דברי יששכר רכז

דבהא גם רבי מודה דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא במאי קמיפלגי דהתוס' נחתו לפרש דברי ר"י מ"ש דיני ממונות מד"נ וע"ז תי' בשלמא בד"מ דבשנים אין העדות בטל לגמרי לא שייך להקיש שלשה לשנים אבל בד"נ דבטל לגמרי מקשינן וע"ז חולק רבי וס"ל דס"ס כיון דבטל למה שהיתה מחשבתו בטל קרינן בי' ושייך לומר דפליגי בסברא זו. אבל אי נימא דפליגי בזה בעצמו אם בטל בשנים שנמצא א' מהן קאו"פ עדיין קשה אה"נ מה טעמייהו ועדיין לא תירצו לנו כלום. אך הריטב"א כ' בפירוש על התוס' דלרבי אמרי' דגם בע"א עדותן בטל וכ"כ ג"כ המהרמ"פ הנ"ל

אך ס"ס יש לנו לומר דדוקא לענין ממון כיון דקם לשבועה אפי' אם בע"ד יכחישו וא"כ עדיין נקרא עד שפיר ילפינן דעדותן בטלה. אבל בקידושין כיון דאם מכחישין לעד לאו כלום הוא ס"ס ממילא חשיב עדותן בטלה מש"ה שפיר כ' הרמ"א דחוששין בכה"ג דלא שמעינן מקרא אלא דעדותן בטלה היינו מה שהוא בכלל עדות. אבל הכא בלא"ה בטל בעצמו ואינו בגדר עדות כיון דא"נ אלא בהודאת בע"ד ואפי' אם לא היו כל הקולות האלו יש לומר דיש כאן מקום חשש עיגון דגם הרמ"א לא החמיר במקום חשש עיגון דהנערה היא עניי' והמקדש רמה אותה ולקח ממנה כל אשר לה ועוד רוצה ממנה מעות שיגרשה פשיטא דכולי האי אין לחוש כלל. עכ"פ בהא נחתינן וסלקינן דהנערה הזאת מותרת בלא גט כלל. וד' יצילנו משגיאות

ובת' שב יעקב חאהע"ז כ"א כ' ליישב דעת רמ"א דדוקא בממון אמרינן נמצא א' קאו"פ עדותן בטלה אפילו בשבועה משום דהכשר לא הי' לו להצטרף עם הפסול משום מדבר שקר תרחק שלא יבוא לידי הוצאת ממון שלא כדין אבל בקידושין כיון דגם במקדש בע"א קי"ל דצריכה גט א"כ הכשר לאו כלום עבד בהצטרפו עם הפסול עכת"ד. ודבריו תמוהים דממנ"פ אם שניהם מודים א"כ גם בממון לאו כלום עבד ול"ש כלל דעדותן בטלה וע"כ במכחישים א"כ גם בקידושין בע"א בכה"ג אין חוששין לקידושיו וטובא עבד

וראיתי בת' חת"ס חאהע"ז פ"ב בד"ה ונבוא נראה ג"כ דעתו דאמרינן בכה"ג נמצא א' קאו"פ עדותן בטלה. עיי"ש עוד דמסיק להלכה מטעם אחר דדוקא היכי דהימנוה וקדשה בפני ע"א לחוד אבל אם באותו מעמד היו שנים וא"כ המקדש והמתקדשת סברו שיש כאן שני עדים אלא שהא' כמאן דליתי' וא"כ גלי דעתם שרצונם להתקדש בשנים פשיטא דלית למיחש לזה כלל. והובאה אותה התשובה גם בת' נחלת בנימין ת' יו"ד ובת' ט' שם גם דעת המחבר כן הוא בפשוט דבכה"ג עדותן בטלה

וכן עוד בת' חת"ס ת' פ"ד סוף ד"ה ברם דמסיק שם דהעד הכשר לא הכיר שהוא פסול אלמא דלא חשש אלא משום שלא הכיר. וכן בת' ק' כ' בד"ה אמנם וכו' דלאו כל כמינייהו דפסולים לבטל רצון הבעלים ומעשיהם והיינו לפי שהמקדש והמתקדשת לא רצו ליחדם לעדות מפורש ג"כ דעתו דעכ"פ היכי דנתיחדו לעדות ולא היו הקידושין בפומבי רק בפניהם לבד כדי שיהיו עדים ודאי דהוי כנמצא א' קאו"פ דעדותן בטלה

ועיין בקצה"ח ל"ו סק"ו שכ' דבקידושין הוי כאומר בפירוש מי שהוא ראוי להעיד יהי' עד עיי"ש ג"כ מפורש דעתו ז"ל דאם ייחד בפירוש את הפסולים ודאי דמבטל העדות

גם בת' שואל ומשיב מה"ק ח"ב ת' קל"ח מסיק לדינא דבכה"ג עדותן בטלה. גם בתשו' ברית יעקב חאה"ע ת' מ"ג מסיק להלכה דלא כהב"ש אלא דעדותן בטלה. ויעוי"ש שכ' דברים שאינן מתקיימים לדחות דעת האו"ת שכ' דבנשים ל"א נמצא א' מהם קאו"פ דאינן בגדר עדות והראי' דל"א בכל א"א דעלמא תציל ול"ש לומר שבעלה מאחורי' דכתיב משכבי אשה ודחה דדוקא בקטנה כתיב שקבל בה אבי' קדושין בקטנותה ולא בגדולה. וא"י מאי קאמר גמ' מפורשת בסנהדרין (דף נ"ד) שני משכבות באשה וגמרא כתובות (דמ"ו) לא מצינו שחלק הכתוב וכו' וברש"י שם ד"ה לא מצינו שני משכבות כתיב. וכן ברמב"ם פ"א מהל' איסורי ביאה ה"י ודבריו לקוחים מגמרא כתובות (דף מ"ו) הנ"ל דלענין עונשין שני משכבות איכא וא"כ בודאי דברי האו"ת נכונים דל"ש לומר שבעלה מאחורי' דא"כ ליכא שני משכבות ועיין תשו' רשב"ץ ח"א ת' ע' שכ' דנשים אינן בגדר עד כלל. והובאו דבריו בב"ש סק"ה. ומאי שהקשה מעבד לק"מ דשאני עבד דראוי הוא לבוא לכלל עדות כשישתחרר ס"ס הא דבר ברור הוא דבאיש שהוא פסול לעדות מבטלינן הקידושין

וכ"כ בפשיטות המל"מ פ"ד מה"א הל"ו. ועיין תשו' עונג יו"ט קל"ח. וכן בת' בגדי כהונה ת' ט"ו מפורש ג"כ כן ופשוט דראוי להתיר: דברי הדוש"ת באהבה ומצפה לתשובה. סימן קמג

תשו' הגאבד"ק קאוונא זצ"ל על תשו' הנ"ל. ב"ה ה' י"ט תמוז תרנ"ב ד' ינחמנו בנחמות ציון וירושלים קאוונא

כבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המפורסם סועו"ה נודע למשגב ולתהלה כש"ת מו"ה ישכר בעריש נ"י אבד"ק שערליץ שוכט"ס

אחרי דרישת שלומו הטוב. מכתבו הגיעני. ובמה שדרש ממני ע"ד עובדא בישא אשר איש בליעל קדש בתולה אחת ורמה אותה במה שדרשה ממנו הלא יש לך אשה ואמר לה שגרשה כבר ובאמת לא גרשה ובעת הקידושין ייחד ג' עדים להיות עדי קידושין ושנים מהם נתברר ע"י גב"ע שהם מעשנין ציגארין בשבת ועד השלישי יודע מזה. וזה הוא מקום עיגון ודעת כ"ת להתירה. ובטוב טעם ושקלא וטריא בזה בדברים נכונים

והנני להשיבו בקצרה. כי בארוכה קשה עלי מחמת רוב החולשת קשה עלי הכתיבה וגם הנני יושב חוץ לעירי ואין לי ספרים הנדרשים לזה. והוא דהא בנידון דידן אין לנו רק קידושין בע"א. הנה לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו בחו"מ סי' ל"ו דבעת ראיי' אף דלא הגידו נפסלים עדים הכשרים אם הי' א' מהם קאו"פ א"כ לפי שיטתם אין לנו אף ע"א כשר בנידון דידן. אך לשיטת הרא"ש ותוס' דבעינן גם הגדה יש לנו ע"א על הקידושין בעת שראו הקידושין והא חזינן דעיקר קידושין בע"א קילא אף מקול דרבנן דהא במקום עיגון מקילין בהא ובכל מילי דרבנן אף במקום עיגון גזירתו בתקפו. ולכן כיון דקי"ל בסד"ר להקל הן בס' במעשה הן בס' פלוגתא ע"כ ודאי בנידון דידן בקידושין בע"א יש להקל מצד ס' דרבנן ולסמוך על שיטת הרמב"ם דבראיי' לבד נצטרפו ובפרט כי הכריע הש"ך סי' ל"ו כשיטת הרמב"ם בזה. ובנ"ד ידע השלישי בפסול השנים כמ"ש כ"ת. ולכן כיון דיחדן לכולם להיות עדים נצטרפו בעת ראיית כולם נתבטל עדות של השלישי ואין לנו עדים כלל על הקידושין. וגם הא נידון דידן הוא מקום עיגון כמ"ש מעכ"ת. ויש לנו לסמוך על הרמ"א שכ' דבמקום עיגון יש להקל בקידושין בעד אחד

וזולת זה יש לנו יסוד גדול להיתרא במה ששאלה להמקדש הלא יש אשה ולא נתרצית להתקדש לו עד שבפעם הראשון הבטיח לה שיגרש את אשתו ובפעם השני אמר לה שגרשה והוי קידושין ברמאות ויש לנו גילוי דעת ואומדנא דמוכחא כמ"ש כ"ת בטוב טעם דלא היתה נתרצית לו אילו ידעה שלא גרשה והיכי דלא הוי לשון תנאי לא בעינן דיני תנאים וכדמוכח בגיטין (דף ע"ה) כמ"ש בספרי באר יצחק חיו"ד סי' י"ד ועיי"ש

ויש להאריך בזה רק אין לי כת לכתוב יותר ובקצרה