דברי חיים ת"ב ע"ט. והנלפע"ד כתבתי]: דברי הדוש"ת. סימן קמה

עובדא הוי באיש א' ר' אלטר שנשא אשה שרה אשר לפי עדות הגאבד"ק מעכאוו נ"י היו בה סימני שטות עוד קודם שנשאה אך זה המקדש לא הכיר בה ותיכף למחרת הנישואים ראה שהיא משוגעת גמורה. ור' יקותיאל העיד שבשעה שהלכה לחופה שחקה בדרך שטות מה שאין דרך אשה כמותה לעשות כן עד שתמה מאד ע"ז ולא הבין מה זאת

והנה הדין הזה נוגע לכמה דברים לענין הבעל אם יש עליו חדר"ג מלישא אשה אחרת ולענין האשה אם תתרפא אם מותרת לינשא אם יש עלי' איסור אשת איש ואם חייב ליתן לה כתובה ותוספת כתובה

והנה לענין חדר"ג פשוט הדבר דבאשה שהיא שוטה בשעת קידושין אפי' הכיר בה כיון דקי"ל יבמות (דף קי"ב ע"ב) דלא תקנו בה רבנן קידושין ודאי דהוא מותר ליקח אשה אחרת. וכן גם היא אם נתרפאה אח"כ מותרת לישא איש אחר דאין כאן נשואין כלל. וכן אם המקדש הוא שוטה מותרת האשה להנשא בלא גט כלל

וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אישות ה"ט וטוש"ע מ"ד ב' וכ' מפורש ה"ה פי"א מהל' אישות ה"ד שאם נשתפית השוטה ורצה לקיימה צריך לקדשה מחדש ולכתוב לה כתובה

אלא היכי דנשא שוטה וכתב לה אפילו מאה מנה תנאו קיים שרצה להזיק בנכסיו כדאיתא יבמות (דף קי"ג) ורמב"ם פי"א מה"א ה"ה וטוש"ע סימן ס"ז ס"ט. וכ' ע"ז הר"ן וריטב"א יבמות שם דל"א מתנה בטעות היא שטעה בדין וסבר שיש בה קידושין מדרבנן עכ"פ דבטעות לא תלינן אך באמת יש לתמוה הא קי"ל בסימן רל"ד דשוטה אין לה יד לזכות אפילו בדעת אחרת מקנה ומה בכך שכתב לה

ס"ס כ"ז שייך דוקא בהכיר בה דאמרינן דרצה להזיק בנכסיו דאמרינן מסתמא ידע הדין שידוע לכל ומחול אבל בלא הכיר בה דסתם אדם אינו מתרצה במום גדול כזה כמ"ש ביבמות שם דאין אדם דר עם נחש בכפיפה.