דברי יששכר רכו

את הבתולה בפני שלשה עדים וגם הבתולה הודית בפנינו שנתקדשה בפני עדים הללו. והנה על שנים מהם העידו לפנינו שחללו שבת במלאכה דאורייתא ולא נשאר אלא עד אחד כשר

והנה פשוט הדבר כיון דאין כאן אלא ע"א על הקידושין וקי"ל המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו. אך הרמ"א סי' מ"ב כ' דיש לחוש ולהחמיר כששניהם מודים. אך ראוי לומר דה"מ אמרי' המקדש בע"א חוששין לקידושיו דוקא כשהוא לבדו ואין פסול עמו אבל אם הי' במעמד ההוא פסולים הוי נמצא א' קאו"פ דעדותן בטלה. אמנם הרמ"א כ' מפורש דאפי' במקדש לפני שנים והא' קרוב חוששין לקידושיו. אך בבאה"ט שם כ' ב' מהר"מ פדואה דדוקא כשהא' קרוב הוא דלא נפסל השני אבל אם הא' פסול אז בטל כל העדות אפי' לא ידע בפסלות חבירו ועאכו"כ בנידון דידן דמיירי שידעו בפסלותן של האחרים

והנה גוף הדין שפסק הרמ"א לחוש במקדש בע"א הוא נגד דעת רוב הראשונים כידוע רק שהחמיר לחוש לדעת הסמ"ג דפסק כר"פ ועיין בביאורי הגר"א שכ' בשם הרשב"א דלית דתש לה

אך ראיתי בת' הרשב"ץ ח"א ת' ק"ל דבר הנוגע לעניננו במעשה דהמקדש הטעה אותה שאמר שהוא עשיר והוא עני אף שאין לבטל משום זה הקידושין של"א לה בפירוש ע"מ שאני עשיר וכו' דהוי דברים שבלב אעפ"כ כיון שלא הי' רק בע"א מסיק דאין לחוש כלל לקידושי ראובן ושרי לה לעלמא וכו' וכ"ש בנידון שודאי עשה שלא כהוגן להטעותה בהוצאות קול שהוא עשיר והוא עני דודאי אין משגיחין לחומרא שמחמיר בפוסק א' וכו' ומצינו הסכמת כל הפוסקים שקידושין בע"א אינם כלום אין לאשה זו מפני אותה חומרא שנמצאת בס' המצות שאינה נראית כלל ואפי' הי' מי שלבו נוקפו לחוש לה בכאן אין לחוש לה כלל והרי היא מותרת לכל אדם ועיי"ש

והנה בכאן הי' ג"כ המעשה כך שהטעה אותה שאמר לה שכבר גרש אשתו הראשונה והוי קפידא יותר מעני ועשיר כיון שזה גלוי לכל העולם שאין האשה מתרצית בכך א"כ בכה"ג ודאי ראוי לבטל הקידושין

ואפי' אם תמצא לומר שהעד לא שמע זה ס"ס כיון שהיא אומרת כך הוי כמו מכחישתו לעד דאפי' להחושש בע"א מ"מ במכחישתו אינו נאמן ואין חוששין לקידושין

ועוד יש לבטל הקידושין מטעם שכתבתי לעיל דהרי נמצא א' מהם פסול. וכבר כתבתי לעיל מ"ש הבאה"ט בשם ת' מהרמ"פ דדוקא בקרוב ולא בפסול והכא הרי השנים הם פסולים גמורים

אך המעיין בגוף תשובת מהרמ"פ בת' ל"ב ובת' ל"ז יראה בפירוש דאפי' בקרוב אמרי' ג"כ עדותן בטלה ורק בתשו' ל"ב לא הכשיר העדות אלא משום דהקרוב מכחישן וז"ל שם בדבר א' קטע מעלתך רגל המתנגדים דבריך ברור מללו והוא אשר העלו בתוס' פ' ז"ב וז"ל ועוד י"ל דכי אמרינן נמצא א' קאו"פ ה"מ כי מסייעי אהדדי אבל כי מכחישי לא עכ"ל א"כ מתתי' אשר הוא פסול מצד קורבה לא יפסול העדים האחרים הכשרים מאחר שמכתישן ולית דין צריך בושש וגם הכחשתו לא יצלח מאומה לפגום העדות לקרותו עדות מוכחשת מאחר דקרוב הוא עכ"ל הצ"ל. וא"כ מפורש ומוכח בפירוש דאפי' כשיש קרוב בטל עדות האחרים ורק מפני שמכחישן וא"כ תימה גדולה על הרמ"א ז"ל שמפורש בד"מ שראה דברי מהרמ"פ והעתיק בכאן להיפוך ואין סברא שיחלוק בלי טעם וראי' ולא יזכיר מזה מאומה דודאי קרוב אל הדעת יותר שיש כאן חסרון תיבה אחת בדברי הרמ"א וצריך לומר וכן אם קדש בפני שנים והרי א' מהם קרוב 'ומכחיש' הוי כמקדש לפני עד א'. והן הן דברי מהרמ"פ הנ"ל. ומ"ש הבאה"ט בשם תשו' מהרמ"פ לחלק בין קרוב לפסול במחכ"ת לא העתיק יפה

וגם בתשו' ל"ז כ' מפורש להיפוך וז"ל שם פשיטא דפסול הוא להעיד ומעתה גם השני כמאן דליתא ומה שא' מן המורים רצה להורות בזה לחוש לחומרא להעדאת ע"א וכו' למ"ד חוששין לע"א נראה שלא הרגיש במה דתני בפ"ק דמכוח (ד"ה ע"ב) מה שנים נמצא א' מהם קאו"פ וכו' א"כ אין לדמות ע"א שמעיד לבד לעד שנטפל לעוברי עבירה להצטרף עמהם. ואם אולי הי' דעת המורה כר"י שאמר בד"מ תתקיים העדות, בשאר ולזה אמר בקידושין למ"ד חוששין לע"א וכו' וירצה לדמות קידושין לממון וכו' ואולי בדרך רחוקה יש ליישב האי מדרבנן שרצה לדמות נידון דידן שהביא מעשה שנרמז בהג"ה מרדכי פ' האומר וכו' שרבני שפייאר חלקו על מהר"מ שהתיר נערה בלא גט שקבלו קידושין בפני שני עדים קרובים זל"ז קורבה דאורייתא מ"מ לא הי' להם להורות כך אחר שמהר"מ הכה על קדקדם והראה להם טעותם מדברי הראב"י וכו' והתשובה היא באורך בחידושי מרדכי. וגם לדעתי לא טעו רבני שפייאר בדבר משנה וגמ' דמכות וכו' אלא לדעתי טעמא דידהו גבי שנים קרובים דאין א' מהם פסול כשהוא לבד ויועיל עדותו של כל א' מהם לבד למ"ד חוששין לעד א'. לכך חבירו קרובו אינו פוסלו בצירופו שיחשב כמאן דליתי' דיהי' נגד הסברא שכל א' לבד יהי' כשר וכשיהיו יחד ידחה האחד את חבירו וכו'. ואף כי שם נזכר מה יעשו שני אחים כו' וכו' עכ"ל מהר"מ פדואה

ס"ס נראה מפורש בדעת מהרמ"פ ליישב רבני שפייאר דהיינו דוקא בשני קרובים יחד אבל לא קרוב לבע"ד וגם דעה זו נסתרת וא"כ בודאי אין שום מקור אף בקרוב

גם בתשו' רעק"א ח' צ"ד בד"ה אמנם לדינא העתיק דעת כמה גדולים דלא חשו לזה כלל. אך תימה בדבריו שרצה לומר לדעת הרמ"א לחוש לחומרת המורה ההוא המועתק בתשו' מהרמ"פ והלא זהו דוקא בשני קרובים זל"ז ולא בקרוב א' לחוד וגם זה נדחה. ותימה שהרמ"א יחלוק נגד כל הפוסקים בלי שום טעם

והנה אף לפי דברי הרמ"א שלפנינו אם נתפוס דברי הח"מ שכ' שני טעמים ליישב דעת הרמ"א ושני הטעמים לא שייכי בנידון דידן טעם א' דמיירי שלא נצטרפו בשעת ראי' וכאן בנידון דידן הוזמנו להעיד. דהעובדא הי' שהמקדש ביקש מהם שילכו לראות הקידושין א"כ הוזמנו בשעת ראי' וגם העידו בב"ד. ותי' השני שלא הכיר בקורבתו וכאן העד הכשר אומר שיודע שהעדים האחרים הם פסולים ולא נשאר לנו לחוש אלא לסברת הב"ש שכ' דלדעת הרא"ש אף שהעידו לפנינו היינו דוקא שהב"ד אינו יכול לפסוק על פיהם אבל מ"מ המעשה גופא מהני כיון דבשעת הקידושין עדיין לא נתבטלו ונהי דאין הב"ד יכול לפסוק על פיהם מ"מ המקדש קדש בפני כשרים

ודבריו תמוהים מאד. חדא דברא"ש לא משמע כלל כן שכ' ליישב קו' תוס' לשמואל דקי"ל הלכה כר' יוסי אפי' לא כיוונו להעיד א"כ איך תמצא לעולם גיטין וקידושין כשרים ולרבי ג"כ הא כיוונו להעיד וע"ז תירץ דלמסקנא במקיימי דבר אמרינן אין קרובים ופסולים מבטלים אא"כ באו והעידו בב"ד עם האחרים דלא מקרי עדות אלא אותם שבאים לקיים הדבר בפני ב"ד וכו' וא"כ מפורש להיפוך דהוא ז"ל תי' על גיטין וקדושין מש"ה לא פסלי בקאו"פ כיון דאינן באים להעיד בפני ב"ד וכל זמן דאינן באים לפני ב"ד אינו מתבטל העדות. אבל אם כיוונו להעיד ובאו להעיד בב"ד מפורש לכו"ע בטל עדותן

וגם דא"כ הו"ל למהרמ"פ ליישב דעת רבני שפייאר מסברא זו ולא מטעם דהם שני קרובים מפורש דסברתו ז"ל אין לה שום מקור והרי הר"מ ז"ל התירה בלא גט ואין סברא שהרא"ש יחלוק על הר"מ רבו ולא יעתיק דעתו כלל

ע"כ לדעתי הקלושה יש להתיר הבתולה ההיא ולית דחש בכה"ג להצריך גט וכמש"ל טעם הרשב"ץ

ואמת שפשטות דעת תוס' מכות (דף ו') ד"ה אר"י משמע דבע"א לא אמרי' נמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטלה ואף דקאי שם לר"י אך משמע מדבריהם